1. טלוויזיה
  2. ביקורות טלוויזיה

"צ'אנס": מה קרה לשחקן ההוא?

בסדרה החדשה בכיכובו של יו לורי הוא שוב משחק רופא, חייו מפורקים ויש גם עלמה במצוקה. אבל בשונה מד"ר האוס, ד"ר צ'אנס הוא דמות נרפית שמתקשה לשכנע, אבל יודע למסור טקסט כראוי

"צ'אנס"
נכשלת ביצירת רגעי מתח. "צ'אנס" צילום: באדיבות yes

החיים של יו לורי קשים, קשים מאוד. הוא שייך לז'אנר הכוכבים שהפכו כל כך מזוהים עם הדמות הטלוויזיונית שאותה גילמו, עד שליהוקם לסדרה או סרט אחר נחשב מראש הימור מסוכן. לורי, השחקן הבריטי הכישרוני, גילם במשך שמונה עונות את ד"ר גרג האוס, המאבחן הגאון עם ההתמכרות למשככי כאבים וגסות רוח כללית. המבטא האמריקאי שאימץ אז היה כל כך משכנע עד שרבים היו מופתעים כשלורי פתח את פיו בראיונות או טקסי פרסים. לכן, העובדה שלורי שוב נבחר לגלם רופא בסדרה החדשה "צ'אנס" נראתה כמעט הזויה. לא רק זה, אלא שגם כאן לורי הוא אמריקאי עם משפחה מפורקת.

» יו לורי: "מה שמפחיד בעולם זה שהוא בכאוס"
» הצצה לעונה השלישית של "פארגו"
» "נבסו": קומדיה שלא נושכת חזק מדי
» הקומדיות הכי טובות על המסך
» הדמויות הפמיניסטיות על המסך

ד"ר אלדון צ'אנס הוא נוירו-פסיכיאטר שמתפקד כצומת מאבחן ומפנה לחולים שונים. הוא נפגש עמם, תוהה על קנקנם, ומפנה אותם למטפל או לטיפול הנכון. התפרקות משפחתו באופן מפתיע יחסית (כפי שאפשר להסיק משיחה שהוא מנהל עם בתו המתבגרת) מותירה אותו במצב כלכלי רעוע, והוא נאלץ להתחיל למכור את נכסיו הקטנים והגדולים בדרכים-לא-דרכים. גם השגרה המקולקלת הזאת, שמציגה באופן קלישאתי יחסית את המטפל-שחייו-האישיים-מפורקים, מופרת כשהוא פוגש בג'קלין בלקסטון, מטופלת יפה, שסובלת מפיצול אישיות. מחלתה מתפרצת בעקבות מערכת היחסים עם בעל אלים, וד"ר צ'אנס, שמצליח בפעם הראשונה לעזור, נקרא שוב לחלץ אותה מציפורניו של בן הזוג.

דרך עיניה הכחולות של העלמה במצוקה משתקפות עיניו הכחולות של צ'אנס, גם הוא ספק-גיבור-ספק-עלמה-במצוקה, שמחפש מפלט מחייו ההולכים וקורסים עליו. לאורך הפרק הראשון מתברר כי הוא מחזיק בעברו מקרה של רומן קצר עם מטופלת, ונטיות לא מבוטלות להרס עצמי. הוא חובר לבריון, שבעזרתו הוא מקווה גם להשיג קצת כסף וגם להתמודד עם מי שמאיימים עליו בגלל חובותיו ההולכים ומצטברים.

צפו בפרומו לסדרה צ'אנס:

בשונה מד"ר האוס, צ'אנס הוא דמות נרפית מאוד, כמעט פאסיבית, שהחלק הטיפולי שבו כמו טס על טייס אוטומטי. לורי, שלא רגיל בדמויות שכאלה, מתקשה בחלק מהמקרים לשכנע שהוא אכן אדם פסיבי, שהחיים "קורים לו". הוא חד מדי, בעל טיימינג קומי טוב מדי, ולא מצליח באופן עקבי להציג את צ'אנס הפסיבי והמבולבל כפסיבי ומבולבל מספיק. יחד עם זאת, בדיאלוגים שלו עם הדמויות הנשיות בסדרה – פרודתו, עמיתה למקצוע והמטופלת, בוקע ממנו הגיבור. הוא לא רק יודע למסור את הטקסט שלו כראוי, אלא מספק משענת אמינה למילותיהן ופניהן.

אלא שנדמה שיוצרי הסדרה נשענו קצת יותר מדי על כתפיו של לורי – הן כשחקן והן כדמות מפורסמת שתמשוך את הצופים פנימה. העלילה, כמו גם דמויות המשנה, דלה מדי, נמתחת מדי, ואם היא אמורה ליצור רגעי מתח אזי היא נכשלת בכך נמרצות. הניסיון להלך על הגבול הדק שבין תיאור חיים בורגניים של רופא בורגני כושל, לבין להציג איזה עולם אפל ואלים ששוכן מתחת (לא באור היום, באזורים הפחות טובים של העיר ופחות טובים של הנפש), לא מספיק משכנע. אולי משום שהמהלכים העלילתיים צפויים מראש, אולי כי המטאפורות שבהן משתמשים התסריטאים שחוקות מדי, ואולי מפני שלמעט לורי השחקנים שלצדו חיוורים יחסית. ליסה גיי המילטון אמנם יפה, ומתפקדת היטב כמושא שאמור לערער את האתיקה של הגיבור, אבל מעבר לכך (נכון לפרק הראשון), קיבלה לידיה דמות מלאה בקלישאות.

צ'אנס, במילים אחרות, זאת סדרה שיוצריה רצו שתתמכרו אליה. הם רצו שתשבו בבית, עם שמיכה חמה ושוקו, ותצפו בה בלי הפסקה. אחר כך רצו שתדברו עליה בקפה בעבודה, ותנתחו את מהלכי הדמויות. אך אם אלה לא יהפכו במהירות למתוחכמים יותר, ויישארו בגבולות המותחן הפסיכולוגי הצר, כולם יראו את הסדרה, ואז ידברו על מה קרה לשחקן ההוא, שפעם אהבנו לראות אותו בהאוס.

"צ'אנס", yes oh ב-22:45, החל מה-12 במרץ

תגיות

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>