1. במה
  2. ביקורות

הרמת מסך 2017: מבצעים מצוינים, עבודות בוסריות בחלקן

למרות הכוונות הטובות והאמירות שהיו טמונות בהם, העבודות שהוצגו במסכים 2 ו-3 נעדרו כל דרמטורגיה ולכן לא הצליחו להתרומם מעבר לרעיון

הרמת מסך
הגוף החי במפגש עם עולם הטכנולוגיה. ארתור אסטמן ואילנה בלסן צילום: אייל לנדסמן

פסטיבל הרמת מסך, מהפלטפורמות החשובות של בכורות ישראליות צעירות שיזם משרד התרבות והספורט, עומד השנה בסימן השינוי בניהול האמנותי, עם כניסתם לתפקיד של מאטה מוראי ואיציק גלילי במקום איציק ג'ולי שהוביל את הפסטיבל בשלוש השנים האחרונות, שנתיים מהן יחד עם הכוריאוגרף הלל קוגן. מסכים 2 ו-3, כדוגמאות מייצגות, משקפים את האג'נדה של מוראי וגלילי שהצהירו כי "עתיד המחול הוא מחול", וב-8 מתוך 11 העבודות שהוצגו השנה התנועה הריקודית אכן מקבלת מקום וביטוי מרכזיים יותר מאשר בשנים קודמות, בהן חלק ניכר מהעבודות הציגו תפיסה ז'אנרית מכלילה יותר שטשטשה את הגבול בין מחול לפרפורמנס ובין תנועה מחולית לפעולה פיזית.     

» הרמת מסך 2017 - לכל הפרטים
» עכבר במה
» הופעות מחול

הרמת מסך 2017
איכות תיאטרלית. עמית ירדני צילום: אייל לנדסמן

עבודתו של יגור מנשיקוב, "כי מעפר באת...", מציגה את סגנון הבלט הניאו-קלאסי שנעדר עד עכשיו מהרמת מסך, ולכן הכללתה במסגרת זו היא משמחת וחשובה כשלעצמה. השילוב בין טכניקה מוקפדת וקווים מלוטשים להרמות ולעבודת רצפה, יחד עם שינויים דינאמיים במבנים הכוריאוגרפיים בחלל, ניצבים במוקד היצירה ויוצרים את החוויה הוויזואלית-אסתטית בתוכה. גישה דומה לחומרי המחול מוצגת בעבודתו של עמית ירדני, "ObNob", שהטמיע בתנועה הניאו-קלאסית גם איכות תיאטרלית ועיצב באמצעותה שלוש דמויות אקספרסיביות אך תלושות מהקשרן (בהשראת אורחים משניים בסצנת הנשף ב-"אגם הברבורים", כך לפי התכנייה), שמנסות לפענח את עצמן ואת מערכת היחסים הדרמטית-קומית ביניהם במרחב החדש.

עבודתם של ארתור אסטמן ואילנה, "Unit", מפגישה את הגוף החי עם עולם הטכנולוגיה: שתי דמויות חסרות פנים נעות באינטנסיביות הולכת ומתעצמת על רקע הקרנה של דימויים ממוחשבים. כשהעבודה מתפתחת, מאפייניו הגנריים של העולם הבימתי מקבלים קונקרטיזציה דרך תיעוד מצולם של ההתרחשות בזמן אמת אשר מעניק לקווי המתאר פנים וגוף אנושיים. מפגש בין עולמות מנוגדים מוצג גם בעבודתם של דרור ליברמן וקזויו שיוניורי, "Happy and Lucky", שנדמה כי מתרחשת בשטח הפקר מחוץ לחלל ולזמן מוגדרים, שבו נבנה נרטיב שיושב על התפר שבין האפל למצחיק ומוצפים דימויים פנטסטיים גם ברמת החומריות שלהם, כמו דמותה המגובסת כמעט לחלוטין של שיוניורי וליברמן כמעין "איש שלשלאות". 

"מצפים", עבודתה של אסנת קלנר, מציגה מעין סיסמוגרף רגשי של הווייתם הגופנית האינטנסיבית של ארבעה רקדנים והדינאמיקה הפיזית המשתנה ביניהם. במהלכה מבליחים מדי פעם דימויים מפתיעים, כמו מודל מוקטן של הר געש שמוצמד לבטן של אחת הרקדניות ובקבוק קולה (מנוער היטב) שמייצר מתוכו אפקט של התפרצות לבה המדמה את החשיפה הטוטאלית של ה-"קישקעס" (תרתי משמע). גם את עבודתה של נעה שדור, "קישוט ופשע שיר אהבה", מובילים יחסי התמזגות-התפרקות של ארבעה גופים, ונדמה כי הקומפוזיציה היא מעין הגשמה בימתית לרעיון מכונת התנועה המתמדת (או בשמה בלטינית, "פרפטום מובילה"), שבמסגרתה כל רקדן/גוף הוא שלוחה של ישות פועלת אחת, שמצויה בין העבר להווה ובין העכשווי לפולקלורי, ומפיקה אנרגיה נצחית. 

הרמת מסך 2017
סודקים את תנועת ה-"ביחד". מירה רובינשטיין וישי כרסנתי צילום: אייל לנדסמן

בנייה של יחסים בין תנועה לטקסט בולטת בעבודתם של מירה רובינשטיין וישי כרסנתי, "מחול כפי יכולתך", שמערערת את אתוס הקולקטיביות הישראלית דרך הצפת מצוקות היוצר העצמאי בארץ. השניים, לבושים במדי נבחרת כחול-לבן, סודקים את תנועת ה-"ביחד" שמבוצעת על רקע שירי הלאום והמולדת, וחושפים את חווייתה של רובינשטיין כמורה לבלט וכוריאוגרפית שמוכנה לעשות הכל על מנת להתפרנס. עבודתו של מרטן האריג, "אם היית אלוהים", מתחילה בהפניה של תהייה קיומית לקהל, ותשובתו של צופה אחד מתפתחת לכדי טקסט דתי-נבואי ניו-אייג'י שהופך לפסקול העיקרי של העבודה, ולאורו נפרשת הכוריאוגרפיה כאילוסטרציה תנועתית, כמעט אפית באיכויותיה, למסע חייו של האדם בחיפוש אחר אהבה ואמונה, אישה ואת עצמו.   

הרמת מסך 2017
מחוץ לחלל ולזמן. דרור ליברמן וקזויו שיונירי צילום: אייל לנדסמן

למרות שהעבודות שהוצגו במסכים 2 ו-3 של הרמת מסך טומנות בחובן הצעות מעניינות, חלקן לא הבשילו לכדי קונספט רעיוני ו/או בימתי מגובש מספיק. ראוי להדגיש, עם זאת, כי בכל היצירות קשה להתעלם מאיכות הביצוע של הרקדנים, שמיומנותם הטכנית ונוכחותם הטוטאלית מעוררת הערכה ואפילו מרגשת. נראה, אם כן, כי בדומה לשנים קודמות, נקודת התורפה של מרבית העבודות היא עדיין הדרמטורגיה (שנעדרת השנה מכמה מהן באופן מוחלט), שהפיכתה למרכיב מרכזי בתהליך היצירה בוודאי היתה מהדקת ומדייקת את היצירות (במיוחד מבחינת אורכן, אך לא רק) ואת הרעיונות והאמירות שביקשו היוצרים להביע בהן. 

הרמת מסך 2017 - סוזן דלל 17-18.11

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>