1. במה
  2. ביקורות

"פתאום דפיקה בדלת": לגלות את אתגר קרת מחדש

הפקה חדשה של תיאטרון הקאמרי מחייה מחדש כמה מסיפוריו של הסופר המצליח, תוך שהיא מציגה שפה בימתית מלוטשת המפגישה שחקנים עם קטעי וידאו, ומראה לנו איך גם תיאטרון בובות יכול לרגש

ההצגה "פתאום דפיקה בדלת"
צילום: יאיר מיוחס

סופר השרוי במשבר כתיבה זוכה לביקור פתע של שלושה אורחים שדורשים ממנו לספר להם סיפור. תחת איומי אקדח (וסכין קצבים אחת) הוא מנסה לתת להם את מבוקשם, אך הם מתרעמים בכל פעם שהוא בוחר להתחיל במשפט "פתאום דפיקה בדלת". הסופר מתעקש: "בלי דפיקה בדלת אין סיפור". לאחר ויכוחים והתנגדויות, שליח הפיצה מתרצה: "שתהיה דפיקה בדלת. רק שיביא לנו כבר סיפור". את הסיטואציה המופרכת הזאת, שרוקחת מחומרי היומיום התרחשות פנטסטית לחלוטין, הגה הסופר אתגר קרת בסיפורו "פתאום דפיקה בדלת" מ-2010, שמקבל עתה עיבוד לבמה בבימויו של צבי סהר בתיאטרון הקאמרי.

» פתאום דפיקה בדלת - לכל הפרטים
» גרוסמן וקרת בקאמרי: הצגות חדשות על פי הספרות העברית

» עכבר במה
» לוח הצגות

ייחודו של העיבוד שיצר סהר (יחד עם עודד ליטמן שאמון גם על הדרמטורגיה) טמון בשפה התיאטרלית הייחודית שפיתח הנקראת "PuppetCinema" - מעין מופע בובות מוסרט המחבר בין תיאטרון בובות עכשווי, תיאטרון חפצים, שחקנים וקטעי וידאו, ומעצים את פוטנציאל ההבעה של כל אחת מהאמנויות דרך הכלים של האחרת. הווידאו, למשל, מטמיע בהתרחשות הבימתית מימדים כמו קלוז-אפ על פרטים קטנים ואימוץ נקודת מבט של דמות מסוימת, והשחקנים מסייעים בהאנשת הבובות דרך ביצוע מחוות אנושיות (עישון סיגריות או שתיית קפה).

פתאום דפיקה בדלת
צילום: יאיר מיוחס

התהודה הגדולה לה זכתה טכניקת ה-PuppetCinema באה בעקבות "הדרך לעין חרוד", אחת מעבודות הבמה המרהיבות שנראו בארץ בשנים האחרונות, אותה יצר סהר לפי הרומן הדיסטופי של עמוס קינן מ-1984 ובהפקת הזירה הבינתחומית. כעת הוא פונה שוב למקור ספרותי, אך הפעם מדובר בחמישה סיפורים קצרים של אתגר קרת שאוגדו להצגה אחת - "פתאום דפיקה בדלת", "בוקר בריאות", "יקומים מקבילים", "דג זהב" ו-"כל כך טוב". 

"פתאום דפיקה בדלת" הוא סיפור המסגרת והמניע הנרטיבי-דרמטי להתפתחות שאר הסיפורים בהצגה. דמויות המספר (אסף סולומון), ה-"שוודי" המזוקן (שמחה ברבירו), הסוקר (יובל סגל) ושליח הפיצה (שהופך אצל סהר לשליחה - נטע פלוטניק) משמרות את הקונפליקט המרכזי ביניהן - מי מספר את הסיפור, זאת תוך שהן ממלאות תפקידים גם בסיפורים הנוספים. לצידן פועלים במרחב הבימתי גם המפעילים, שהינם פרפורמרים לכל דבר שמעבים את הדרמה (דני חליפה ואיליה קריינס על הצילום וגוני פז/איילת גולן על הפעלת הבובות), וכמובן שישנן הבובות והחפצים שבאמצעותן נברא העולם הבימתי (אותן עיצבו גילי קוזין אולמר, יאנה מלישב ואמירה פנקס).

פתאום דפיקה בדלת
צילום: יאיר מיוחס

הבחירה לשזור חמישה טקסטים מובחנים לתוך מנגנון של "סיפור בתוך סיפור" היא היא פעולה יצירתית שבוראת שלם וייחודי המציע התבוננות מחודשת על המקור. כך למשל בסיפור "יורים בטוביה", לאחר שאב המשפחה מנסה להיפטר מהכלב שוב ושוב, חזרתו הביתה מחולקת בין ארבעה דוברים (במקום המספר בלבד) שבוחרים להחיותו כדי להמשיך את הסיפור. יחד עם זאת, התחושה היא שסיפור המסגרת לא תמיד "תופר" בצורה הדוקה את החיבורים בין הסיפורים, ושהחוויה הבימתית של כל נרטיב קצרה מכדי לאפשר לצופה לבסס הזדהות עם הגיבורים שניצבים במרכזו (פרט אולי לטוביה הכלב, שדמותו שובת לב ומרגשת במיוחד).

גולת הכותרת של ההצגה היא, כמובן, האסתטיקה החזותית: שפת התיאטרון של צבי סהר מביאה איתה ליטוש בימתי מעורר השראה שניכר בכל מרכיבי ההצגה (עיצוב חלל ותלבושות של איה צייגר, עיצוב תאורה של עופר לאופר ומוסיקה של גיא שרף). כמו כן, עבודת הצוות עם הבובות והחפצים מציגה הבנה עמוקה ומעוררת התפעלות של האופן בו חומר פלסטי מדמה מציאות, מחולל דרמה ומעורר רגש, זאת הן כשלעצמו והן כשהוא מובא דרך הפריזמה של המדיום הקולנועי. רגע נפלא כזה מתרחש כאשר גיבור הסיפור "בוקר בריאות" מופל אל הקרקע, והמצלמה מתעדת קודם את רגלי הבובה שכושלות תחת עצמן, ולאחר מכן כשמסתיימת הנפילה נכנס לפריים ראשו של הגיבור (יובל סגל) המצולם בקלוז-אפ כשהוא צמוד לרצפה.

פתאום דפיקה בדלת
צילום: יאיר מיוחס

"פתאום דפיקה בדלת" היא חוויה תיאטרונית יוצאת דופן שמשמח ואפילו חשוב שמקבלת במה בתיאטרון הרפרטוארי. השימוש האינטליגנטי והמוקפד במרכיבי התיאטרון, הקולנוע ועולם הבובות לא רק שמצליח לתרגם את כתיבתו של אתגר קרת לכדי שפה בימתית שמגשימה ומעצימה את איכויותיה, אלא בעיקר מוכיח שחרף ההתלבטויות של הגיבור הסופר "המצב האנושי" תמיד שווה סיפור.

פתאום דפיקה בדלת - בימוי: צבי סהר, תיאטרון הקאמרי 3.9

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>