הפסאז'ים הייחודיים של פריז
יום שישי 08 בינואר 2010 07:12 מאת: משה גלעד, גלריה
עשרות סימטאות צרות ומקורות, עמוסות בבוטיקים ומוסדות קולינריים, מסתתרות ברובע השני של פריז. גן עדן לשוחרי קניות, אספני עתיקות, חובבי אדריכלות ותיירים שנקלעו ליום גשום
גראן סרף. כמו מערת אוצר ארוכה
(צילום: אתר הפסאז')
גשם זלעפות ירד בחוץ. הטמפרטורה צנחה לאפס מעלות ופריז לא נראתה כלל כמו העיר הרומנטית רבת המוניטין שתענוג לשוטט בה. האינסטינקט הבסיסי היה להתכרבל במקום חם, עם קערת מרק רותח. התוכניות הגדולות שרקמתי לאותו יום נסחפו במורד הרחוב, בזרם שוצף של מי גשם. גם ביקור בפריז דורש קצת מזל.
קרש ההצלה התגלה לגמרי במקרה. שלט גדול שעליו כתוב "Grand Cerf" ("הצבי הגדול") התנדנד ברוח העזה, ותחתיו היטלטל חץ אדום שהצביע על פתח די צנוע בין שתי חנויות. ביום מוצף שמש לא הייתי חולם להיכנס לסמטה הצרה הזו, או לבחון מה מבשר השלט. כך, ככל הנראה, מחמיצים רבים מהמבקרים בפריז את הפסאז'ים המרשימים שוולטר בנימין כתב עליהם רבות.
פסאז' דה גראן סרף שהתגלה לעיני השכיח ממני לחלוטין את הגשם ואת האכזבה שליוותה את הבוקר. מאומה לא מכין את המבקר למעבר הצר באורך מאה מטר, מחופה בגג זכוכית, שחלונות ענקיים בגובה 12 מטר מתנשאים משני עבריו וחנויות קטנות ומהודרות פועלות לאורכו. על הרצפה נפרש שטיח אדום ארוך, שכיסה על ריצוף ריבועי מעניין. באחת החנויות מכרו בדים צבעוניים מן המזרח. אור רך חדר מתקרת הזכוכית. התאורה של חלונות הראווה גרמה למעבר כולו להיראות כמערת אוצר ארוכה הלקוחה מספר אגדות.
» קניות ברפיז: 10 חנויות קונספט מפתיעות
בקצה ה"גראן סרף", בפתח מעדנייה שבה מכרו גם כלי חרסינה יפים, ניצב על גזייה ניידת סיר גדול ומעלה אדים של קוסקוס. הריח המצוין שעלה ממנו מילא את הפסאז' כולו. פסעתי שלוש פעמים לאורך המעבר, מחפש סיבות נוספות להימנע מלצאת אל הגשם שניתך עדיין בחוץ. בעלת המעדנייה שיצאה המפתח החנות כדי לבחוש קצת את הקוסקוס הבהירה שאין שום בעיה לקבל מנה בקערית חד פעמית ולאכול אותה על הספסל הקטן בפתח החנות. "כולם נוהגים כך בימי גשם" עודדה אותי והוסיפה ירקות מבושלים.
כ–20 מעברים מקורים כאלה פועלים ברובע השני של פריז, על הגדה הימנית, סביב בניין הבורסה וכמה מאות מטרים מצפון לגני טיולרי. הדילוגים ביניהם אינם ארוכים או מייגעים במיוחד והם מספקים בקלות תעסוקה ליום שלם. חובבי הקניות המיוחדות, אוהבי הבולים, העתיקות והספרים המיוחדים ירוו כאן נחת. חובבי האדריכלות של המאה ה–19 יחושו שהגיעו סוף סוף לפריז הרומנטית שחלמו עליה.
רוב הפסאזי'ם נבנו כבר לפני כ–200 שנה, באמצע המאה ה–19 ושימשו, כמה לא מפתיע, מפלט מפני הבוץ הסמיך שהותירו מרכבות הסוסים ברחובות העיר. בעצם מדובר היה בהברקה נדל"נית. הקמתם של המעברים באזורים היקרים ביותר בעיר איפשרה לבעלי המבנים להשכיר הרבה יותר חנויות, גם אם אלה לא פנו כלל לרחוב הראשי.
