1. טלוויזיה
  2. כתבות

הפואטיקה של הדייטינג: הבחורה שכתבה שירים על 45 דייטים כושלים

טליה פינקל צללה אל נבכי האינטרנט בניסיון למצוא אהבה. חוץ מבעל (דייט מספר 45), יצא לה מזה גם סרט טרגי־קומי וערימה של שירים שסיכמו כל פגישה: "זה כמו לונה פארק שאפשר להשתעשע בו. אפילו אם הדייט היה זוועה, לפחות יצא לי מזה שיר"

טליה פינקל אמנם מתרגשת, אבל לא חוששת מהביקורות לקראת סרטה החדש: "כל הסרטים שעשיתי עד כה קיבלו ביקורות מעורבות; או שמאוד אהבו ושיבחו אותם או שקטלו אותם", היא אומרת בהשלמה, "אין לי בעיה עם זה. למרות המתח שקודם ליציאת סרט והפחד שלא יאהבו או שלא יבואו אנשים להקרנה, אני מודעת לכך שאני בוחרת נושאים מורכבים שלא משאירים את הצופה אדיש".

בנוגע להקרנה נראה שפינקל יכולה להיות רגועה. חלק מהצופים הרבים שבאו להקרנת סרטה, "טליה.דייט.קום", ב־10 בנובמבר בסינמטק, נאלצו לשבת על המדרגות מפאת חוסר מקום, אך האמיתות המורכבות שהיא מציגה נותרות בעינן: סרטה "תיקון" (2002), למשל, ניסה לשרטט דיוקן רב פנים של הרבנית קוק, מחזירה ידועה בתשובה שפינקל תיעדה במשך שלוש שנים; ב"כוסות רוח לאבא" (2008) נסעה פינקל לאוקראינה כדי להתחקות אחר ההיסטוריה של אביה ואחיו, לאחר פטירת אביה, שהיה משוכנע שאחיו הוא סוכן של הקג"ב. לאור זאת אין פלא ש"טליה.דייט. קום", שיוקרן במוצ"ש הקרוב בערוץ 8, סרט טרגי־קומי שמתעד את מסעה בנבכי האינטרנט בניסיון למצוא אהבה, אינו מסתכם לכדי רומן קיברנטי של הרווקה בעיר הגדולה, אלא מקיים בתוכו אותו ממד אפלולי וטורדני שנמצא בשאר סרטיה. בין הדייטים שתויקו, צולמו (חלקם בלייב וחלקם שוחזרו עם שחקנים), תועדו ונטחנו בדיונים בין פינקל ושותפה לדירה מופיעים שירים שכתבה פינקל על כל דייט, שאוגדו גם לספר שירה בעל אותו שם, דיוקנאות עצמיים שציירה ותצלומי סטילס.

פינקל מודל 2010 שונה בהרבה מזו שבסרט; היא רגועה, מחייכת ומשוחררת מהכובד שאיפיין את הדמות הרדופה שבסרטה. זה לא מפתיע, בהתחשב בעובדה שכיום היא נשואה לדייט מספר 45, יהוא מורן, חוקר רעלנים של שושנות ים. בשל עבודתו של מורן מתגורר היום הזוג בווינה, שם עובדת פינקל על סרט חדש.

פינקל. "הסיטואציה הייתה משונה, אז אמרתי שאני חייבת לתעד" (צילום: אורן זיו)

מה קדם למה, הדייטים כרעיון לסרט או הרעיון שהוביל לדייטים?"כשעברתי לתל אביב נכנסתי כשותפה לדירה שבה גר עודד. אני לא יצאתי עם אף אחד ולעודד היו המון בני זוג שהוא הכיר באינטרנט. הוקסמתי מהעובדה שאתה יכול להקליד תיאור די אינסטרומנטלי של מה אתה מחפש ותוך 20 דקות מישהו ידפוק לך בדלת – לא שרציתי שמישהו ידפוק לי בדלת – אבל היה נדמה לי שיש איזו חגיגה מתמשכת מעבר לקיר. עודד פתח לי כרטיס, ונתקלתי שם בתמונה של בחור שדמה לאליל נעורי סטינג, אבל לא העזתי להתקשר. החלטתי שכדי שאוכל להתקשר לבחור כזה אני חייבת לתרגל את הרעיון של דייט, וככה נכנסתי לזה".

