טור עורכת המדריך לשורד בנתב"ג

להלן מספר טיפים חיוניים שימנעו מכם לעמוד בתור בנתב"ג, אויב הציבור מספר אחת

עומס נוסעים נתב"ג
לווי אותי לנמל תעופה. עומס בנתב"ג צילום: ניר קידר

עבור רוב האנשים השפויים שדה התעופה הוא מקום של הבטחה. עוד רגע הם יעלו על מטוס בדרך לחופשה מיוחלת, לנסיעת עסקים מלאת הרפתקאות או אפילו לרילוקיישן מרגש. במרחבים שכאלה כל החוקים הרגילים קופאים – אפשר לאכול קרואסון שקדים (למרות שזה משמין מוות), אפשר לקנות וויסקי (למרות שבחיים לא תשתו אותו בבית) ואפשר לגמרי לשבת ולזלול סושי בשבע בבוקר (למרות החשש מקלקול קיבה). בקיצור, כל התנאים הנכונים לאושר מוחלט. אבל בשביל אנשים עם הפרעת אישיות שמחייבת אותם להשלים משימות ויהי מה – שדה התעופה הוא שדה קרב. האויב – שרשרת החיול הנתב"גית, שהופכת אתכם מאזרחים פשוטים למללש"ים (מועמדים לטיסה למדינה שאינה ישראל). המטרה – להגיע מהכניסה לטרמינל 3 עד למושב המטוס במינימום זמן. אתגרים בדרך – ישראלים אחרים עם מטען יד הרבה יותר גדול ממה שאשכרה מותר להעלות למטוס (נו באמת, על מי אתם עובדים עם המזוודה העצומה הזאת) ונטייה ללכת לאט בתורים.

עכבר סופ"ש - לכל הכתבות
הודא נקש לא מפחדת מגזענים
ריף כהן מדברת על מוזיקה ולידה

כאדם מן היישוב, יעני אחת שאין לה מיילים/נקודות של הנוסע המתמיד, כל ניסיון לרכוש את הצ'ק אין המהיר בכסף עלה בתוהו. לא נותר אלא להשתמש בידע קודם, ולהתפלל טוב-טוב שכל ההימורים יצליחו. בשלב הראשון, בתור לצ'ק אין, עליכם להימנע ממוקשים ידועים: משפחות עם הרבה ילדים (שיש להן הרבה מזוודות והרבה דרכונים שצריך לבדוק), קבוצות גדולות של נוסעים (שלרוב נוטות להיות איטיות מאוד) ואנשים עם מזוודות קשיחות מכסף (שנוטים להיות מאוד מסקרנים עבור הבודקים הביטחוניים). בשלב שני, חייכו והיו נחמדים לדיילת שמסדרת את המקומות, החמיאו לה על המטפחת שמושלכת באלגנטיות סביב שמלתה השיקית, ספרו לה שגם לאחותכם קוראים שקר-כלשהו, והופ – אתם יושבים ליד יציאת חירום, במעבר עם מקום לרגליים.

נוסעים מסתכלים על לוח הטיסות בנתב"ג
העיקר שבסוף נטוס. נתב"ג צילום: עופר וקנין

כעת לשלב השלישי, בדיקת מטען היד. רבים טועים ונכנסים לאחד התורים הראשונים. לכו עד הסוף, למעברים מס' 9 ו-10, שם כמעט תמיד התנועה מהירה יותר והתור קצר יותר. ציינו בפני הבודק שהטלפון הנייד שלכם נמצא בתוך התיק לפני שישאל, ותפרקו את הלפטופ מהקייס שלו באותה נשימה. תוך שתי דקות אתם בחוץ. אלא שכעת מגיע האתגר הגדול – ביקורת הדרכונים. משום מה, מתוך 200 עמדות בדרך כלל רק שלוש פעילות. לאיזה תור ללכת? ובכן, התשובה היא התור שנמצא בתנועה. זה מרמז על בודק מהיר שמתפעל את המערכת הממוחשבת והמתוחכמת ביעילות מרובה. גם כאן, מחמאה לאופן שבו צבע המדים מחמיא לעור הפנים של איש הביטחון לא תזיק.

לבסוף, אחרי שצלחתם גם את קופות הדיוטי פרי (בשביל אלה יידרש טור נוסף כנראה), הגיע שלב העלייה למטוס. כאן חברים, יש רק שתי ברירות שישאירו אתכם שפויים: להיכנס ממש בהתחלה או ממש בסוף. כל אופציה אחרת פירושה המתנה בעמידה, בעוד מטען היד שלכם הורס לכם את שריר הזרוע הדו-ראשי, ולפניכם אותם נודניקים שסירבו לשלוח את המזוודה בתא המטען מנסים ללא הצלחה לדחוק אותו לתאים העליונים. ויש כמובן גם את אלה שלוקחים להם את הזמן להתארגן – לפשוט מעיל, להוציא בקבוק המים, להחליט אם לאפסן את התיק או לא, להיזכר ששכחו את הספר, לשלוף את התיק, להוציא את הספר, להחזיר את התיק, לדבר דקה עם מי שהתיישב שורה מאחוריהם ורק אז להתמקם. לאנשים האלה אני רוצה לומר – אתם הדוגמה של החברה הישראלית המכוערת! לכן, אם לא הצלחתם להידחק בהתחלה, תישארו לסוף, כשהמעבר פנוי. נכון, יש סיכוי שלא יהיה מקום לציוד שלכם למעלה, אבל מה זה לשבת עם תיק בין הרגליים לעומת לא לעמוד בתור.

חפשו את התור שזז הכי מהר. נתב"ג צילום: תומר אפלבאום

מוסף סוף השבוע שמור לאנשים שלא אכפת לי לעמוד מאחוריהם בתור – הדוגמנית הודא נקש עושה את פאשן וויק, אבל לא ממש דופקת חשבון לאף אחד, ריף כהן מספרת על אלבום שבדרך ועל התינוק הדנדש וסיכום השבוע שלנו באינסטוש. הנה, נתתי לכם חומר למחשבה בזמן שאתם מחכים בתור בשדה התעופה. אל תשכחו לחגור.

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>