מה זה, שוויץ פה: טיול לוהט בלוצרן הקרירה

יום שישי 01 במרץ 2013 08:00 מאת: קליה מור

לוצרן נתפסת כמקום מעונב עם נוף עוצר נשימה והתמחות במוזיקה קלאסית, אבל יש לה הרבה מה להציע מעבר לזה. מלון בתוך איגלו, תה מחוזק בשנאפס וקרנבל תחפושות מטורף שנמשך סוף שבוע שלם, למשל


חגיגה שוויצרית אמיתית (צילום: קליה מור)

פרסומת

בכל פעם שהוא מנסה לשכנע אותי לטוס לאירופה בחורף ואני אומרת לו שישכח מזה, הוא מתרעם. "זה קור אחר!", הוא אומר בנחרצות. "לא מעניין אותי איזה מין קור זה. קר שם, ובקושי כאן אני מחזיקה מעמד". "אבל זה קור אחר, אומרים לך!". אז אומרים. לא שלא פינטזתי מעולם על רחובות מכוסים שלג, על עצי אשוח מאירים, ועל כל קישוטי הכריסמס הנוצצים, אבל נו, קר שם, ובקושי כאן אני מחזיקה מעמד. 

מצד שני, כשמזמינים אותך לראות את אחד הקרנבלים המושקעים באחת הערים היפות באירופה, אתה לא אומר לא. קור או לא קור. וכך הצטיידתי במעט ציוד חורף (גופייה תרמית, גטקעס, פליז, מעיל דובון מחמם, מגפיים מרופדים פרווה וגם מגפי פלסטיק לטובת הרים מושלגים, וכובע וצעיף וגרביים עבים וכפפות - שכדאי מאוד שיהיו להן קצוות מחומר שמפעיל מסכי מגע, אחרת תצטרכו לקפוא ביד אחת כדי לצלם או לסמס) ובמצב רוח טוב, ועליתי על טיסה של סוויס אייר ללוצרן באמצע פברואר. ברררר.

הנה כמה דברים שעשינו ושמומלצים בחום. ואפרופו חום, זה באמת קור אחר, ולא נורא בכלל. באחריות.


מוכרחים להיות שמח. אחת התהלוכות בקרנבל פאסנאכט (צילום: קליה מור)


יפה כמו פריז: סיור בלוצרן


בסיור המודרך שערכנו למדנו אמנם על ההיסטוריה של כל תחריט וכל בניין וכל מזרקה, אבל אפשר בהחלט גם לשוטט ככה סתם בלי הכוונה מיוחדת בסמטאות העיר העתיקה, בין הכנסיות והחנויות ובתי הקפה, להשקיף על הנהר היפהפה משני צדדיו ומהגשר המחבר אותו, או מהגשר העתיק המקושט בציורים מופלאים, ולא לשכוח לבקר בגן שבו שוכן האריה העצוב ביותר בעולם - אנדרטת האריה הגוסס. פסלו של תורוולדסן, של אריה השוכב כשחנית נעוצה בגבו ושומר על סמלי בית המלוכה הצרפתי, לזכר שומרי הראש השוויצים של לואי ה-16 שנטבחו על ידי ההמון בגני הטיולרי באוגוסט 1792 בימי מהפכה הצרפתית. כיף לטייל בסמטאות לוצרן לא רק כי היא יפה כמעט כמו פריז - ואין מחמאה גדולה מזו - אלא גם כי היא קומפקטית ונוחה להתמצאות. 


לשוטט בלי הכוונה. סמטאות העיר העתיקה על שפת האגם (צילום: קליה מור) 


מרק עוף חם על המים: שיט באגם לוצרן


עוד דרך לראות את העיר וסביבתה היא שיט באגם לוצרן, שנקרא גם ימת ארבעת הקנטונים, משום שהוא עובר בארבעה קנטונים, באחת מהספינות העתיקות המשוחזרות. השלטים על התחנות והמלונות הקטנים על גדות האגם יספרו לכם בדיוק היכן אתם חולפים - Weggis, Fluelen והר פילאטוס, על רקע נוף עוצר נשימה. אבל ממש. אפשר גם להשתמש בנוף עוצר הנשימה הזה כרקע לארוחת צהריים במסעדה שעל הספינה. אם יהיה בתפריט באותו יום מרק עוף אסייתי חריף - אל תפסחו עליו.


