1. טלוויזיה
  2. כתבות

מסכמים עשור: כך הרגה הטלוויזיה את הקולנוע

ראש מאפיה אכול חרדות, משפחת קברנים מורבידית, ניצולים של טיסה באי בודד ואמא חובבת גראס מהפרברים הם רק חלק מהשותפים לשקיעתו של הקולנוע מול המסך הקטן. תסריטים מבריקים, תפקידים עסיסיים ותקציבי ענק - פלא שכולם רוצים להיות בטלוויזיה?

עכבר העיר אונליין, בשיתוף אורנג' טיים, הסינמטקים ו-88 FM, מסכם את העשור התרבותי החולף ומזמין אתכם לבחור את סרט העשור, סדרת העשור ושיר העשור ולזכות בכרטיס טיסה לאירופה (כולל כניסה להופעת מוזיקה), מסכי פלזמה, מערכות קולנוע ביתי, נטבוקים ופרסים נוספים.

בואו לבחור את סדרת העשור בואו לבחור את שיר העשור בואו לבחור את סרט העשור

במקביל, עכבר העיר אונליין ילווה את הפרויקט בסדרת כתבות מקיפות על המגמות הבולטות בתחום הטלוויזיה בעשור האחרון. והפעם: התסריטים הכי טובים, התפקידים הכי עסיסיים ותקציבים הולכים וגדלים - הטלוויזיה הולכת ותופסת את מקומו של הקולנוע עם תו תקן של איכות לא מתפשרת.

