האי הירוק: מה יש לעשות באירלנד?

יום שני 10 בספטמבר 2012 00:11 מאת: מאט גרוס, ניו יורק טיימס

נופים מדהימים, כפרים עם שמות מוזרים, הרבה בירה ושאלה אחת בלתי פתורה: "האם כפר אירי יכול להתקיים בלי פאב?". ללכת לאיבוד באירלנד, שלב אחרי שלב


האם כפר יכול להתקיים ללא פאב?

(צילום: אתר המקום)

פרסומת

חיפשתי מקום בשם קרונינ'ס יארד (Cronin’s Yard), שהיה אמור להיות איפשהו בסביבה. לימיני, מעבר לגדרות התיל שסימנו את שדות המרעה הירוקים, שוכנים מק'גיליקדי'ס ריקס (Macgillycuddy’s Reeks), ההרים הגבוהים ביותר באירלנד, ראשם אפוף ערפילים. שם נמצא קרונינ'ס יארד, שאמור להיות נקודת היציאה הטובה ביותר למטיילים בהרים.

כעת, לאחר ארבעה ימי נהיגה מדבלין למחוז קארי ללא מפה, GPS או שמץ של בקיאות בגיאוגרפיה של אירלנד, הייתי קרוב. נותר רק למצוא אותו. אחרי הכל, זאת היתה הסיבה שבגללה הגעתי בגפי לאירלנד מלכתחילה: לאבד את עצמי, במשך שבוע שלם, בארץ שאני לא יודע דבר אודותיה.

היה לי שפע של זמן לעשות זאת. אף שזה עתה ביזבזתי קרוב לשעה בעיקוף לא נחוץ, אם כי מדהים, בדרך מפותלת וארוכה לאגם קארה (Carragh Lake) - תודה רבה על הוראות ההגעה, קופאי הסופרמרקט - השעה עדיין לא היתה אפילו 10:00. בעודי נוהג בפיאט השכורה בכבישים הכפריים הצרים, הצלחתי להירגע מספיק בכדי ליהנות מהנוף ומשמותיהם המוזרים של הכפרים (כמו אנאגרי, קילגובנט ואולה), מבלי לחשוב שאני עלול, אתם יודעים, לאבד את הדרך.


קילארני. העיירה שוכנת מצפון לרכס מקגילקודי (צילום: dreamstime)

אלא שזו היתה הסיבה שבגללה חיפשתי את מק'גיליקדי'ס ריקס - כדי ללכת לאיבוד, בערך. כמה ימים קודם לכן בדבלין, מוכר בחנות ספרים סיפר לי אגדה: בזמן מלחמת העולם השנייה, שני חיילים אמריקאים אבדו בריקס כשערפל אפף אותם, ומאז נעלמו עקבותיהם. כפי שלמדתי מאוחר יותר, הסיפור לא היה מדויק, אך הוא עדיין עורר את דמיוני. בעיני רוחי ראיתי את עצמי משוטט בגבעות מכוסות הערפל, מוקף ברוחות של מי שהיו שם לפניי - אך לבוש, כמובן, בבגדים חמים ומצויד במזון, במים, בפנס ראש ובשק שינה.

התגמול על חרדות אלה (ועל כאבי הצוואר שתקפו אותי לאחר מכן) היה מיידי ובלתי פוסק. האזור היה מרשים, רצף בלתי פוסק של גבעות ירוקות ועמקים ירוקים יותר, וברגע שחשתי מספיק בנוח עם הפיאט, התחלתי ליהנות מהאופן שבו הדרכים התפתלו מעבר לסיבובים, דרך מנהרות וירטואליות של עצים ושיחים. בכל פעם שהגעתי לראש גבעה וגיליתי שמשאית דוהרת לעברי, חשתי גאווה במהירות שבה דרכתי על הבלם ומצאתי מקום בשוליים לסטות אליו. ואז גיששתי לעבר מוט ההילוכים ביד הלא נכונה.

שמתי פעמיי לעבר מחוז קארי (County Kerry) בניסיון למצוא נופים ומראות מעבר לקלישאות האיריות המוכרות. בסופו של דבר מצאתי את עצמי במישור שטוח, מוקף בשורות של שיחים צפופים בצבעי צהוב וסגול: נוף זר ומרתק, בייחוד על רקע השמים המתכתיים והשמש החיוורת. עצרתי למנוחה ותוך זמן קצר חזרתי לדרך. הכביש והבדידות נהפכו להתמכרות.

#alt
מחוז קארי. הרבה מעבר לקלישאות האיריות המוכרות (dreamstime)

לאחר שלושה ימי נסיעה, גיליתי שהטכניקות הרגילות שלי להתיידד עם אנשים, שהושחזו באינספור טיולים ברחבי העולם, לא עובדות: עצרתי בפאב לארוחת צהריים, ובשקט מילמלתי את המשימה שלי ‏("אני נוסע ברחבי אירלנד בלי מפה, ומנסה ללכת לאיבוד"‏), מתוך תקווה שהברמן יגיב, או שאתקל במישהו שיודע לאן עלי ללכת ואולי יסכים להצטרף אלי. הייתי ידידותי ופתוח. לא התלבשתי כתייר, אלא כעצמי הניו־יורקי, מתוך תקווה שאתפש פחות כזר ויותר כמבקר בלתי שגרתי, מושא לסקרנות. לא ציפיתי לקבלת פנים של גיבור, רק לייצר עניין קל.

