1. טלוויזיה
  2. כתבות

"כל תעשיית הטלוויזיה בארץ נשלטת על ידי אשכנזים"

חצי שנה שיגאל עדיקא כבר מובטל והוא יודע בדיוק למה: תעשייה של אשכנזים, ריאליטי שמשפיל מזרחים והרשימה עוד ארוכה. הוא לא מריר, רק קצת עצוב. ראיון

יגאל עדיקא לא עובד בחצי השנה האחרונה. השחקן המוערך, שברזומה שלו מופיעות יצירות מכוננות בקנה מידה מקומי כמו הסרט "שורו" והסדרה "בת ים - ניו יורק", מודה בפה מלא: "אני מובטל לגמרי". מדי פעם הוא יוצא לאודישן, אבל בשאר הימים היעדר התעסוקה לא מאפשר לו לטפח אורח חיים מבולגן וברנז'אי שמתחיל ביקיצה טבעית בצהריים. הציר שעליו נעים חייו מסונכרן עם תפקידו כהורה. מאז נפטרה אשתו אורית לפני כארבע שנים, מתפקד עדיקא כאב במשרה מלאה לאביתר בן ה־16 ולגיליה בת העשר. הוא מתעורר מדי בוקר בשבע ושולח את הילדים לבית הספר.

"כאבא חד הורי אני מעביר את הזמן בלגדל את הילדים", הוא מספר תוך כדי בישול ארוחת הצהריים לילדיו, "הם די ממלאים את שגרת היום שלי ומשכיחים ממני בהתנהלות השוטפת את זה שאני מובטל. בארבע אני לוקח את הילדה לחוג, אחר כך קצת נטייל, נוציא אנרגיות, ובתוך כמה שעות כבר צריך שוב להתעסק בארוחות ערב".

עדיקא מתעקש שהוא לא מריר ומבקש להבהיר שבסך הכל טוב לו. אבל כשמנסים להיכנס איתו בעובי הקורה, יוצאים ממנו התבטאויות וניתוחי מצב שמעידים בדיוק את ההפך. הסברים למצב הבלתי אפשרי שבו מצויים אמני ישראל הוא יורה באופן כמעט אינסטינקטיבי, ולא מוותר על אף אחד מראשי הפרקים הרגילים בדיון הזה: מתקציב התרבות הזעום ועד הזניית התחום בגלל הריאליטי. ואולם, פירוט מחדליה וחטאיה של תעשיית הבידור בארץ נשען על תיאוריית הקשר הבסיסית הבאה: הטלוויזיה נשלטת בידי אליטה אשכנזית דומיננטית, וזו מנהיגה מנגנוני בקרה מחמירים ביחס לשילובם של מזרחים.

"מי שיושב למעלה זה אשכנזים, ולכן גם הסדרות אשכנזיות", הוא שולף את השד העדתי מהבקבוק. הוא מתעקש שאינו מיליטנטי, אך טוען ש"הבמאים ומנהלי מחלקות הדרמה בזכייניות מכתיבים את התכנים מתוך ניסיון לרצות את בעלי המניות. לא צריך לחקור את זה יותר מדי, מספיק לזפזפ. אני אפילו לא מדבר על הריאליטי. הטלנובלה חילחלה לדרמה. גם כשכבר עושים הפקות מקור, הן מתמקדות בצעירים שאוהבים, נבגדים, נפרדים, שוכרים דירה. סוזנה הבוכייה - סוזנה הצוחקת, מתי נתנשק - מתי נזדיין, עוד איזה סדרה של לימור נחמיאס של מתחתנים־מתגרשים והסדרה של עירית לינור שמתבססת על 'גאווה ודעה קדומה' – לוקחים ספר טיסה והופכים אותו לדרמה".