שומר המסך הבא שלכם. מבט על לוצרן מהספינה (צילום: קליה מור)


סקי וכל מה שמסביב: הר טיטליס


בגיל 11 ביקרתי לראשונה בהר המפואר טיטליס. זה היה בטיול מאורגן עם המשפחה, מאלה שעוברים בהם ב-398 ערים באירופה בעשר שעות. אחת המדינות היתה שוויץ, ואחת הערים היתה לוצרן, ואחד ההרים היה טיטליס, והתאהבתי. עד כדי כך, שבטיול מאורגן ומשפחתי בשנה שלאחר מכן, הכרחתי את כולם להידחק שוב לרכבל ואל הפסגה, מה שעלה לי בתרעומת משפחתית. מאז חלפו מיליון שנה, אבל הטיטליס נשאר מרשים כשהיה.

אם אתם עושים סקי או סנובורד, כנראה מדובר בגן עדן, אבל גם אם לא, בהחלט יש ממה ליהנות - מהטיפוס המושלג אל על ברכבל (יש רכבל קטן לשישה אנשים, ויש רכבל גדול מסתובב בהמשך לחבורה גדולה); מהליכה על גשר המצוקים המתוח בגובה 3,041 מטר - הגשר התלוי הגבוה באירופה; מגלישה פרועה על אבוב (שהיתה ההיילייט של היום עבור חלקנו); מכוס שוקו מהבילה ומאפים ממולאים בטובלרון (שהיו ההיילייט של היום עבורי); ומארוחה במסעדה חפוית העץ הנעימה (זה בדיוק הזמן לרושטי, מאכל שוויצרי מסורתי של תפוחי אדמה מכוסים בגבינה ובביצת עין).


שוקו פאי בגרסת הטובלרון. בילוי בטיטליס (צילום: קליה מור)


ולא לשכוח - הצצה למלון האיגלו שבפסגה, שבו יש בר מצויד, שולחנות עגולים עם כיסאות עטויים פרווה, חדרים זוגיים או משפחתיים שבהם שקי שינה מיוחדים לטמפרטורות נמוכות ופסלוני קרח לקישוט. גולת הכותרת - ג'קוזי מבעבע מתחת לכיפת השמים שיעלה לכם את חום הגוף. כשהסביר לנו האחראי על בניית האיגלו השנתית שבכל שנה בונים אותו עשרה גברים חסונים והוא מחזיק כך עד שהאביב מפציע וממס אותו, מיד החל מוחי להקרין סרט למבוגרים בלבד. "כן, היו פה כבר צילומים ל'פלייבוי'", חילצתי מהמדריך המסוקס. גו, טיטליס!


לוקיישן לוהט לסרטים אירוטיים. בר באיגלו (צילום: קליה מור)


שנאפס, גבינות מותכות ושוקולד: אוכל רחוב ומסעדות


דוכנים: אחת ההנאות הגדולות בשוטטות היא הדוכנים הקטנים הפזורים בעיר. ההיצע פחות או יותר אחיד - יש דוכני נקניקיות, יש דוכני ערמונים מעלי אדים, ובימי הקרנבל צצים גם עשרות דוכנים המציעים תה או קפה מחוזקים בשנאפס בחמישה פרנקים. גרסת התה הרבה יותר מוצלחת.

מטבח מקומי: אין גם ברירה אלא לנסות מטעמים מקומיים. למרבה הצער, ככל הנראה עורקיכם ייסתמו מיד לאחר מכן, מכיוון שכולסטרול הוא מרכיב עיקרי במזון השוויצרי, ולכן מומלץ לעשות ביטוח בריאות מקיף לפני הטיסה. אבל כן, זה טעים, ופשוט: אנחנו מדברים על גבינה ותפוחי אדמה בשלל קונסטלציות. הרושטי היא כאמור מין לביבת תפוחי אדמה שטוגנה בחמאה וכוסתה בגבינה, ולעתים מקשטת אותה גם ביצת עין, שרק לא יחסר; יש כמובן מיני פונדו; וגם ראקלט - גבינה המותכת על הגריל שמגרדים אותה על תפוח אדמה מבושל או סתם כך. בהצלחה. כמו כן, חייבים לקנח בשוקולד. אחרי הכל, אנחנו בשוויץ.


רושטי, שוקולד וערמונים. מתכון מנצח (צילום: קליה מור)

מסעדות: לוצרן משופעת בלא מעט מסעדות מצוינות, רבות מהן, כמו הברים, מתחבאות בתוך מלונות. שתיים מהן שוות גיחה מיוחדת -

מסעדת בולרו (Bundesplatz 18) היא דווקא מסעדה ספרדית. היא שוכנת בכניסתו של מלון Casada ואפשר ללכת בה על צלחת טאפאסים שתוכלו למלא ככל יכולתכם מן הבופה (בסביבות עשרה פרנק, 40 ש"ח) ולהמשיך למנה עיקרית מן המטבח הספרדי - דגים, פאייה, טורטיות עם מילויים שונים וקינוחים שווים ביותר.

