1. במה
  2. ביקורות

"Love Love Love": הפקה אנרגטית ומעודנת

למרות שאינו עוסק בסוגיות הרות גורל, ההפקה של תיאטרון הבימה למחזה של מייק ברטלט הבריטי מלאה בניואנסים וחדוות משחק

Love Love Love - הצגה בתיאטרון הבימה
האישור לחלום. "Love Love Love" צילום: ז׳ראר אלון

"Love Love Love" הוא מחזה בריטי טרי (2010) של מייק ברטלט, שאף זכה באנגליה בפרס מחזאי השנה על עבודתו, וכעת הוא נוחת בהבימה בהפקה איכותית, מהנה ומבוצעת היטב. המחזה של ברטלט הוא תוצר אופייני של מסורת המחזאות הבריטית: הוא שנון, רהוט, כתוב היטב ומנסה להגיד משהו ממשי על העולם שסביבו, מנקודת מבט חברתית. אין בו שום דבר פורץ דרך מבחינה אסתטית או תוכנית, וגם האופן שבו הוא עוסק בשאלות כבדות המשקל אינו עמוק כמו שיכול היה להיות, אבל עדיין - קשה שלא להיכבש בקסמו. אם כבר מחזה קונבנציונלי כתוב היטב, אז שיהיה כמו "Love Love Love".

» Love Love Love - לכל הפרטים
» עכבר במה - לכל ההצגות והביקורות
» "פורגי ובס": ביצוע מקצועי נטול מעוף

» ריקי בליך: "שנאת השונה הולכת ומתעצמת ומגיעה לשלטון"

Love Love Love - הצגה בתיאטרון הבימה
צילום: ז׳ראר אלון

המחזה מורכב משלוש מערכות, שכל אחת מהן עוקבת אחרי אותן דמויות בתקופה שונה. ב-1967 קנת (עידו ברטל) פוגש את סנדרה (אסנת פישמן) בדירתו של אחיו הנרי (יואב דונט). בין השניים, חסידי רוקנרול ואהבה חופשית, נוצר קליק והם מחליטים לחיות את הרגע כל עוד הם יכולים. המערכה השנייה פוגשת את קנת וסנדרה ב-1990, שבה הם נשואים עם שני ילדים בגיל התבגרות, ומנסים לאזן בין ההתברגנות הבלתי נמנעת לרצון לקיים את ערכי החופש שהשאירו מאחור. ב- 2011, קנת וסנדרה המזדקנים פוגשים את ילדיהם בני ה-30 פלוס, שחייהם איבדו כיוון, והם דורשים מהוריהם לקחת אחריות ולשאת באשמה.

המחזה של ברטלט נוגע באחת הסוגיות הכי אקטואליות ובוערות על סדר היום העולמי – היחס הטעון בין הדור המבוגר והמבוסס של "הבייבי בומרז", ילידי אמצע המאה ה-20, שהצליחו להתבסס בתקופה של צמיחה כלכלית ותנאים סוציאליים משופרים, לבין ילדיהם, שמצד אחד קיבלו מהוריהם את האישור לחלום, אך מצד שני מתרסקים כיום אל מול אפשרויות כלכליות וקרייריסטיות מוגבלות מאוד. ברטלט לא תמיד מצליח להתרחק מהמקרה הפרטי שהמחזה מציג – שמבוסס כנראה על מה שהוא מכיר מחייו האישיים – ולהתעלות לעבר אמירה בעלת תוקף כולל. התנהגותן של הדמויות נראית לעיתים ספציפית מדי, מטורללת מדי, בכדי לשמש כמקרה מייצג של תמונת מצב חברתית, מה שמוריד מעט מאיכותו של המחזה. מה שכן, הכתיבה של ברטלט מצליחה לשמור על תחכום ומורכבות לכל האורך, וגם להצחיק לא מעט, וזה ממש לא מובן מאליו. לא מעט מהקרדיט על כך מגיע לתרגום של ירון פריד, שהופך את הטקסט לטבעי ואמין, ועוזר מאוד לשחקנים בנסיונם להפוך את הדמויות הכתובות לאנשים בשר ודם על הבמה.

Love Love Love - הצגה בתיאטרון הבימה
צילום: ז׳ראר אלון

והשחקנים אכן חוגגים עם החומר הזה. תחת הדרכתו של משה קפטן, שמרגישים שהחומר הזה נוגע ללבו ומעורר את יצירתיותו באופן מיוחד, נוצר על הבמה עולם בדיוני אנרגטי אך מעודן, מלא ניואנסים ואמין רגשית, שחדוות יצירה לא שגרתית ניכרת בו בכל רגע. עידו ברטל ואסנת פישמן נועצים שיניים בתפקידי הנרי וסנדרה, ועל אף הקושי המובנה לשחק דמויות שחייהן הבימתיים מתפרשים על-פני קרוב ל-50 שנה, מצליחים להפציץ בעבודות משחק מורכבות, חכמות ומשכנעות. הילה שלו ושפי מרציאנו עושים עבודה יפה ומאופיינת היטב בתפקיד ילדיהם. יואב דונט קצת מבוזבז בתפקיד האח הנרי, שמופיע משום מה רק במערכה הראשונה וחבל שכך, אך איכות עבודתו היא כזאת של שחקן ראשי. יש לציין גם את עיצוב התפאורה של ערן עצמון, שמעניק למחזה הקאמרי בבסיסו מעוף בימתי מסוים.  

Love Love Love - תיאטרון הבימה, בימוי: משה קפטן

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>