שעות הבדידות הארוכות

ביום הרביעי הובילה אותי הבטן לגאלוויי (Galway), עיר בחוף המערבי שהייתי מוכרח לטעום את הצדפות שלה. אך גיליתי בה יותר מכך. במרטינה'ס (Martine’s), בר יין-מסעדה אינטימית, העניין שלי בצדפות המקומיות עורר את סקרנותה של מרטינה בכבודה ובעצמה, שהובילה לשיחה לצד הבר עם יוג'ין, לקוח קבוע כסוף שיער, ועם ריי, דייג לובסטרים מאיי אראן.

הנושאים שעליהם דיברנו: מה דעתי על המסגד המתוכנן בצמוד לאתר מגדלי התאומים? מהם סיכוייו של השחקן גבריאל ביירן לזכות בנשיאות אירלנד? האם כפר יכול להתקיים ללא פאב? התשובות היו פחות חשובות מהשיחה הנעימה, מהאווירה החמימה ומהמשקאות, שהוגשו בזה אחר זה. התחושה החמימה שפשטה בי גרמה לי להבין משהו: כשלא ניסיתי למצוא את מה שחיפשתי, מצאתי אותו. מה שמחזיר אותי לחיפוש אחר קרונינ'ס יארד ומק'גיליקדי'ס ריקס: אחר הצהריים, השמש הגיחה מבעד לעננים ושטפה לכמה רגעים את הגבעות. שום זכר ליארד או לריקס. אך המהום מנוע הפיאט, ריח הגשם והרטיבות גרמו לי להמשיך, עוד ועוד, כל הלילה אם אצטרך.

#alt
מפל במחוז ויקלו. עוד הזגמנות לחילוץ עצמות (צילום: dreamstime)


איפה אוכלים?

הדבר הטוב ביותר שאפשר לומר על אוכל הפאבים באירלנד הוא שזה משביע. התפריטים אמנם כתובים נפלא, אך אל תתנו לתיאורים לפתות אתכם להזמין נזיד אירי תפל. ובכל זאת, כמה מקומות הרשימו אותי:

השבלולים של Snug ‏(The Quay 21, Bantry; טלפון: 353-27-50057‏) היו חביבים, כמו גם מרק פירות הים של Johnnie Fox’s ‏(כתובת: Glencullen, Co. Dublin; טלפון: 353-1-295-5647). הארוחות האהובות עלי היו מנות שהוכנו מלחם טרי, מפירות ומגבינה מקומית, שמשום מה לא היה קל למצוא, חוץ מאשר ב-Sheridans בגאלוויי ‏(כתובת: Churchyard Street 14-16, Galway ; 353-91-564-829).



איפה ישנים?

בכל אירלנד תוכלו למצוא אכסניות המציעות מיטה וארוחת בוקר בעלות סבירה ‏(החל מ-30 יורו ללילה‏), אך האיכות עשויה להשתנות. אל תצפו ליותר מחדר נקי עם אמבטיה צמודה בביתו של מישהו.

אולד ברידג' בד אנד ברקפסט ‏(Slaney Place, Enniscorthy; 353-53-923-4222; oldbridgehouse.net‏) במחוז וקספורד יוצא מכלל זה, שוכן במיקום מצוין ומעוצב עם פריטים היסטוריים מרתקים.

בגאלוויי, מלון בוטיק בשם "דה האוס" ‏(Merchants Road; 353-91-538-900; thehousehotel.ie‏) היה שדרוג מבורך, ואפילו לא קל כך יקר - 109 יורו ללילה.


מה לעשות ביום

מפל Powerscourt במחוז ויקלו היה שווה ביקור של חצי שעה, כמוהו גם החווה Molly Gallivan’s במחוז קרי. אחרי שעות של נסיעה נצלתי כל הזדמנות לחילוץ עצמות. מקומות כמו Glendalough ו-Guagan Barra, סיפקו אתנחתא ומסלולים מסומנים היטב. בכל פעם שראיתי את מוצרי הצמר המפורסמים, עצרתי לראות מה יש להם להציע. סוודרים סרוגים מאיי ארן נמכרים ברחבי אירלנד, אבל המועדפים עלי מיוצרים על ידי חברה בשם Lee Valley, במחוז קורק.


מה עושים בלילה

עם רדת הלילה, אתם חייבים כנראה פאב. בבנטרי אני בהחלט ממליץ ללכת ל-Schooner (כתובת: Barrack Street: 353-27-52115), במיוחד אם הקלוויניסטים משחקים. אם אתם מגיעים לרחבת השוק של לאניסקורת'י (Enniscorthy) טל תפספסו את  ה-Stamp's היפה והאופנתי, אבל היומרני בקושי.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(14 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 11/09/2012 10:20:10

  • 11/09/2012 00:04:00

  • 10/09/2012 17:11:05

  • 2.מיחזור(לקוראים המטיילים)

    10/09/2012 16:27:54

  • 10/09/2012 16:14:45