יגאל עדיקא ב'טייק אווי'. "מבחינתי זה בזבוז זמן לשבת בקנטינה וללקק ת'תחת לאנשים"

דוקטור עדיקא ומיסטר בובליל

עדיקא מודה שההשתלחות הזו בהיצע הטלוויזיוני הקיים לא מגיעה מדאגה מרוחקת להידרדרות התכנים, אלא נובעת ממקום אישי בהרבה. "יש בערך 15 שחקנים קבועים שמסתובבים בין הסדרות האלה, ובאופן טבעי שחקנים כמוני לא מוצאים את עצמם", הוא אומר, "אין דמויות בשבילנו. אני מקסימום יכול להיות פועל הניקיון בבניין הדירות התל אביבי. מותגתי כיוצא עדות המזרח. על המסך אני מרגיש כמו כתם שחור. אתה חושב שזה מעניין מישהו שנולדתי כאן? שהמשפחה שלי שורשית ירושלמית? יגאל עדיקא הוא באסטיונר ואלה התפקידים שמתאים לו לקבל".

אולי אתה מיישר קו עם דימוי הבאסטיונר כשאתה מסכים לפרסם את מגה.

"יש לי ברירה? שמים אותי על הבאסטות. אם כבר אנחנו מדברים על פרסומות, אתה חושב שלא הייתי מת שייתנו לי לפרסם בנק? אבל נותנים למודי בר־און, שהוא אפילו לא שחקן. או ליאיר לפיד, הצבר היפיוף האולטימטיבי. נראה לך שיכול להתבצע קרוס בינינו? שאני אפרסם בנק ויאיר לפיד יפרסם את מגה? תבין, אין לי שום בעיה ואני לא רואה פחיתות כבוד בלהצטלם ליד הקצבייה בסופר. אני רק מבקש שתהיה יותר תעוזה לתת לי גם דברים יותר מקוריים. שיוציאו אותי מהמשבצת. יש לי חבר, שחקן, שמקבל רק תפקידים של פושע. הוא אומר לי 'כשיצאתי מהשכונה שמחתי שלא נפלתי להיות עבריין. היום אני מבין שאין לי ברירה אחרת חוץ מלהיות כזה'. ככה גם אני – יצאתי מהשכונה, גדלתי, התפתחתי, למדתי באוניברסיטה. לא הפכתי להיות באסטיונר, ועדיין זה הטייפ־קאסט שלי. הפכו אותי לכזה".

אבל אתה מכניס את עצמך למשבצת. זאת היתממות לחשוב שדימוי הבאסטיונר לא יידבק למי שמשחק באסטיונר, אפילו אם מדובר רק בפרסומת.

"אני לא במצב שבו אני יכול לחשוב על דימוי. אני צריך להתפרנס. שמע, אני רוצה להבהיר שאני מודע לזה שהחזות של השחקן משפיעה, ואני מכיר בזה שקיימים טייפ־קאסטים. לכן אני אומר שאין לי שום בעיה לשחק את המזרחי, אפילו אם הוא הלוזר הכי גדול. הייתי מוכן לשחק את התפקיד שעשיתי ב'בת ים - ניו יורק' עד הפנסיה, אבל נדיר שנכתבים תפקידים כאלה, עם עומק. הדמויות שנכתבות עבור מזרחים הן שוליות, חד ממדיות. תסריטאים שאני מכיר מציעים לי לבוא ליומיים צילום בשביל תפקיד שהם מתארים כמתאים לי בול - גבאי בבית כנסת. בזמנו עמוס גוטמן ז"ל הציע לי תפקיד קטן ב'חסד מופלא'. הייתי אמור לגלם מאפיונר הומו מזרחי שעושה בלגן במועדון גייז. סצנה אחת בסך הכל, שבה הייתי אמור לחזר אחרי ילד אשכנזי ולהפוך את השולחן אחרי שהוא מסרב לי. גוטמן נורא כעס עלי שלא לקחתי את התפקיד, הוא לא הבין איפה פה הבעייתיות. וזה לא שאי אפשר אחרת – ששון גבאי לא עשה את קסטנר? (בסדרה 'משפט קסטנר' ששודרה ב־1994 בערוץ 1; ה"ג)".

