רומא צודקת: אסור לכם לאכול באתרים היסטוריים

יום שני 29 באוקטובר 2012 07:11 מאת: אסף גברון, עכבר העיר

באיטליה פורסמה תקנה שלפיה נאסר לאכול אוכל רחוב במקומות קדושים. אסף גברון חושב שהם צודקים, לא מפאת קדושת האתרים אלא רק בגלל הכבוד לאוכל: בן אדם צריך להתרכז בטחינה שלו


פושעת. לאכול גלידה ברומא (צילום: dreamstime)

פרסומת

אנשים שאלו אותי, בתור אוכל בעמידה ותיק, מה דעתי על החוקים החדשים של עיריית רומא, שמונעים אכילה בעמידה באתרים היסטוריים. החוקים החדשים של עיריית רומא, כפי שפורסמו לפני כשבועיים, אוסרים על ההמון לאכול בעמידה בסמוך למקומות חשובים: “אין לאכול ולשתות באתרים בעלי ערך היסטורי או ארכיטקטוני”, נקבע בתקנה החדשה. “זו שיטה לחנך אותם וללמד אותם כיצד מתנהגים”, אמרה תושבת העיר, “צריך להחזיר את הכבוד לעיר, וזה רק הצעד הראשון”. תייר גרמני צעיר שישב בקרבת מקום ולעס כריך הגיב בחוסר אמון כשסופר לו על הצו החדש.

ובכן, אני מברך בחום על התקנות החדשות.

אכילה ברחוב, אכילה בעמידה, אכילה במהירות, אכילה באוויר הפתוח, אכילה בריצה אל מונית השירות כשטיפות טחינה וצ’ימיצ’ורי חוגגות במחול וסלסולים על מדרכות וקפלי מכנסיים ואצבעות שחורות משמן אופניים כי השרשרת נפלה בדרך לפגישה – זאת פעילות חשובה, בסיסית, הכרחית. זאת פעילות שדורשת ריכוז והתעמקות. זאת פעילות שיש לה היסטוריה ארוכה אפילו יותר ממבנים עתיקים ומדרגות לולייניות.

 

#alt
לעולם לא עוד. גלידה על המדרגות הספרדיות (צילום: TheGirlsNY, פליקר)


אני מוכן להתערב שאנשים – ולא משנה איך נוצרו ומנין צצו – אכלו בעמידה אלפי שנים לפני שהקיסר אספסיאנוס הניח את אבן הפינה לקולוסיאום ברומא בשנת 72 לספירה. אני מוכן להתערב שאנשים - ולא משנה מאיזו עדה - אכלו בעמידה, או לפחות פיצחו בישיבה, ביציעי הקולוסיאום עצמו, כשלעיניהם נוהמים ונשחטים באצילות אלפי דמויי ראסל קרואו.

אז אני יכול להבין את מתקני התקנות ומחוקקי החוקים ומצווי הצווים, שמבקשים שלא לערב שמחה בששון, מין בשאינו מינו, ואת הקדוש - בקדוש יותר. כי הפעילות האנושית הכל כך חשובה ובסיסית של אכילה בעמידה עלולה להיפגע כשהיא באה בסמוך למקבצים של אבנים עתיקות וכל מיני מדרגות, מזרקות, חריטות, מנורות, פסלים, גנים, ארמונות, מבצרים וכן הלאה, שנבנו מאות ואלפי שנים אחרי שאנשים החלו לאכול בעמידה. יש כאן בהחלט טעם לפגם, סכנה חמורה לפגיעה בחוויית האכילה, להסטת תשומת לבו של הסועד המהיר מהמנה, המשולש, הסנדוויץ’, הגביע, החמגשית שבידו, אל עולמות רחוקים, ישנים, לא רלוונטיים, ומאוד בלתי מועילים בזמן אכילה.

#alt
50 יורו, בבקשה. פיצה בקולוסיאום (צילום: Jess & Peter Gardner, פליקר)


תארו לכם אדם תמים, שעומד לצקת ביס במנה פלאפל באזור, נניח, שער יפו בירושלים – כל חושיו מתעוררים, הנוזלים משמנים את קיבתו, שיניו נפערות בתאווה, אדים קלושים עולים מהכדורים הזהבהבים שזה עתה נמשו מהשמן הרותח – ואז צץ מולו מגדל דוד במלוא הדרו, ניבט לעיניו שלט מתכת עובדתי, מתקמרת מעליו קשת אבן שסותתה לפני 3,000 שנה - בדיוק על זה נאמר, וואט דה פאק? מי צריך את זה? למה לערב שיקולים זרים?

לא, תושבת רומא יקרה, את הכבוד לא צריך להחזיר לעיר; צריך להחזיר אותו לאוכל המהיר. לפיכך, טוב עשתה עיריית רומא. וטוב תעשינה ערים אחרות שילכו בעקבותיה, כולל ערים שאין להן היסטוריה כמעט, כמו תל אביב, שייתכן שמה שעומד מאחורי פריחת האוכל המהיר שבה הוא בדיוק העובדה שאין לה היסטוריה שתפריע (למרות שכמובן, בלית ברירה, תעלה כאן השוואה לערים אחרות, היסטוריות יותר, ברחבי המדינה הזו, שמסורת אוכל הרחוב שלהן מפוארת לא פחות וכנראה שהרבה יותר מזאת של תל אביב, אבל לזה נענה שזה למרות ובגלל ההיסטוריה כי בכל זאת, יש להן פור של כמה אלפי שנים, כך שמצבה של תל אביב, באופן יחסי, הוא לא רע בכלל, ואני מתחיל להסתבך כאן בלופ הלוגי של עצמי אז אני אסגור את הסוגריים ואחזור לטיעון המרכזי, מה שהוא לא היה).

הטיעון המרכזי היה: אני בעד אוכל רחוב. והשאר היסטוריה.

#alt
כבוד לפיצה. פחמימות על המדרגות הספרדיות (צילום: Bonnie Bogle, פליקר)


הרומן החדש של אסף גברון, “הגבעה”, יצא לאור בתחילת 2013.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(1 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5