והתיעוד?"במקור התחלתי בתיעוד שירי של הדייטים בסדנה של אגי משעול במכללת עלמא. מעולם לא כתבתי שיר לפני שהגעתי לשם, ונחתי לתוך קבוצה משונה של טיפוסים בעלי נפש הומייה. לא ממש מצאתי את עצמי, עד שאחרי דייט לא מוצלח כתבתי שיר והבאתי אותו לסדנה. התגובות היו מפרגנות והחלטתי להמשיך עם זה, מה שהפך בסוף, כאמור, לספר. באותו הזמן תיעדתי וריאיינתי אנשים שיוצאים לדייטים, עד שהגעתי לשלב העריכה, שם העורך איתי לבנה ואני ראינו שכל הסיפורים די מקבילים, שכולם חווים שיברונות לב ועושים חשבונות פנימיים לגבי המראה החיצוני שלהם. הזדהיתי מאוד עם החיפוש הזה. החלטנו שבמקום להתמקד בהרבה אנשים נתמקד באדם אחד - אני".

מתי הרגשת שהדייטים הם התיעוד שמתאים לך?"הדייט הראשון שלי, שגם מתועד בסרט, היה סיוט. ישבנו בסינמטק וראינו סרט צרפתי משמים, ולא העזנו לדבר או לזוז כדי שלא ניגע אחד בשני בטעות. אחרי הסרט ניהלנו שיחה עלובה. הוא סיפר שבדיוק  חזר מהודו, אמרתי שלא הייתי שם והוא התבונן בי במבט מאוכזב. אז הוא אמר 'תקשיבי, שכחתי משהו בבית, אני חייב ללכת'. פתאום ראיתי אותנו מהצד – אני, שבאותה תקופה לא נראיתי טוב במיוחד, עם בגדים שחורים ונעלי פלטפורמה כי חשבתי שזה מרזה, מול הבחור הזה, שכתב בכרטיס שלו שהוא גבוה למרות שהיה צנום ונמוך ממני. הוא נראה מיומן במצבים כאלה ואני הייתי משותקת. הסיטואציה היתה כל כך משונה, שאמרתי לעצמי שאני חייבת לתעד את זה".

במהלך הסרט ניכר שגם את צברת ניסיון בנושא."צברתי ביטחון. זה נעים להיכנס למחשב ולראות עשרות פניות, זה הרגיש לי כמו לונה פארק שאפשר להשתעשע בו. עם הזמן הבנתי שעל כל עשרה דייטים, אחד או שניים מוצאים חן בעיני. אז אם זה לא עובד, כבר קבעת עם מישהו למחר. מעבר לזה היו השירים. אז אפילו אם הדייט היה זוועה, לפחות יצא לי מזה שיר".

אבל נראה שלא נתת סיכוי לבחורים האלה, בסרט את פוסלת אותם בתיאורים קצרים ורצחניים."זה קשור למדיום, לריבוי האפשרויות שבאמת מייצר מצב שאם משהו לא נראה לך את יכולה פשוט לעבור הלאה. זה קשור גם לחוויות פחות נעימות שעברתי בעצמי; בסרט מתועד דייט עם בחור אחד - הוא הגיע לפגישה עם קבריולט, יצא, לחץ לי את היד, אמר לי 'תשמעי, זה לא מתאים', זינק לקבריולט ונעלם. את מוצאת את עצמך מתקשחת בחזרה. אבל בסופו של דבר אני מאמינה שאם יש משהו, את יודעת את זה. ואם זה לא אז זה פשוט לא".

מתוך "טליה דייט. קום". "לפחות יצא לי מזה שיר"

מה הדייט הכי מוזר שהיה לך?"בתחילת הדרך דיברתי עם בחור בטלפון. היה לילה גשום והוא אמר לי 'או שאת באה אלי או שאני אבוא אלייך', ולפני שהבנתי מה קורה הוא היה בדרך. לי בחיים לא היה סטוץ, בתמונה הוא היה נראה טוב אז אמרתי לעצמי שכנראה זה הזמן להתנסות. איך שראיתי אותו הבנתי שזה לא קורה. החדר שלי אז היה קטן וצפוף והיה די מתבקש לשבת על המיטה, אז הבאתי לו כיסא מהמטבח והושבתי אותו לצפות בסרט שלי על הרבנית קוק, בתקווה שזה יהיה מספיק טרן אוף. הוא נס הביתה איך שנגמר הסרט".

אין בסרט שום רגע של פגישה מתוך ה"חיים האמיתיים" - בבר, באוניברסיטה, דרך חברים. היכרויות כאלו לא היו אופציה מבחינתך?"זה פשוט אף פעם לא קרה לי. אף פעם לא התחיל איתי בחור כך סתם ברחוב, ואם זה כבר איכשהו קרה אלה היו בחורים שממש לא היה אפשר להתייחס אליהם, כל מיני כאלה ששורקים וזורקים הערות גסות. עבדתי אז על הסרט של הרבנית ומן הסתם לא הייתי בנויה לצאת לברים ולפלרטט, אף פעם לא הייתי כזו. גם הביטחון העצמי שלי היה די ברצפה והאינטרנט נראה לי כמו הפתרון הטוב האפשרי, אם לא היחיד".