בשנים האחרונות, לאחר שהוזנחו והדרדרו במשך זמן רב, נעשות פעולות נמרצות לשיקומם ולהשבת התפארת שליוותה אותם בעבר. ה"גראן סרף" הוא דוגמא מצוינת לשיפוץ כזה. המעבר נבנה ב–1825 ושמו הוענק לו בזכות אכסניה שניצבה באתר עוד בטרם בנייתו. בשיפוץ המקיף שנערך בו נוקו היטב שלוש הקומות שלו, בין רחוב סנט דניז לרחוב דסוב (Rue Dessoubs). מסגרות המתכת של תקרת הזכוכית הוחלפו, חזיתות העץ היפות של החנויות לאורך הפסאז' שוקמו וצוחצחו, והתוצאות לא איחרו לבוא. כיום מאכלסות את פסאז' דה גראן סרף כמה גלריות מעניינות ובעיקר חנויות ייחודיות של בדים מן המזרח הרחוק, עבודות אמנות מאפריקה וכמה בוטיקים של בגדי מעצבים.
Galerie Vivienne
גאלרי ויוויין נחשבת כיום לפסאז' המפואר ביותר, וזה שנשמר במצב הטוב ביותר מבין המעברים המקורים של פריז. הגלריה הוקמה בשנת 1826 בידי האדריכל דלאנוי. במובנים רבים שימשה ה"ויוויין" כאם מרכזי הקניות המקורים והקניונים של ימינו. עם זאת ההבדל היום ברור לחלוטין - הגודל המוגבל, העיצוב המיוחד, העובדה שהמעבר מקשר בין כמה רחובות בקומת הקרקע, כל אלה מעניקים למטייל בגאלרי ויוויין את התחושה שהוא צועד בעיר ולא "נבלע" באחד הקניונים האינסופיים והשתלטניים.
כמה עשרות חנויות פעלו כאן ברציפות מאז ההקמה וניצלו את המיקום המעולה של המעבר, בין הגראן פאלה, לבורסה של העיר, כדי למשוך קהל קונים מהודר. הרצפה המרתקת היא המאפיין שמושך את רוב תשומת הלב מיד כאשר נכנסים לפסאז'. 34 חנויות פועלות כיום בגאלרי ויוויין. תריסר מהן חנויות של מעצבי אופנה ונעליים. מדובר בבוטיקים קטנים ואיכותיים שהמיקום בלב הגלריה מתאים להם. החנויות האחרות מעידות על האווירה במקום - שלוש מסעדות, שני בתי קפה, בית תה אחד, מלון קטן, שתי חנויות ספרים מצוינות, כמה גלריות לאמנות, ממסגר תמונות, חנות של צעצועים וקסמים מפתיעים, אופטיקאי ושני צורפים בחנויות תכשיטים.
החנות המפורסמת והוותיקה ביותר בגאלרי ויוויין היא חנות היינות Legrand שפועלת מאז 1880 ומציעה כיום גם בר יין, שנחשב מקום המפגש הכי יוקרתי בפסאז'.
גאלרי ויוויין. קהל קונים מהודר (צילום: משה גלעד)
Galerie Colbert
במרחק שני בניינים מגאלרי ויוויין נמתח מעבר מקורה נוסף, שונה לחלוטין, שנושא את השם גאלרי קולבר. מעבר זה נבנה בדיוק בתקופה שנבנה הפסאז' הסמוך, אלא שכיום הוא משמש כחלק מסניף הספרייה הלאומית שעדיין פועל בחלק זה של העיר (רוב אגפיה של הספרייה הלאומית פועלים במבנה החדש על שם פרנסואה מיטראן, על הגדה השמאלית של הסיין ברובע ה–13). כדאי לפקוד את הפסאז' הזה בעיקר כדי להתרשם מן האדריכלות המרשימה שלו, מעט קודרת ורצינית, בעיקר לאחר הביקור ב"ויוויין" שוקקת החיים. תחת גג זכוכית עגול וגדול ניצב פסל ברונזה של שארל פרנסואה להבף, ובו רואים את דמות אורידיצ'ה שהנחש הכיש אותה. כמה צעדים במעלה הפסאז' כדאי להיכנס למסעדה-בראסרי בסגנון הישן של פאריס, שנושאת את שם המעבר ונקראת ."
