1. טלוויזיה
  2. ביקורות טלוויזיה

"היהודים באים": מצחיקה, אך דורשת ריענון

תכנית המערכונים שלא מהססת לשחוט פרות קדושות חזרה לעונה חדשה, שמורכבת מצד אחד מרגעים קומיים מוצלחים ומצד שני ממערכונים נמתחים ופושרים

שחקני תוכנית המערכונים היהודים באים
עדיין מצחיקים. "היהודים באים" צילום: ורד אדיר

אם גם אתם מצאתם את עצמכם בסוף השבוע מתייגים חבר בחיקוי הקורע של יפה ירקוני (הלוא היא יעל שרוני), אתם לא לבד. "היהודים באים" חזרה אמש (ראשון) לעונה שלישית, שהיא גם העונה הראשונה שלה בתאגיד השידור, לאחר סגירת הערוץ הראשון. כמה ימים קודם לכן, הפרק כבר עלה במלואו לעמוד הפייסבוק של התכנית ושימש מעין טיזר לעליית העונה בכתובת החדשה, כדי שהרשת החברתית תפיץ את הבשורה - היהודים חזרו.

» האם מצאנו את "הסמויה" הבאה?
» הצצה לעונה הבאה של תיקים באפילה
» מה כדאי לראות בנטפליקס בסתיו?
» סדרת הפורנו שמתאמצץ יותר מדי

הפרק הראשון בעונה הזו מזכיר די מהר שכדאי לקחת את "היהודים באים" בקלילות ולא ברצינות. מדובר בעניין חשוב כשמדובר בתכנית שחוזרת לסיטואציות בהיסטוריית העם היהודי ומדינת ישראל ולא מהססת להניף סכין גם על פרות קדושות. פעם היא רותמת סיטואציה שקרתה במציאות לטובת מערכון ומביטה בה במשקפיים קומיים, ופעם היא לוקחה דמות או מקרה ומציבה אותן בהקשר הנראה לה, לעיתים בהתאם לאג'נדה מסוימת ולא תמיד בהתאמה למציאות. דוגמה לכך מהפרק האחרון אפשר לראות במערכון על ביטול הסכם לונדון בידי ראש הממשלה דאז שמיר, שמוגדר בתכנית כסיבה לפרוץ האינתיפאדה הראשונה, על אף שהתיעוד ההיסטורי מוכיח שהיו סיבות נוספות ובולטות יותר. דוגמה אחרת שנראית יותר כמו סתם חוסר תשומת לב היא הצגת דמותו של רבי נחמן מברסלב כקשיש מלבין, על אף שנפטר בגיל 38. בתכניות קומיות ערבון מוגבל הוא שם המשחק ובוודאי שאין לראות ב"היהודים באים" גרסה משקפת להיסטוריה של העם היהודי והישראלי, אלא פשוט זווית משעשעת עליה.

כתיבה שנונה. טיזר לעונה השלישית של היהודים באים:

ואחרי שסיכמנו את הכמעט מובן מאליו הזה, אפשר להודות שכמו קודמותיה, גם העונה השלישית של תכנית המערכונים מצליחה לייצר רגעים קומיים מוצלחים. הפרק נפתח באירוע הכה ישראלי של הכרזת העצמאות ובמעגלי הריקודים שבאו איתו, אך אלה מתברר, הופכים מהר מאוד לתגרה אלימה כי מישהו התנגש במישהו. רוצים לומר - שמחתם שקמה מדינה? ווא-ווא, מה שעוד צפוי לכם. גם המערכון שמציג את העימות בין קין להבל ואת המפגש המחודש בין מרדכי ואנונו (יניב ביטון המוצלח) לסוכנת היפה שסייעה בהפללתו, הם מופת לכתיבה שנונה.

לצד אלה וכמו תכניות מערכונים רבות, גם "היהודים באים" מציגה רמה לא אחידה. בפרק הפתיחה היה זה המערכון עם יפה ירקוני, שעל אף החיקוי המוצלח לא היה ברור מה הוא מנסה לומר, וגם המערכון בו שמיר עומל על ביטול הסכם לונדון הרגיש פשוט ארוך, מפותל ומייגע. הפאנץ' הנונסנסי שבסופו לא הצדיק את ארבע וחצי דקותיו, ובכלל, לעיתים נדמה שיש מערכונים שנמתחים יותר מהצורך, רק כדי למלא פרק, והתוצאה - פושרת בהתאם. לקראת סוף התכנית הגיע סוף סוף מערכון עם אמירה מוצלחת נגד הטרדת חיילות בצה"ל, גם אם בכסות ביזארית למדי. קשה להתעלם מהתחושה שבסופו של דבר, לצד הרגעים המצחיקים, ב"היהודים באים" קיימים גם המון רגעים שהם רק "ליד", של הומור שמצליח אולי לדגדג קצת את השפה, אבל לא באמת מצליח לגרום לצחוק. אולי זו עייפות החומר ואולי החדשנות שקצת אבדה אחרי צלילה של שתי עונות בהיסטוריית העם היהודי.

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>