אחרונת גיבורת ההיפסטרים: משהו רע עובר על ברלין

יום ראשון 15 ביולי 2012 07:01 מאת: דנה רוטשילד, עכבר העיר

מחירי הדיור עולים, מוסדות תרבות נסגרים, ליינים הופכים למלכודות תיירים ומהגרים אירופאים דוחקים את התושבים האמיתיים לשולי העיר: הסצנה ההיפסטר־קוויר־טורקית בברלין משנה את פניה והופכת לסתם עוד בירה אירופאית


תיירים זה כאן. פרידריכסהיין

(צילום: La Citta Vita, פליקר)

פרסומת

ברלין היא הדבר החם הבא מאז אמצע העשור הקודם, אבל זה לא הולך להחזיק מעמד לאורך זמן: את מה שלמדו על בשרם אלפי תל אביבים כבר מזמן, מגלים הברלינאים רק עכשיו. בחודשים האחרונים הפכה שיחת היום בעיר - ששמה יצא למרחוק כמובלעת של יוקר מחייה סביר - לשיחה על מחירי השכירות ויוקר המחיה. ההלם הנאיבי של הילידים בעיר שאוחדה לה יחדיו פוסח על אלפי הישראלים שחיים כאן - וטרנים של המאבק החברתי, מובסי מצוקות הקיום, מיואשי פוליטיקאים, שמימשו את האיום הנצחי “לחתוך הכל ולעבור לברלין”. ביחס למצב הקיצוני בישראל, ההיסטריה הברלינאית וקרבות המאסף בג’נטריפיקציה נראים כמו מחוות ריקות. הרי מה תועיל הפגנה שבועית אם משקיעים יכולים לקנות דירות שיכון, להסב אותן לדירות סטודיו ואז למכור ביוקר לצעירים ממערב אירופה? אבל רגע, אני מקדימה את המאוחר.

» עיר מכוערת, נקודה: למה הישראלים כל כך מתלהבים מברלין?


ברלין היא עדיין מקום מגניב וזול. יחסית. מאז מיתוגה המחודש כ”Arm, aber sexy” (ענייה, אבל סקסית), מגניבותה היתה בעוכריה, וכרגע עושה רושם שהמיתוג “עני ורעב” משמש כאן בעיקר כדי לעשות כסף. “אני נותנת לברלין שנתיים־שלוש, אולי עוד קצת”, אומרת פיוואנד, 31, ילידת העיר ובת לגולים איראנים. “פרידריכסהיין הפכה לאתר נופש לעשירים מהמערב. גרתי שם שנים, והיום כשאני עוברת שם נדמה שכולם בעצם תיירים”. לברלינאים רבים זו הפעם הראשונה שהם חשופים כך לכוחות השוק, וההתמודדות מובילה לתגובות מסקרנות - יש שמאשימים את הבורגנות המערב גרמנית העשירה, יש שמפנים את האצבע כלפי משקיעים מסקנדינביה ומהגרים מיוון, איטליה או ספרד, אבל מרבית האגרסיות מופנות כלפי התיירים.

#alt
לנופשים שלום. פרידריכסהיין (צילום: La Citta Vita, פליקר)


שיהיה ברור, לא מדובר כאן רק על תיעוב מעמדי מסורתי בין המזרח הברלינאי למערב העשיר שעט עליו. בין השאר, כי מצבם של הברלינאים לא כזה גרוע - חקיקה חברתית שומרת עליהם במקום טוב יחסית בשרשרת המזון הכלכלית. ואף על פי כן עשרות מוסדות תרבות עניים וסקסיים סגרו את שעריהם במהלך השנה האחרונה, כולל הסקווט האחרון בעיר, תכלס. קולקטיבים אחרים, שבמשך עשרות שנים תיחזקו בתים נטושים והתגוררו בהם, חתמו על חוזים מסודרים עם העירייה. מקומות חינניים כמו הפרחיאדה ההיפסטרית של באר 25 כבר אינם, ואחרים שינו את פניהם. ליינים מעדות האנדרגאונד, שאך לפני שנתיים גבו שני יורו בכניסה, התפצלו, השתדרגו, או חמור מכך – הפכו למלכודות תיירים. “נכון, לפני שנתיים הבירה היתה זולה יותר, והיום לוקחים חמישה יורו על קוקטייל. אבל יש דברים אחרים שעדיין זולים וזמינים”, אומרת תמרה, 36, ברמנית, אמנית מיצג, שפית ומפיקת מסיבות, “שלא לדבר על זה שבתל אביב ייקחו ממך חמישה יורו רק על הבירה”.