Grand Colbert" זה לא מקום זול לאכול בו, אבל העיצוב, השולחנות, המראות והמלצרים המעונבים נראים נפלא.
Verdeau & Jouffroy
שני הפסאז'ים האלה הם למעשה מעבר מקורה אחד, שנחצה ברחוב סואן ששמו rue de la Grange Bateliere. שניהם מספקים לחובבי הקניות חוויה מצוינת מאחר שהם מציעים שילוב של חנויות חדשות עם ישנות. בחנויות של ז'ופרוי וורדו אפשר למצוא מקלות הליכה לצד אוספי בולים מרשימים, ספרים עתיקים לצד בגדים זולים, בתי קפה מצוינים לצד מסעדות בראסרי לא יקרות, שמזינות בשעות הצהריים את תושבי השכונה ועובדיה. יש פסאז' ז'ופרוי כמה חנויות צעצועים מצוינות וחנות מיוחדת שמתמחה בספרים על קולנוע ובכרזות מסרטים.
השיפוץ שנעשה בסוף שנות ה–80 בפסאז'ים האלה לא הושלם, או לא היה איכותי מספיק. במקומות רבים קל לראות שגילם 200 שנה, ובכל זאת דווקא השיטוט לאורכם מעניק חוויה פריזאית אמיתית יותר מרוב המקומות האחרים. בפסאז' ז'ופרוי נבנה ב–1847 והתפרסם בזכות העובדה המרנינה שהיה הפסאז' המחומם הראשון בעיר. ביום חורף גשום וקר קל להבין מדוע די היה בכך כדי להעניק לו פופולריות עצומה. אורכו 140 מטר והאטרקציה הבולטת ביותר הסמוכה אליו היא מוזיאון השעווה Grevin.
פסאז' ורדו. פריז האמיתית (צילום: luc legay, פליקר)
Des Panoramas
פסאז' דה פנורמה הוא אחד המעברים המקורים הראשונים שנבנו בפריז והוא נפתח כבר בשנת 1799. אספני הבולים רואים בו מוקד מסחר חשוב, וכמה חנויות לאורכו עוסקות במסחר ער בתחום שנדמה היה שחלף מן העולם. כמה עסקים ותיקים מעניקים לו אווירה מסורתית ואיכותית. במספר 57 פועל כבר עשרות שנים בית התה של אמן השוקולד "מרקיז". לא רחוק ממנו פועל החרט האמן שטרן ובמספר 26 יש חנות גדולה ובה אפשר למצוא את אחד מאוספי הגלויות המרשימים בעיר. בקצה הפסאז' פועל תיאטרון ה"וראייטי" שהיה שנים רבות בבעלותו של השחקן ז'אן פול בלמונדו.
Rue Montogrueil
המדרחוב מונטוגרואי ברובע השני נחשב כיום בקרב תושבי מרכז העיר לאחד המקומות הטובים ביותר לשוטט בהם, לשבת בקפה, לקנות כמה מטעמים קטנים ולפגוש חברים. אין כאן כמעט חנויות אופנה או מוצרים אחרים. רוב החנויות מוכרות פרחים, דגים, גבינות משובחות, עוגות מופלאות ומיני מתיקה משובחים. בקצה הדרומי שלו נמצאים מרכז פומפידו, הפורום דה-אל וכנסיית סנט אוסטאש. בקצה הצפוני מגיע המדרחוב לאזור הגראן בולבארד, שבו פזורים הפסאז'ים הוותיקים. רבות מן החנויות הקטנות לאורך המדרחוב מתגאות במסורת עתיקה ובמוניטין מצוינים אבל כדאי לציין אחת שבולטת מעל כולם - המאפייה "Stohrer" פועלת במקום מאז 1730. היא נחשבת לאחת המאפיות והמעדניות הוותיקות ביותר בעיר והתור שמשתרך ליד הקופה מעיד שהאיכות לא השתנתה. אין שום טעם לנסות ולתאר כאן את טעמם של שלושה מן המאפים הקטנים שנקנו בדלפק של ה"סטורר". דרוש משורר כדי להשלים את המשימה הזו.
פסאז'ים מומלצים ברובע השני בפריז: