1. טלוויזיה
  2. כתבות

ירון לונדון: אני רק מתחזק קריירה, אבל מה עם השאר?

המגיש הוותיק מבואס מהמשבר בערוץ 10, אבל גם חושב שהסיקור שלו מוגזם (“לא נגור ברחוב”), מפרגן למתחרים (“קשת עושים את זה הרבה יותר טוב”) ולא יוצא להפגין (“מטעמי פינוק וחשש מגידופים”). לונדון קולינג

לפני שבוע ירון לונדון התראיין אצל איילה חסון. “אז מה יהיה”, שאלה חסון, “יזרקו את כולם לרחוב?”. “אמרתי לה, לא נגור ברחוב, תעזרי לי בבקשה”, לונדון מספר, “אל תעצימי את הדרמה. לא נמצא את עצמנו הומלסים. ההגזמות העיתונאיות, המטאפורות האלה שולטות בעיתונות ללא מצרים: אחד אומר את זה, השני מחקה אותו, ופתאום מתוארת מין בנגלדש. במובן הזה אני חושב שהתוכנית שלנו, אולי בגלל הגיל, אולי בגלל הביקורתיות, אולי בגלל שהאוזן מחודדת, נמנעת מביטויים כאלה. הרי ראינו כבר. עובדי ערוץ 10 לא יהיו ברחוב. אז יש שגרות לשון, אבל תנסו, ולו בשביל האסתטיקה, להשתמש בביטוי אחר. אל תגידו שהם יגורו בקרטונים ליד פח אשפה. יפוטרו זה מספיק רע”. מסקנה: גם ברגעי משבר אפשר לסמוך על ירון לונדון שיגן על האינטרסים של השפה העברית.אבל זה לא שהוא לא מודאג מגורלו העגום של מה שהפך ליותר ממקום עבודה עבורו ב־11 השנים שבהן משודרת לונדון וקירשנבאום. “האווירה במסדרונות טובה”, הוא מאבחן, “אני לא רואה תוגה על פניהם של אנשים. אבל כשמודיעים לך בבוקר שבערב יודיעו על פיטוריהם של 150 איש, זה באמת פחד אלוהים. כולנו יודעים מה מצב שוק העבודה בכלל ושוק העיתונות בפרט, וברור שלרבים מהעובדים יהיה קשה להיקלט מחדש. כולם שם אנשים נהדרים עם השכלה רצינית ומשפחות לפרנס, ואני מסתכל עליהם ואומר אלוהים אדירים, מה הם יעשו? אני אולי אצא לפנסיה שנתיים לפני התכנון, אבל הרי אני לא בונה קריירה אלא מתחזק קריירה. כלכלית אני אסתדר, למרות שחבל לי על המשכורת הנאה שאני מקבל מהערוץ. אבל הם, ממש לא נעים לחשוב. כמו שלא נעים לחשוב על עובדי מפעל פרי הגליל. הממשלה מצילה הרבה מפעלים כושלים, אז למה לא להתייחס באותו אופן לטלוויזיה? גם פה מדובר במאות שמתפרנסים באופן ישיר ואלפים באופן עקיף. אנחנו יוצאי דופן באי הנכונות המוחלטת של הממשלה לסייע בעניין שיש הרבה סיבות לסייע בו, מה גם שלכולם יש אינטרס בהמשכיותו”. מה האינטרס בעצם?“פלורליזם של אמצעי התקשורת, יחד עם הסכום הזעיר יחסית של החוב; הרי מדובר על 50 או 60, לטענת הערוץ 40 מיליון שקל. וזה לא ממש חוב אלא תמלוגים של הרגולציה. המדינה יכולה לשנות את החוק ולפרוס את ההתחייבות במקום להתעקש על חילוט מיידי שימוטט את הערוץ. הרי כשדנקנר ושאר הטייקונים לא יכולים לשלם הבנק מאפשר להם פריסת חובות. מדינה היא אמנם לא בנק, אבל גם כאן זה אפשרי”.

"צריכים להיות CNN", לונדון באולפן לונדון וקירשנבאום. (צילום: יולי צרפתי)ואולי ערוץ 10 טעה כשהלך על תוכניות ריאליטי ובידור במקום לגבש זהות משלו?“אני חלש בפרוגרמינג, לא מתיימר להבין בטעם ההמון. אבל אנחנו חשבנו, בעיקר מוטי (קירשנבאום; נ”ה), שמבין בזה יותר ממני, שיש משהו לא נכון בהתנהלות הזאת. הרי בהתחלה הרעיון היה להיות מה שנקרא Me Too: מה שאתם עושים אנחנו נעשה יותר טוב, ואם לא נחלק את העוגה לשניים, לפחות ננגוס בשליש. אבל אם רוצים להיות Me Too צריך איכויות הפקה והשקעות ענק, ובזה נכשלנו. בקשת עושים את זה הרבה יותר טוב. הם עושים עבודה יוצאת מן הכלל. ברשת פחות, עובדה שהם שקועים בחובות. אז אפשר להתעקש עד שנהיה כמותם, ובשביל זה צריך המון כסף, צריך טאלנטים. יש מעט אנשים שיכולים לכתוב לארץ נהדרת או לשחק בה, זו מדינה קטנה. ואם ככה אולי צריכים ללכת לכיוון אחר”. שהוא?“מוטי ואני אומרים כבר שנים שאנחנו צריכים להיות CNN. להיות ערוץ שהוא גם יותר מבוגר ורציני וגם יותר זול. מחלקת החדשות שלנו לא זולה, אבל זה כלום לעומת הישרדות. אנחנו צריכים להתמקד בכיוון אחר – לופ חדשות, סרטים דוקומנטריים לא יקרים. הרי יש מכרז לערוץ חדשות נוסף, שעומד כבר שנים ואף אחד לא קונה אותו. אתמול במקרה הבטתי ברייטינג. בכל הפרה־פריים והאפטר־פריים ניצחנו את ערוץ 2, ואלה ברובן תוכניות אקטואליה. איפה הפסדנו? בפריים טיים. איפה שהכסף, אנחנו לא מצליחים. לונדון וקירשנבאום מעולם לא הפסידה כסף; לגיא פינס הולך נהדר; לילה כלכלי מרוויח, יופי של תוכנית; אפילו גיא זהר, שבעצם ממחזר חומרים עם כתיבה אחרת, מרוויח, כי עובדה שאנשים רוצים לראות את גיא. אז אנחנו חשבנו שהפורמט הזה, יחד עם פה ושם דרמה או סאטירה פוליטית, יוציא אותנו מהבוץ. אבל דעתנו לא התקבלה וזה המצב”.בהפגנות למען עתיד הערוץ קשה למצוא אותו. “אני מודה שאני לא מרגיש נוח בסיטואציה הזאת”, הוא אומר, “קצת פינוק. במקרה שלי אני גם חושש מגידופים של הקהל, אז אולי אני קצת לא בסדר, אבל אני איתם בלבי. גם השתתפתי באסיפה עם עופר עיני, למרות שמאוד לא נוחה לי המחשבה שאנחנו צריכים לפנות לעזרת אדם שאנחנו מכסים את מעלליו. אבל פה אחוות העמיתים ניצחה. גם הדברים שאני שומע שנאמרים בהפגנות מקוממים אותי”.כגון?“כל מיני בקשות לשרה נתניהו, תפני לבעלך כי גם לך יש ילדים. אני לא סובל את הטון המתרפס הזה. מצד שני, אנשים כמו מתן חודורוב אומרים דברים יוצאים מן הכלל. הוא גאון, חודורוב. יש אנשים בערוץ שהמילה גאון לא גדולה עליהם. בכלל, כצופה אני לא אוהב לראות ספורט קבוצתי וכקורא אני לא אוהב אנשים שפונים לכו־לם, אבל חלק מהיופי בטלוויזיה זה דווקא העובדה שאני לא שווה שום דבר אם הסאונדמן שלי מחורבן, ותחושת היחד הזאת עובדת גם בתוכנית וגם בערוץ. זה מקום שכיף לעבוד בו”.