בסרט מופעל עלייך לחץ, למשל על ידי אמך, למצוא בן זוג למרות שהיית רק בת 24. נראה שהצופה נע בין רושם הנונקונפורמיזם שלך למטרה "למצוא בעל". את מרגישה שהסרט מקדם את נרטיב הבחורה הלחוצה שחייבת להתחתן אחרת היא כישלון?"לא נראה לי שזו האמירה שהסרט מייצר. אני מאמינה שאמא שלי אכן היתה לחוצה. יש לי אחיות תאומות צעירות ממני, ולכל אחת היו מערכות יחסים ארוכות מהתיכון. כשאת בת 24 ולא היה לך אף פעם קשר, אז אולי זה מדאיג. אבל עבורי בסופו של דבר להיות עם בן זוג ולהתחתן איתו, זה היה הנונקונפורמיזם. אני תמיד אוהבת את החדש, אני מאוד מפחדת להשתעמם, ובכלל אני בן אדם לא הכי קל. נראה לי שזה היה הדבר הכי נועז שעשיתי בחיי".

דרמה קווין פינקל, 34, עוסקת באמנות מאז ומתמיד. מציור עברה במקרה לסטילס ומשם לצילום וידאו, וזה סלל את דרכה לבימוי.

האם היה לך רצון לרכוש איזו השכלה תיאורטית?"אני טוטלית במה שאני עושה. כשהתחלתי להיכנס לקולנוע צברתי קילומטראז' אדיר בצפייה בסרטים בסינמטק והתחלתי לצלם. שלחתי לקרן לקולנוע חומרים לסרט, וקיבלתי תקציב למה שהפך לסרט הראשון שלי. אני מאמינה שהניסיון הכי טוב הוא בעשייה".

בסרטים שלך יש חשיפה עצמית גדולה, למשל בפורטרטים שלך. השותף שלך מעיר לך בצחוק שיש לך הפרעה נרקיסיסטית ושכולם בחייך הם חומר לדרמה גדולה שעתידה להיכתב."הסרט בודק את הגבולות בין הדוקומנטרי לעלילתי. למרות שזו אני זו גם לא לגמרי אני, עדיין מדובר בסיפור שאני רוצה לספר. אני חושבת שהרצון לחשוף מגיע במקור מהפורטרטים השנתיים שלי. כשציירתי את עצמי בפעם הראשונה, ישבתי מול מראה והבטתי על עצמי לסירוגין וכך יצא דיוקן מעט מעוות. היה משהו חשוף וצורב וגם מושך בחשיפה הזאת. לא הייתי אומרת שיש לי הפרעה נרקיסיסטית, כמו שבכל פרויקט שאני עושה ובתוך כל מדיום אני מנסה למצוא את עצמי ולחפש את האמת שלי באותו מסע".

יש אמת כזאת?"עברתי תהליך מורכב עם המושג 'אמת'. בסרט 'כוסות רוח לאבא' עסקתי בנושא לא פשוט – אבי, שעמו היו לי יחסים לא קלים, שחשד שאחיו הוא סוכן שתול שמנסה להרוג אותו מאז שאבא, שלקה בסכיזופרניה, 'עלה' על התרמית. אבל הסרט נוצר כאשר אבא שלי נפטר באופן מחשיד בגהה, והאיש האחרון שביקר אותו היה אחיו. שכרתי חוקר פרטי, נסעתי לאוקראינה למצוא עדויות בארכיונים, אבל לא מצאתי תשובות ברורות. העבודה על הסרט הביאה אותי להבנה שהאמת הפנימית, במקרה הזה של אבי ושלי, חשובה לא פחות מהאמת האובייקטיבית כביכול, ולכן גם בסרט הנוכחי מה שחשוב לי זו האמת שלי, ובכלל כל יצירה, תיעודית כמו עלילתית, היא סובייקטיבית ליוצר שלה. מה שמנחה אותי היום זו האמת הפנימית שלי ואני לא רואה הפרדה או חשיבות אם מדובר באמת דוקומנטרית מובהקת כמו אצל הרבנית או באמת דוקומנטרית פנימית כמו בסרט על אבא או שילוב של שתיהן, כמו בסרט הזה".

אז איך תמשיכי את המהלך?"סרט עלילתי לחלוטין, הוא כבר בתהליכים".

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>