נכון. ובסרט "בגין", מכל השחקנים האפשריים נבחר לתפקיד דווקא משה איבגי.

"כן, אבל זאת היתה בדיחה".

למה?

"ככה".

ועדיין, הראינו עכשיו שאפשר לצאת מהשבלונה המזרחית.

"ומי חוץ משני אלו? זהו, בזה זה מסתכם. יש עוד דוגמאות? מי, ליאור אשכנזי? אלון אבוטבול? הם לא נחשבים. אלו שחקנים שהמזרחיות שלהם לא מגדירה אותם, האוריינטציה שלהם היא מערבית מלכתחילה. אני מדבר הרבה עם יוצרים מזרחים, התחושה היא שאנחנו גולים בארצנו".

מה אתה אומר על התרומה של גיבורי ריאליטי מזרחים שסוחפים אחריהם המונים?

"זו לא דוגמה לייצוג מזרחי. שמע, אני לא נגד הבובלילים. להפך, הכי בעדם. הטענה שלי היא נגד הטלוויזיה שעושה מהם קריקטורה. מוציאים מתוכם בכוח את העילגות. אין כאן כלום חוץ משימוש ציני ומכוער למען הרייטינג. המאבק הזה בין הפרידמנים לבובלילים הנמיך את הוויכוח ופגע מאוד במזרחים. שמו את התרבות האשכנזית – הבחורה העדינה והאינטליגנטית שלומדת בבצלאל – אל מול עינב בובליל. יצרו תמונה לא הוגנת שהמסקנה שלה היתה שהתרבות המזרחית היא לא מכובדת, נלעגת אפילו. אוהבים קוריוזים מזרחיים, להביא אותה בדאחקה, בכיף כזה. כמו אבי ביטר. הכי קל להזמין אותו לאולפן כדי לעשות ממנו צחוק. אין לזה שום קשר לתרבות הטריפוליטאית העשירה או לתרבות התימנית. הרוסים עלו לפה לפני 20 שנה וכבר בנו להם תיאטרון. למה יש תיאטרון יידי ואין תיאטרון מרוקאי?".

עדיקא ושרון צוקרמן ב'מלנומה אהובתי'. ציני אפילו כלפי הפרוייקט הכי מוערך שלו

חשיפה עם תו איכות מהברנז'ה

עדיקא, אוטוטו בן 50, הוא יליד ירושלים. הוא למד משחק בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב, ובשנות ה־90 שיחק בעיקר בקולנוע. התפקיד הזכור ביותר שלו הוא של המאפיונר בסרט "שורו". בסדרה "בת ים - ניו יורק" שיחק את דוד זלאייט, צלם חתונות כושל, ולאחר מכן שיחק בסרט "המנגליסטים" ובסדרות "טייק אוויי", "תמונות יפואיות" ו"מילואים". לפני כמה שנים אובחנה אשתו אורית כחולה בסרטן עור אלים במיוחד, ולאחר תקופת מחלה קצרה – בסך הכל חודשים ספורים לאחר האבחון – היא מתה. ההתמודדות עם האובדן הולידה את הפרויקט החשוף ביותר של עדיקא עד כה, המיני סדרה "מלנומה אהובתי" – ארבעה פרקים בסך הכל, מהגילוי ועד הסוף הטרגי. בסדרה מגלם עדיקא דמות המבוססת על עצמו, בתסריט שכתבו וביימו יוסי מדמוני ודוד אופק – יוצרים שמלווים אותו לאורך כל הקריירה.

