1. במה
  2. ביקורות

"הסודות": רלוונטית למרות נקודות התורפה

המחזה החדש של תיאטרון בית לסין, שנכתב בהשראת סרטו של אבי נשר, אינו חף מבעיות וסובל מסטריאוטיפיות והשטחת הדמויות, אך מביא בכל זאת את קולן השקט של נשות הקהילה הדתית

הסודות
חורים עלילתיים. "הסודות" צילום: כפיר בולוטין

ביום חמישי האחרון עלה בעמוד הפייסבוק של 'חדשות כיכר השבת' סרטון שמציג חתן רוקד עם כלה מול קהל של אלפי חסידים. הסרטון זכה לאלפי צפיות ושיתופים, וגם לביקורות נוקבות על המנהג עצמו, במיוחד לנוכח הפריים האחרון בו נראית הכלה הצעירה ממררת בבכי בעודה יוצאת ממרכז האולם. כמה שעות אחר-כך, בתזמון שאפשר היה לחשוד שיד במאי מעורבת בו, תמונת הכלה הצעירה שידיה קשורות בחבל שמחזיק בעלה הופיעה שוב, והפעם בבית ציוני אמריקה בתל אביב במסגרת הצגה חגיגית של "הסודות", מחזה חדש מאת הדר גלרון ובבימויו של כפיר אזולאי, שמוצג בימים אלה בתיאטרון בית ליסין.      

» הסודות - לכל הפרטים
» עכבר במה

» לוח הצגות

הסודות
להתיישר לפי מה שמצופה. "הסודות" צילום: כפיר בולוטין

"הסודות" נוצר במקור ב-2007 כסרט בבימויו של אבי נשר לפי תסריט שכתבו יחד נשר וגלרון. ההצגה מבוססת על הדמויות הראשיות בסרט ומפתחת קו עלילה שונה בחלקו: נעמי (יעל וקשטיין), בתו של הרב הס (עמי ויינברג), דיין חרדי בעל שיעור קומה, משכנעת את אביה לאפשר לה לדחות את חתונתה לבעלה המיועד כדי ללמוד במדרשה לבנות בצפת. הוא נעתר לה כדי לנסות ולהקל בכך על אבלה בעקבות מות אמא, מבלי לדעת שנעמי שואפת להפוך לרב-אישה. מנהלת המדרשה, הרבנית דבורי (ליאת גורן), מזהה את כשרונה של נעמי ומסייעת לה להגשים את חלומה, בין השאר כדי לקדם פרויקט אישי שמטרתו להכשיר נשים רבניות. במסגרת זו היא מטילה עליה לשמש חברותא למישל (מיכל שטמלר), נערה צרפתייה שנמצאת במדרשה בשל התנהגותה הסוררת ובזכות כספי התרומה של אביה. הקשר בין השתיים הולך ומתהדק, אך חוצה את גבולות המותר על פי צווי ההלכה ומותיר אותן - ובמיוחד את נעמי - עם הדילמה האם ללכת אחר הלב והחלומות או "להתיישר" לפי מה שמצופה ומקובל.  

בתכניית ההצגה מצוין כי המחזה נכתב בהשראת התסריט ולא כעיבוד, ולכן מבוסס על פחות דמויות ועל אחדות של זמן, עלילה ומקום כמתבקש במדיום התיאטרוני. יחד עם זאת, נדמה כי המעבר מהקולנוע לבמה דווקא מחליש את הסיפור בשל השטחה מסוימת של הדמויות וההוויה הדתית (לעיתים, עד לכדי סטריאוטיפיות). זאת, לצד חוסר בהירות עקב "חורים" עלילתיים דוגמת משך הזמן שחלף מהרגע האינטימי בין נעמי למישל במקווה ועד לסצנה שמגיעה אחריה, שבה כבר בולט הניכור בין השתיים (ובהקשר לתמונה זו באופן ספציפי, נדמה כי דחיסת הזמן שחייבה למקם את "הנשיקה האסורה" בין נעמי למישל בזמן שהן ערומות במקווה, עושה רדוקציה למהות הקשר ביניהן בהשוואה לסרט, שם החיבור הגופני נולד מתוך רגע של חום אימהי וחמלה אנושית אמיתית). למרות בעיות אלה, הבימוי ועבודת המשחק מניבים גם מספר רגעים יפים מבחינה דרמטית, כמו סיפור ליל הסדר המשפחתי-שלא-קרה של אחת מבנות המדרשה, מירי החוזרת בתשובה (לורין מוסרי), והופעתו העוצמתית באיפוקה של עמי ויינברג בתפקיד הרב הס.   

המעטפת של ההצגה מהוקצעת מאוד הודות לטיפול מוקפד במרכיבי ההצגה הנוספים: הבחירה ללוות את ההצגה בשירה חיה של זמירות דתיות מחזקת מצד אחד את האווירה של מדרשיית הבנות ובו-זמנית פועלת כמעין זרם תת-קרקעי חתרני שמאפשר לקולן של הנשים לפרוץ את המרחב הזה. החלל המעוצב (תפאורה של פולינה אדמוב) מיטיב להציג את הסגירות של המדרשה, ושל העולם הדתי, בזכות חלונות גבוהים שבהם ניצבות לא פעם דמויות אשר משקיפות על ההתרחשות כדימוי לחברה המתבוננת באישה ללא הרף. בתוך כך ראוי לציין מספר סצנות יפות מבחינה ויזואלית, כמו ספרי הקודש הנופלים על נעמי שמחפשת את מישל בזמן התפילה, תמונת התיקון בבית הקברות ועבודת התאורה היפה בסצנת המקווה (זיו וולושין).

הסודות
צילום: כפיר בולוטין
הסודות
הצגה מהוקצעת. "הסודות" צילום: כפיר בולוטין

"הסודות" אינה חפה מנקודות תורפה דרמטיות ודרמטורגיות, אך נראה כי רוח התקופה היא זו שתעניק לה רוח גבית ותהפוך אותה לרלוונטית. שכן, בניגוד למשפט (המטלטל) מתוך ספר הדרכה לבעל ולאישה שפותח את ההצגה וקובע כי האישה היא בעצם "כלי כיבול שאין לו מעצמו בדרך כלל כלום", בנקודת הזמן הנוכחית קולן של נשים דווקא נשמע חזק וברור, וגם הצגת כניעתן למוסכמות בעל כורחן (כפי שקורה בסיום, בניגוד מסוים לסרט, וכבחירה נרטיבית חשובה ובעלת משמעות) היא בבחינת הצפה של צעקתן האילמת. 

הסודות - בית ציוני אמריקה, בימוי: כפיר אזולאי 9.11

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>