1. במה
  2. ביקורות

פסטיבל תל אביב דאנס: סופת החול של רודריק ג'ורג'

מופע המחול "D U S T" של הכוריאוגרף מביא שילוב מורכב בין בלט קלאסי לברייק-דאנס וליצירה אסתטית ובעיקר מרגשת

פסטיבל תל אביב דאנס 2017 - ג'ורג' רודריק
תנועה שאין לה סוף או התחלה. המופע של ג'ורג' רודריק צילום: \ Jubal Battisti

ארבעה רקדנים גברים, לבושים בבגדים פשוטים ואפורים וגרביים, נעים על הבמה. בצד ומאחור עומד די ג'יי, שעד לפני רגע השמיע מוזיקה לקהל שנכנס לאט לאט לאולם. כשמגיעה שעת ההתחלה, המוזיקה מתגברת, וארבעת הרקדנים נכנסים פנימה. זוהי רחבת הריקודים שבה מתחוללת "D U S T" היצירה של הכוריאוגרף רודריק ג'ורג', שהועלתה בסוזן דלל במסגרת פסטיבל תל אביב דאנס. ג'ורג', ששורשיו האמנותיים נטועים היטב בבלט הקלאסי, מביא לבמה את אחת היצירות הצנועות והסוחפות שראיתי בשנה האחרונה. עד כדי כך צנועה שאפשר היה לחשוב שהיא לא גמורה, אקספירמנטלית, חסרת כיוון. 

» פסטיבל תל אביב דאנס 2017
» עכבר במה
» הופעות מחול

מרכז הכובד של "D U S T" הוא אסתטי. ג'ורג', כך נראה, מעוניין באופן שבו הגוף פוגש את החלל, בקווים שנוצרים בין האיברים ובהמשך בין הרקדנים עצמם, שמתפקדים לא פעם כאיברים של גוף אחד. חלק ניכר מהיצירה נרקד באוניסונו, וכך לפעמים יכול אפילו לשקוע למונוטוניות. מה שמציל את הכוריאוגרפיה מלשקוע הוא בחירת הרקדנים. ג'ורג', שאף משתתף ביצירה, בחר שלושה רקדנים נוספים שכל אחד מהם שונה בצורתו ובאופן שבו הוא זז. כך, גם כשהתנועה אחידה הביצוע מדגיש את הניואנסים שבה. במובן מסוים, אם ג'ורג' הוא המקור, אז שלושת הרקדנים האחרים מספקים את הפרשנות שלהם, ומתרגמים בגופם את גופו. הם מהדהדים אותו אך גם מרחיבים את האפשרויות האסתטיות שהוא מציג.

השפה התנועתית של ג'ורג' מבוססת כאמור על הטכניקה הקלאסית. האצבעות מתוחות, הרגליים מסובבות ב-Turn Out והפירואטים מועמדים ממש לפי הספר. אך בתוך התנועה הקלאסית שזורים סגנונות שונים – מחול מודרני כמובן, היפ הופ וברייק-דאנס. יחד טווה הכוריאוגרף תנועה שנדמה שאין לה סוף או התחלה. במשך 45 דקות של מופע לא מפסיקים הרקדנים לזוז. הם, הלכה למעשה, כמו גרירי אבק שמועפים, משתוללים ברוח ומדי פעם עומדים, כאילו מתלבטים היכן לנחות רגע לפני שימריאו שוב בחזרה.

פסטיבל תל אביב דאנס 2017 - ג'ורג' רודריק
צנוע ומרגש. המופע של ג'ורג' רודריק צילום: \ Jubal Battisti

על פניו תנועה בלתי פוסקת, בוודאי כזאת שמייצרת כל כך הרבה זיעה, יכולה ליצור מצג אינטסניבי ומתאמץ. אך ככל שרמת הפעילות עלתה, וככל שציפיתי שהרקדנים יתנשפו ויאטו את הקצב. אך בפועל ההפך הגמור קרה. ככל שהתאמצו יותר הפך הריקוד שלהם שקט יותר, נינוח, מרחף. בליווי המוזיקה, שילוב של אלקטרו, פופ ולאונג' מיוזיק עטפה אותם כמו שכבה נוספת של אבק, סמיך ומעורפל. כך, ללא גרגר ממשי של אבק על הבמה, יצרו ג'ורג' ורקדניו תחושה של סופת חול בהילוך איטי. שיאו של המהלך האסתטי הזה היה כשהרקדנים שכבו על הבמה, אחרי יותר מחצי שעה של תנועה מהירה. הם לא התנשפו אלא העבירו מבט מקיף על כל הקהל.

כאמור, על פניו אפשר היה לחשוב שזהו כיוון שטחי, שעוסק רק במרקם של התנועה, ומותיר את הנושא של העבודה ריק במקרה הגרוע וראשוני במקרה הטוב. אבל בתוך סצנת מחול מקומית שלפעמים שכחה שחלק בלתי נפרד ממופע מחול הוא צעדי ריקוד, הבחירה להביא את "DUST" הייתה כמעט אקט חתרני. לא שהעבודה חפה מבעיות, ובוודאי היה מזיק לפתח קצת את הקומפוזיציה או לשכלל את השפה התנועתית, אבל לפחות ל-45 דקות אפשר היה להסתכל בהתרגשות על דרכים שבהן הגוף יכול להתפרש ולהתפזר במרחב. ממש כמו אבק. 

D U S T - ג'ורג' רודריק - סוזן דלל 8.8

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>