יום האב בימים אלה לונדון מפציע בתפקיד אורח בסדרה שכתבה בתו, דניאלה לונדון־דקל, ומשודרת בקשת – יום האם. “אני מופיע שם בקושי דקה, אבל האווירה על הסט היתה פשוט פנטסטית”, הוא משתלהב, “היה חשמל באוויר”. "היה חשמל באוויר" לונדון ובתו על הסט של "יום האם" (צילום: בני גמזו) עשה לך חשק לשחק יותר?“מה אני כבר יכול לשחק בגילי? האמת שדווקא עכשיו אני עושה משהו קטן בשביל הפסטיגל, אני מגלם את מפקד המוסד ששולח הוראות לילדים חכמים איך להילחם בכוחות הרשע. אני נורא אוהב את זה. גם ב’חסמב”ה’ הייתי ראש ממשלה, וגם שם רוצחים אותי. נו טוב, כל עוד זה רק על המסך זה בסדר גמור”. באחד הפרקים שעוד לא שודרו, לונדון־דקל רוצחת את בן דמותו של לונדון, במה שנשמע כמו רצח אב קלאסי. קשה לצפות בסצנה בלי לחשוב על הדברים הקשים שאמרה לונדון־דקל על אביה בראיונות מאוחרים, שבהם תיארה את חוויית ההתבגרות לצדו בצבעים מאוד לא ורודים. “אני חושבת שההורים שלנו עשו עבודה מאוד גרועה”, אמרה בהזדמנויות שונות, ודיברה בכנות גם על הנאמנות המפוקפקת של לונדון, שהסתיימה מבחינתה בחצי אח מהצד שלו. לונדון לא מתרגש מפומביות הדיון. “במשפחה שלנו מתנהלות שיחות מאוד גלויות, שום דבר חדש לא נאמר שם”, הוא מגיב בענייניות. “השאלה היחידה היא איך אדם מגיב כשהוא קורא את זה שחור על גבי לבן עם עוד חצי מיליון קוראים. תראי, אני לא חושב שאני אדם מושלם ואני לא חושב שאני אדם רע במיוחד. יש לי פגמים כמו כל אחד, ועשיתי טעויות כמו כל אחד, ואין לי שום בעיה להודות בזה. מה שיכולתי לתקן בהמשך חיי תיקנתי ומה שלא, לא”.  למרות המילים הלא פשוטות שנאמרו, לונדון לא חוסך מבתו תשבחות. “זו סדרה יוצאת דופן. מרדנית, צורבת, מצחיקה בלי דאחקות. יש בה גם פגמים, ודניאלה מודעת להם ותתקן אותם אם יתאפשר לה להמשיך לעונה שנייה, אבל היתרונות מתעלים עליהם לדעתי”. וזו לא החזית היחידה שבה הוא מוצא את עצמו על תקן המקורב המפרגן – השבוע יצא לאור גם ספרה של בת זוגו, מיכל זמיר. “הסדרה של דניאלה דומה באופן מחוכם מאוד לספר של מיכל”, הוא מאבחן, “בשני המקרים לא מדובר בנשים חלשות או בכייניות, אלא בכאלה שמביטות במציאות בעיניים שנוטים לייחס לגברים. באירוניה מסוימת, וגם בגילוי לב קיצוני: ‘אתה לא עולה עלי בשום דבר. אני חזקה בדיוק כמוך, גסה בדיוק כמוך, אני זקוקה לזיון הגון בדיוק כמוך, ורק כשבא לי, בדיוק כמוך. אני לא חייבת להיות מה שאתה רוצה, אבל אני לפחות אגיד לך את האמת’”. "מצחיקה בלי דאחקות". מתוך הסדרה של בתו, יום האם:

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>