1. אמנות
  2. כתבות והמלצות

מה מסתתר מאחורי הפסטורליה? אמנים בדיאלוג עם הנוף

טיל בחצר הקדמית, מסיבת יום הולדת, שעון קינטי ועבודת וידאו שמתקשרת עם הנוף סביבה. האירוע "מה מסתתר מאחורי הפסטורליה?", אשר חוגג את פתיחת מרכז מעמותה בעין כרם, מציע גירויים אמנותיים המתחרים בנוף הפסטורלי של עין כרם

עם טיל מעשה ידי גיא ברילר בחצר הקדמית ובלונים ממסיבת יום ההולדת של ליאורה וייז בחצר האחורית, נפתח בסוף השבוע מרכז האמנות מעמותה בבית אל-דן, ביתה של האמנית דניאלה פסל ז"ל שציוותה את ביתה לאמנות. עשרות אמנים, שחלקם יהפכו את בית אל-דן לסטודיו המשותף שלהם, הציגו במהלך סוף השבוע בעליית הגג, בגינות ובחדרים עבודות שהוכנו ברובן לרגל המאורע.

המרכז הוא חלק מפרויקט רחב יותר, ונדיר, בשם "מה מסתתר מאחורי הפסטורליה?". ניכר שיוזמיו, אמני קבוצת sala manca, מנסים למצוא דרך לא מופשטת ולא כללית להתחבר לפיסת הקרקע הספציפית שבה הפרויקט מתקיים. המיקום האסטרטגי של עין כרם, במובן התרבותי ולא הצבאי של המילה, מאפשר חיפוש עשיר ומגוון, שמתפתל בין אמונות, אסונות ונסים. עיר הולדתו של יוחנן המטביל, כפר ערבי ש"ננטש" ב-48', שכונת עולים יהודים מצפון אפריקה שהפכה בהדרגה לפרבר יוקרתי ונחשק, נקודה ירוקה מרהיבה שהתיעוש לא הפך על פניה – אחר כל אלה עוקבים היוצרים המשתתפים בפרויקט, בניסיון לברר את ההיסטוריה הלוקלית ולהתחבר אליה.

עבודה של גיא יצחקי. פשטות שנחקקת בזיכרון

הגעה למרכז האמנות החדש מצריכה עלייה רצינית לרגל. כאולם תצוגה אולי יתקשה המרכז לשכנע מבקרים פוטנציאליים להגיע לשכונה הלא מרכזית, ובמיוחד ללכת כברת דרך ברגל ולעלות במדרגות עד אליו (יש נגישות לנכים); אבל מטרת המרכז היא ממילא להוות חלל לעבודה משותפת של מגוון אמנים צעירים, ופחות לשמש אולם תצוגה קבוע.

אירוע הפתיחה המתמשך הוכיח ששווה לעשות את המאמץ: מחלק מהמיצגים היה קשה להסיר את העיניים. עינת עמיר בנתה פסל קינטי, מעין שעון שמש מודרני – ענף בודד הוצב מתחת לנורה נעה שמדמה את תנועת השמש, והפנט אליו גם ילדים רכים בשנים שנקלעו לתערוכה. עבודתו של גיא יצחקי, "מרחוק נראה טוב יותר", הציגה פשטות שנחקקת היטב בזיכרון, עם הדימוי המוכר של "בית קטן בערבה". בטלוויזיה בגודל 14 אינץ' הוקרנו סצנות מהסרט, כשמערכת חיישנים שמזהה את הצופה מטשטשת את התמונה ככל שהוא או היא מתקרבים אל המסך. תמר שיפוני הקרינה במרפסת אל מול הנוף מיצב וידאו שנראה לעין כבר מתחתית הגבעה שעליה ממוקם בית אל-דן. בווידיאו מתועד מסע בודד שלה ביער, וניסיון מרתק וסיזיפי לייצב קורת עץ עצומה על גופה. מיקום המצלמה לצדה ועל העץ יוצר דיאלוג מוצלח בין השניים, והרקע הפסטורלי, שקשה לדעת מה מסתתר מאחוריו, הוסיף לו ממד נוסף.

לצד נישנוש הקובנה שהוגשה למבקרים תמורת סכום סמלי, נפתחה במקום וריאציה על חנות מזכרות, שאליה הביאו מבקרים חולצות מהבית והדפיסו עליהן הדפסים שיצרו האמנים. גם מי שלא הכין מזכרת כזו יכול היה לקחת איתו את ציור הדסק-טופ שהכין עבורו לירז פאנק, מעוצב על פי המקום שבו הצהיר המבקר שבו הוא רוצה או חולם להיות כרגע. המנצחים הגדולים של הפסטיבל המרשים הזה הם ללא ספק האמנים הנבחרים שיפתחו סטודיו משלהם בבניין היפהפה הזה. עם או בלי דסק-טופ, קשה לחשוב על אמן שלא היה מכריז על הבית העתיק והמרווח, המשקיף אל הוואדי הירוק, כמקום שבו הוא רוצה או חולם להיות כרגע.

מתוך עבודת הווידאו של תמר שיפוני. משחק עם הנוף

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>