"מלנומה אהובתי" העניקה לעדיקא תו איכות רשמי. בטקס פרסי האקדמיה שהתקיים ב־2006 זכתה הסדרה בפרס סדרת הדרמה הטובה ביותר. בהמשך עובדה הסדרה לסרט שהשתתף בפסטיבלים רבים בעולם וזכה לחיבוק קולקטיבי מצד המבקרים. כשמנטרלים מן הדיון את הנסיבות המכאיבות שעמדו בבסיס "מלנומה אהובתי" ומנסים לבודד את אלמנט ההכרה המקצועית, מגלים שעדיקא, במצבו הנוכחי, מסוגל להיות ציני אפילו כלפי הפרויקט שהוא הכי גאה בו. "הסדרה הגיעה לשידור בפוּקס. זה היה לקראת המכרז של ערוץ 2, ופתאום כל הזכייניות ביקשו להתקשט בסדרות איכותיות. הפקנו את זה עבור טלעד וכשהם הפסידו במכרז, מכרו את הסדרה לרשת. מין עסקת חבילה כזאת – 'רוצים שנמכור לכם את 'קצרים', אז קחו גם את 'מלנומה'".

אבל הסדרה הזאת הגבירה את ההערכה כלפיך בקרב אנשי הסינמטקים. הברנז'ה האשכנזית שאתה מדבר עליה חיבקה אותך. אולי אתה מאוכזב כי לא הצלחת למנף את זה הלאה.

"לא רוצה למנף. אני לא אדם עם מרפקים ואין לי שום צורך לשבת בבתי קפה. היום הסלבים, אלה שמקבלים עבודות, חיים בתוך מיליה מאוד מצומצם שאני לא חלק ממנו. אני גם לא מאמין בזה. מבחינתי זה בזבוז זמן לשבת בקנטינה וללקק ת'תחת לאנשים בשביל הסיכוי שהם ייזכרו בי פעם ויקראו לי לשחק. שמע, זה לא שהצורך לשמור על פאסון איכותי מטריד אותי יותר מדי, אבל אני יודע שאם אלך לטלנובלה, אפילו הוא בסכנה. עשיתי עכשיו אודישן ל'האלופה', לא כי אני משופע בעבודות, אלא כי זה מה יש. עצוב".

תפקיד שולי בסדרה שהיא חיקוי

לפני כשבועיים הסתיים שידור העונה השנייה של "הבורר" – דרמת הפשע המוערכת של הוט. עדיקא שיחק שם את שימי אנג'ל, רוצח שכיר שבתום העונה הראשונה יורה בבורר. עדיקא עדיין לא יודע אם ימשיך לעונה נוספת. כששואלים אותו מתי בפעם האחרונה נעץ את שיניו בתפקיד טוב, הוא לא מהסס ובוחר בדמותו שלו ב"מלנומה". התפקיד ב"הבורר" הוא אינו מתמודד ראוי. "זו בפירוש לא אחת מפסגות הקריירה שלי, התפקיד שלי שם די שולי. זה לא שאני לא נהנה לשחק שם, אבל שים לב שדווקא בסדרה הזאת, שבמרכז שלה נמצאת משפחת פשע, כולם מזרחים. עד שכבר יש סדרה עם אוריינטציה מזרחית, היא מלאה בקללות ובחצי מהפריימים שלה יש אלימות".

"הכל פה חיקוי", טוען עדיקא, "דברים נעשים מתוך מרדף אחרי ארצות הברית ולא לוקחים בחשבון את הישראליות, על כל מה שמשתמע מלחיות פה. רואים ש'אמריקן איידול' מצליח – עושים 'כוכב נולד'. רואים את 'הסופרנוס' – עושים את 'הבורר', 'הסופרנוס' לעניים. 'הסופרנוס' זו הרי יצירת מופת. כשאתה רואה את הסדרה הזאת אתה לא  אומר 'הנה סדרה על איטלקים'. יש בה הכל מהכל. אי אפשר לזהות בה גזענות כלפי עדה מסוימת. הכל מתחיל ונגמר באופן שבו בונים את התפקידים. את רוברט דה נירו אף אחד לא ישאל אם נמאס לו לשחק גנגסטר, אף אחד לא ידבר איתו על זה שהוא תקוע בתוך טייפ־קאסט מסוים. למה? כי הוא מקבל תפקידים טובים, עם עומק. אצלנו אתה מקוטלג – מיצבו אותך כבעל פרצוף של רוצח, עכשיו תשחק רק רוצח".

"עד שכבר יש סדרה עם אוריינטציה מזרחית, היא מלאה בקללות". עדיקא על 'הבורר'

היום אין לך את הלוקסוס לברור ההצעות. יבקשו ממך לעשות רוצח, תעשה רוצח.

"היום בהחלט אין לי. המצב מאוד קשה. זה לא אני שסובל, המון שחקנים מוצאים את עצמם יושבים בבית וממתינים. תראה מה זה, ל'האלופה' נאלצתי לעשות אודישן. אודישן. מכירים אותי בתעשייה ולכן נדיר שהייתי עושה אודישן, ועכשיו מבקשים קודם כל לבדוק אם אני מתאים לתפקיד הזה".

לאיזה תפקיד?

"עוד דמות של בוזגלו כזה שדוחף את הילד שלו לשחק כדורגל, שמכוון מלמעלה את הקריירה של התכשיט המשפחתי. לדעתי אפילו לא התקבלתי, אבל עוד לא קיבלתי תשובה".

נשמע לי נורא מבאס לקחת חלק בכל מיני פרויקטים שאתה בז להם מבחינה אמנותית.

"אני יכול להתבאס מלקום בבוקר ולהגיע לסט, אבל ברגע שהמצלמה נדלקת הכל עובר. כשאומרים אקשן, אני כל כולי בפנים. תשמע, בדרך כלל אני משתדל שלא לקחת תפקידים שאין בהם כלום חוץ מדקלום קלישאות, אלא אם כן מדובר בפרויקט שמגיע מחו"ל ואז בשביל הכסף אני עושה מה שנותנים. לא מזמן השתתפתי באיזה סרט של יוצר צרפתי. הייתי שם בעל מכולת, לא עיניין אותי בכלל במה מדובר. היה שם כסף וזהו".

אולי הגיע הזמן לחפש את האיכות במקום אחר. תראה למשל את דליה שימקו ששיחקה איתך ב"בת ים - ניו יורק". כבר שנים היא מריצה מופע פרינג' מוערך משירי יונה וולך.    

"אני מניח שאם היו מציעים לדליה תפקיד משמעותי בדרמה טלווזיונית היא היתה הולכת על זה. היא מתחזקת את עצמה דרך הפרינג' כדי להמשיך להתקיים בתור אמנית, אבל לדעתי לא עומדת בפניה הברירה, ערוץ 2 או תיאטרון תמונע".

אולי גם לך אין את הברירה. מה רע בהתמקדות בעולם הבמה?

"ומה אז? אני יכול רק לדמיין שילהקו אותי להצגה כמו 'המלט'. יש את השחקן הזה, איך קוראים לו, איתי טיראן, וברור לכולם שהוא המלט ואין אופציה אחרת. אני מבטיח לך שגם אם היו מעלים את 'אותלו', שהוא גיבור שחור, היו מלהקים מין איתי טיראן כזה וצובעים לו את הפרצוף. מדי פעם בתיאטראות הרפרטוארים מרימים איזו הפקה להמונים – מרי לו - מרי זובי. לוקחים כמה מזרחים וכמה פרחות שירקדו ומגישים את זה כמו שזה לקהל. למחזות שהם בזיקה יותר אירופית, נקרא לזה, לוקחים שחקנים שנראים כמוך, לבנים".

יש גם מחשבות על זה שלשחקנים יש תוחלת מסך מסוימת ושלך אולי הסתיימה?

"אני חושב על זה לפעמים, על השאלה אם זה נגמר. בסופו של דבר אני מאמין שמדובר במשבר שיחלוף. היום אני משחק אבא לבני 20, עוד כמה שנים אקבל את תפקיד הסבא. אם מוסקו אלקלעי שיחק עד גיל 80, גם אני יכול".

 

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>