לכל הכתבות על סדרות העשור זה די מוזר שטוני קולט זכתה באמי לשחקנית קומית, כי עכשיו אנחנו נצטרך להגיד- "אתם יודעים מי ממש מצחיקה? טוני קולט!"  -סטואילא רק סטואי נראה מבולבל מזכייתה של טוני קולט בפרס השחקנית בסדרה קומית בטקס פרסי האמי האחרון, גם ג'ולייה לואיס דרייפוס ושרה סילברמן (שלבשה שפם גדול ומכובד לכבוד האירוע) נראו מבולבלות- מה האוסטרלית הזאת, שידועה לרוב כשחקנית קולנוע דרמטית, עושה להם בטקס? טוני קולט היא לא היחידה- שורה של כוכבי קולנוע עשו את דרכם לטלוויזיה במהלך העשור האחרון. מדובר במהלך שבשנות התשעים היה נחשב להתאבדות ולסממן לסיום הקריירה של שחקן קולנוע, והפך לאחרונה  לצעד קרייריסטי כמעט מתבקש. הכול כחלק מהמאבק שהתחדש העשור בין הטלוויזיה והקולנוע, שני מדיומים שעד לא מזמן הצליחו לחיות בשקט ובשלווה זה לצד זה, ומצאו את עצמם נאבקים עד זוב דם, ולא רק  על שחקנים.  אפילו יוצרים מובילים מצאו את עצמם חוצים את הקווים- מספייק ג'ונז שמצא את עצמו מביים את הפיילוט ל"שארק" ועד לבריאן סינגר שביים את הפיילוט לגרסה האמריקאית ל"נשות הכדורגלנים" (אגב, גם הגעתו של במאי קולנוע מהמעלה הראשונה לא עזרה לסדרה להימכר ל- NBC) האם הטלוויזיה השתגעה לגמרי, או שמא היא מתבגרת?את לא מהקולנוע? טוני קולט קוטפת אמי השנה על "טרה" (צילום:AP)נהוג לייחס את המהפכה הקולנועית שעברה הטלוויזיה לרשת הכבלים HBO, שהעלתה את רמת העשייה והגימור של סדרות עוד ב"המופע של לארי סנדרס" ואז בסוף שנות התשעים עם "הסופרנוס" ו"עמוק באדמה". "הסופרנוס" הייתה מאז ומעולם סדרה שנוצרה ע"י יוצרי טלוויזיה, דייויד צ'ייס בראשם - כותב טלוויזיה ותיק שפשוט קיבל תקציב להשתולל על המסך. וכמה שזה הצליח לו. "עמוק באדמה", לעומת זאת, נוצרה ע"י אלן בול- תסריטאי קולנוע עטור שבחים, שזכה באוסקר על התסריט ל"אמריקן ביוטי". שתי הסדרות צולמו אחרת ובוימו באופן שונה לחלוטין, (עובדה שהעידה על הטווח היצירתי הרחב שהרשת אפשרה) הן הגיעו לשעה תמימה של שידור לכל פרק וזכו לתקציבים שהטלוויזיה לא ידעה כמותם. HBO כיוונה גבוה, והצליחה.מכוונים גבוה. הגברים של "הסופרנוס"המהפכה הגדולה של שנות ה-2000 עומדת על כך שהרשתות הגדולות בארצות הברית, אלה שתלויות בקהל הרחב וברייטינג רב ולא יכולות להרשות לעצמן ניסויים טלוויזיוניים כמו בכבלים, הצטרפו גם הן לחגיגה-  מ"עקרות בית נואשות" ועד "אבודים", שסומנה כבר בתחילתה בתור הסדרה היקרה אי פעם, והתחרתה בכבוד עם כל סרט אקשן מתח שניתן למצוא בקולנוע. הרשתות אהבו מאז ומעולם סדרות קטנות, זולות שמספקות בידור קל ויעיל על פני סדרות כמו "אבודים" - מושקעת, מטופחת, ועלולה לקרוס בכל שניה ולקחת איתה למטה את כל לוח השידורים של הרשת. אבודים הייתה סיכון ענק, ובסופו של דבר, גם רווח ענק.  ABC, הייתה זו שהרימה את הכפפה ולקחה את הסיכון וכיום, מזוהה הרשת עם סדרות איכות ("האנטומיה של גריי", "עקרות בית נואשות") מה שאי אפשר היה לומר עליה לפני עשר שנים כשדשדשה  אז לצלה של NBC.ABC הרימה את הכפפה. "אבודים"אך למהפכה הטלוויזיונית הזו, שניתן לייחס אותה גם לפיתוחים הטכנולוגים כגון המסך הרחב ואיכות שידור גבוהה ומשופרת, יש בראש ובראשונה שני גורמים עיקריים - השחקנים והבמאים.  בקולנוע כבר אין כוכבים, ושחקנים רבים, חלקם ותיקים ומשופשפים בתעשייה גילו שהתפקידים הגדולים והמעניינים קיימים כעת בטלוויזיה, שזו כבר לא בושה להופיע  על המסך הקטן, וששם אפשר באמת לנעוץ את שינייך בדמות עסיסית . מי היה זוכר את מארי לואיז פארקר אלמלא הייתה מקבלת את תפקיד עקרת הבית החביבה והסטלנית ב"הדשא של השכן"? שם היא הפכה לכוכבת בן לילה והמציאה את עצמה מחדש. המצב בקולנוע כל כך רע שאפילו כריסטיאן סלייטר, כוכב נערץ בזמנו, מצא את עצמו מוביל סדרה חדשה שעלתה לפני חודש בארצות הברית (לאחר שסדרה אחרת בה כיכב בוטלה בשנה שעברה). תהילה מחודשת. מרי לואיז פרקר והצמחים החביבים עליהמשבר הבמאים הוא חמור אף יותר. הקולנוע נסמך על במאים. הטלוויזיה על כותבים. כך היה מאז ומתמיד- הקולנוע הוא מדיום יותר ויזואלי, הטלוויזיה יותר סיפורית. ניתן למצוא דוגמאות סותרות לכאן ולכאן, אבל ביסודם המדיומים שונים בכך שטלוויזיה מסתמכת על מה ששומעים וקולנוע נשען יותר על מה שרואים. ולכן- הבמאים הם חשובים יותר בקולנוע, והתסריטאים חשובים יותר בטלוויזיה. את ההצלחה הפנומלית של הטלוויזיה בעשור האחרון אפשר לייחס למשבר במאים שמתרחש בהוליווד כבר זמן מה - נסו לחשוב כמה במאים גדולים פרצו העשור הזה בארצות הברית. עכשיו נסו לחשוב כמה מאלו שפרצו,  נעלמו לאחר הסרט השני או השלישי שלהם. הקולנוע האמריקאי הצעיר נקלע  למשבר, והכותבים הצעירים העדיפו לעבור לטלוויזיה, שם אין הם מסתמכים על אף אחד מלבד עצמם. ניצחון הטלוויזיה על הקולנוע, נכון לעכשיו, הוא במובנים רבים ניצחון התסריטאים על הבמאים - הכותבים הטובים ביותר תמיד העדיפו לכתוב סדרות, שם הם נחשבים ל"יוצרים", לארטיסטים, ותעשיית הקולנוע מצאה את עצמה לפתע  מפגרת מאחור.

השאלה הנשאלת היא, עד מתי תמשך הנסיקה של המדיום הטלוויזיוני שכבר עכשיו, עם כניסתו של האינטרנט למשחק, עומד בפני קרב מול מדיום נוסף. דבר אחד וודאי – הצופים רק הולכים להרוויח.

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>