#alt
פוסט-קומוניזם. גרפיטי בברלין (צילום: דנה רוטשילד)


אבל הזינוק החד במחיר הבירה הוא כסף קל לעומת הזינוק האמיתי במחירי הדיור. למרות הרנט קונטרול ושורה של חוקים סוציאליים, משהו במולטי־קולטי המהולל של העיר נסדק בהדרגה. “הבעיה היא האנשים שיכולים להרשות לעצמם לשלם כפול על דירת שיכון, לחשוב שהם אלטרנטיביים וחתרנים, ובפועל לקחת את מקומה של משפחה ענייה, לרוב עם רקע של הגירה”, אומרת פיוואנד, “ברלינאים כל הזמן נמצאים בתנועה. בהתחלה זה היה המיטה, אחר כך פרנצלאואר ברג ופרידריכסהיין. עכשיו מתנהלים קרבות מאסף על קרויצברג, אבל וודינג ונויקלן הן הבאות בתור”.

#alt
פלורליזם לילי. SO36 בקרויצברג (צילום: האתר הרשמי)


“זה הקטע הכי דוחה”, מוסיפה תמרה, “ברלין רוכבת על היותה בינלאומית, ליברלית, רב תרבותית - כשבפועל מה שקורה זה שהיפסטרים הולנדים, צרפתים, בריטים או אמריקאים מגיעים לקרויצברג ותופסים את מקומם של הטורקים, הערבים והרומנים, שלא יכולים להתחרות בכסף של המערב. אז איזו רב תרבותיות זו? שהיפסטרים הולנדים וגרמנים מסתובבים ועושים רב תרבותיות אחד עם השני, בזמן שכל מי שלא לבן או אירופי נדחק עוד ועוד אל מחוץ למרכז העיר?”.

קרויצברג ונויקלן הם מהמקומות הספורים שעוד מתקיימת בהם סצנה שרואים בה גרמנים לבנים ואחרים רוקדים בערבוביה. SO36 הקרויצברגי, מועדון שמפזר נצנצים קיומיים כבר כמה שנים טובות, מתחזק ליינים כמו My ugly x (קוד לבוש: טראש רע, אבל בקטע טוב); ערבי ריקודים סלוניים; Gayhana – ליין היפסטרי לקווירים טורקים ולחבריהם הלבנים שמוכנים להסתכן באוריינטליזם; הופעות קברט של דראג קווינס פוליטיות על סף גיל העמידה, והספקטרום עוד רחב. גם ה־Sudblock, שנפתח לפני שנה, הוא מקום רב שימושי – בית קפה ביום ומועדון בלילה, שמאכלס בעיקר מסיבות עם אג’נדה שמאלנית, מהאביב הערבי ועד החורף הספרדי, רצוי על הרצף הקווירי. חלק ממנהלי המקום, שמתפעלים גם את הפאב הקווירו־היפסטרי הדחוס olfe־mobel, נמנים בעצמם עם תפוצות דרום מזרח אגן הים התיכון. מעבר לרחוב, ליד פינת המסגד וגורליצר באנהוף, יש גם את Soju Bar, בר קריוקי קוריאני עם ערבי פופ ביזאריים.

#alt


נויקלן היא סיפור אחר: האוכלוסייה הגרמנית המקומית נחשבת למעמד בינוני נמוך עם נטייה קלה ימינה. המקום עם הכי הרבה שארם בשכונה הזו, רחוב Sonnenallee הענקי, זכה בפיהם לכינוי Gazastreifen (רצועת עזה). אבל אין לטעות בו - הוא מאכלס, לצד מסעדות לבנוניות, גם רוסים ופולנים. בשנה האחרונה מחירי הדיור בשכונה רשמו זינוק של 25 אחוז. בו בזמן, את המאפיות הערביות החלו להחליף בתי קפה אורגניים וברים בתפעול קואופרטיבי. “בסוף ברלין תהיה עוד עיר אירופית”, סיכמה פיוואנד.

ברלינאים אותנטיים התחננו בפני שלא אכתוב על המקומות שעדיין מתקיים בהם נס הקאטינג אדג’, אז תצטרכו למצוא אותם לבד. קפה קוטי זה מקום טוב להתחיל בו. אם אתם מרקסיסט מכורדיסטאן, לסבית דיכאונית מתל אביב, טרנסקסואל טבעוני מבולוניה או היפסטר מודע פוליטית מוורשה עם תואר במגדר, סביר להניח שתיפגשו בלב הכיכר ליד קוטבוסר טור, על כוס קפה, ותיקחו את זה משם.

#alt
עדיין מחוספס. קפה קוטי (צילום: האתר הרשמי)

תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(25 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5