מסעדת מונטנה (Adligenswilerstrasse 22), ששוכנת במלון מונטנה, היא חוויה בפני עצמה. ראשית, המלון עצמו נמצא על צלע הר, וכדי להגיע אליו עולים במין מעלית/רכבל. המסעדה עצמה היא מן המפוארות שביקרתי בהן. כזאת שהמארח לא רק לוקח ממך את מעילך (זה קורה כמעט בכל מקום), אלא גם מלביש אותך כשאת הולכת, השנדלירים משתלשלים מהתקרה, והנוף הנשקף מעבר לווטרינות העצומות מהפנט. כמו שבטח כבר הבנתם, היא לא זולה, אבל היא גם לא מאוד מאוד יקרה (בסביבות 30 פרנק למנה עיקרית, 120 ש"ח), וראויה לביקור גם אם רק תשתו כוס יין ותנשנשו משהו. המנה העיקרית שבחרתי - לינגוויני תפוזים עם פטריות ואגוזים - היתה סופר מצוינת. וגם הקינוח - מלבי עם שכבת אוכמניות - היה ממכר.


מתה על השנדליר. לינגוויני תפוזים ומלבי אוכמניות במונטנה (צילום: קליה מור)


לשמח לבב אנוש: חיי לילה


טוב, בואו לא נטפח כאן ציפיות גדולות מדי, בכל זאת שוויץ. אז מסיבות הן לא הצד הכי חזק (אולי בגלל זה הם משתוללים שתויים ושמחים בקרנבל), אבל אפשר בהחלט למצוא מקומות נחמדים לשתות בהם כוסית (אפשר של גלו וויין - יין חם, מתוק ומתובל, בקיצור, פונץ'). רוב המקומות נמצאים דווקא בעיר החדשה, ברחובות הסמוכים לתחנת הרכבת, אבל יש גם כמה מצדו השני של האגם, בעיר העתיקה. למשל המקום המתוק "טרה טרה טרללה" - היש שם מוצלח מזה לבר? - בתוך המלון Rebstock מהמאה ה-14 (St. Leodegarstrasse 3),, שהופך לעת ערב לפונדק הומה וססגוני.

#alt
אתה בא היום לדרינק בטרה טרה טרללה? (צילום: קליה מור)


קצת קולטורה: מוזיאון התחבורה ומוזיאון האנס ארני


חובבי המוזיקה הקלאסית ודאי יודעים שלוצרן מספקת קונצרטים ברמה הגבוהה ביותר ושעולים אליה לרגל לשם כך. אבל אנחנו כאן דווקא כדי לטשטש את השם המעונב שיצא לה, כי יש בה הרבה יותר מנוף ומוזיקה קלאסית. תושבי לוצרן מתגאים מאוד במוזיאון התחבורה שלהם (אתר רשמי: www.verkehrshaus.ch/en), ותכלס, השקיעו. יש בו אגף של כלי שיט עם ספינות מרשימות; אגף המוקדש לחלל, שבו חדר שמראה בדיוק איך הסביבה שלכם היתה נראית ללא כוח משיכה (צלחות, ספלים ומחברות משייטים באוויר, מגניב ביותר), פלנטריום ואפילו משקל שמראה כמה אתם שוקלים על הירח (הרבה פחות!); יש אגף מטוסים, עם טיסנים ענקיים ומטוס אמיתי שאפשר לראות בו את תא הטייס מרובה הכפתורים; ויש אגף מהפנט של רכבות עתיקות. ובחוץ - קירות שלמים עשויים משלטי דרכים. סופר קול. מובן שההנאה גדולה יותר ככל שאתם ילדים וזכרים, אבל כל אחד יהיה מבסוט ממשהו (אתן הרבה יותר רזות על הירח!).

כדאי לקפוץ גם לבניין הסמוך, למוזיאון האנס ארני (אתר רשמי: www.hans-erni.ch), ה-צייר הלוצרני הפורה, המציג אינספור יצירות של האמן, שעדיין חי (בן 104, שייבדל לחיים ארוכים) בלוצרן. כי ידוע שמגורים בלוצרן הם סגולה לחיי נצח.


פרסומת סמויה לסוויס אייר? מוזיאון התחבורה (צילום: קליה מור)



פורים? הצחקתם אותם: קרנבל פאסנאכט

לוצרן היא עיר מהממת גם אם לא מתחולל בה בדיוק קרנבל מטורף, אבל אתם לא מבינים מה קורה לה כשכן מתחולל כזה. הפאסנאכט המדובר הוא אחד מהקרנבלים הפוקדים את העולם בפברואר, בשוויץ זה קורה בבאזל ובלוצרן. מקורו הוא עוד בתקופה הפגאנית, אז חגגו את סוף החורף, ופירוש השם הוא "ליל הצום" - הנוצרים הקתולים התנזרו מאכילת בשר במשך 40 יום שלפני חג הפסחא, אך לפני כן דאגו לזלול ולשתות כאילו אין מחר. גלגולו הנוכחי של הקרנבל כולל לא רק שתייה וזלילה אלא בעיקר תהלוכות, תחפושות ומוזיקה. הדמות המרכזית בקרנבל היא פריצי (Fritschi), שניצח בקרב רגאץ ב-1443, ודמותו בעלת האף הבולבוסי מגיחה מבית העירייה ומכריזה על תחילת החגיגות. לכל קרנבל תמת על שמאגדת את החוגגים, הפעם היא הוכרזה כ"זירת פשע", אבל למען האמת זה לא ממש בא לידי ביטוי.  

החגיגה מתחילה ביום חמישי (תמיד ביום חמישי, הוא Dirty Thursday שלפני הפסחא) בשעה חמש בבוקר. זה נשמע מופרך, אני יודעת, וגם אני התלוננתי על כך במהלך הטיסה לשם, אבל כשתעמדו יחד עם עם אלפים כשפתיתי שלג קלילים מדגדגים את אפכם על הגשר המחבר בין העיר החדשה לעתיקה (הקרנבל נפתח לרגלי מלון שוויצרהוף), ותשמעו את יריית התותח שפותחת את החגיגות, ותראו את הזיקוקים שממלאים את השמים, ותריחו את התפוזים שנזרקים לכל עבר מהתהלוכות אל הקהל, ותראו את שקי הקונפטי שנתלים מבעוד מועד מעל לראשים בכל הסמטאות - תתרגשו התרגשות גדולה. ובצדק. 


פורים ייראה לכם עלוב אחר כך. מבחר תחפושות מצטיינות (צילום: קליה מור) 


תסלחו לי על הקלישאה, אבל באמת קשה לתאר את החוויה הזאת במילים. יו הב טו בי דר. בכל זאת ננסה - השוויצרים משקיעים בתחפושות שלהם בצורה שלא תיאמן. כמעט כולם מחופשים בקבוצות - לכל משפחה או קבוצת חברים יש נושא תחפושת. לכן תראו אבא ואמא ושלושה ילדים אסקימואים, או עשרה דובים בכל הצבעים, או כוכבי רוק בכל הגבהים, כולל הסבתא. אין פטור - כולם מחופשים. גם אם הם בכיסא גלגלים וגם אם הם נולדו לפני שבועיים. פורים ייראה לכם כל כך מגוחך אחר כך, שלא תוכלו אלא לגחך בהתנשאות מעל הקרטונים הצבועים, הספוגים החתוכים והפאות הזולות.

בסמטאות העיר העתיקה עוברות כל העת תהלוכות קטנות, שרוב המשתתפים בהן מחזיקים כלי נגינה ועושים הרבה רעש. תופים, חצוצרות, רעשנים ומשרוקיות הם עיקר העניין, אבל לא רק. בכלל, יש לא פחות ממאה תזמורות ברחבי העיר, בכל פינה וגם על הגגות, ומספרים שחבריהן מתאמנים על הקטעים האלה במשך חודשים. חוץ מביצועים חצוצרניים ללהיטים שכולם מכירים - רובי וויליאמס נשמע הרבה יותר טוב ככה - בשוליים יש כבר מסיבות ממש, שם הקצב האפריקאי שולט, גיל הקהל יורד ומפלס האלכוהול עולה.   


מי שמתחפש לבד מת לבד. משפחות נרתמות לקרנבל (צילום: קליה מור)


בשישי אחר הצהריים מתחילה התהלוכה הגדולה, מין עדלאידע מושקעת שמתנהלת בסדר מופתי במשך כשלוש שעות. יצורים אגדיים מכל המינים, חייזרים, סאטיריות פוליטיות ואפילו שיירה של איקאה נצפתה. אחרי המצעד כולם מתפזרים, ואף שיש מסיבות גם בערב, הרוחות נרגעות עד מוצאי שבת, אז הכל מתחיל שוב, ולבסוף חוזרים אל הקרנבל בשני (Fat Monday) עד שלישי (Fat Tuesday). וכפי שהתחיל - כך נגמר, לפנות בוקר. עד לשנה הבאה. כי לא כל יום פאסנאכט. 

#alt
שיגעון הדיסקו. שוויצריות בשחור (צילום: קליה מור)


» הכותבת היתה אורחת של חברת Swiss1 - ראול ולנברג 24, רמת החייל. 03-7659000.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(4 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5