1. במה
  2. כתבות

יורם טולדנו: "עברו עליי שבע השנים הרעות, אני מקווה שעכשיו יגיעו השבע הטובות"

עם תפקידים רציניים ב"משאלה אחת ימינה" בבית לסין ובסרט "בין העולמות" יורם טולדנו בכלל טוען שהוא שטותניק. אולי זה מה שעוזר לו להתמודד עם הגעגועים לאשתו, גידול הילדים וג'ינגול בין חמש עבודות

יורם טולדנו
"אני מנסה לא להילחם בחיים, אבל הם לפעמים נלחמים בי". יורם טולדנו צילום: מנחה נופה

מאז שחזר מהשבי הסורי, אי שם ב-2010, יורם טולדנו ממשיך בעקביות לגלם את הדמויות השקטות וכואבות, ממש כמו נמרוד קליין ההוא מסדרת הלהיט של ערוץ 2 "חטופים". בשיחה איתו, בתוך הריקנות התל אביבית של בוקר חול המועדי, הוא מתגלה כאיש קליל וכיפי, כזה שהבדיחה היא נר לרגליו. רק המבט שלו, שנראה תמיד כאילו בעוד שנייה הוא עומד להתפרץ בבכי, מזכיר שהפרסונה המשחקית שלו אחרת לגמרי מהאדם החביב שמולך. " אני הכי לא רציני שישי, הכי שטותניק בעולם", טולדנו מתעקש לשכנע לשווא. "אני גם עושה קומדיות. 'המוגבלים' זה קומדיה מטורפת, ואני נורא אוהב קומדיות אבל יוצר לי לשחק יותר תפקידים, ככה, קשים. למה? אני לא יודע, אולי בגלל ההבעה שלי. אבל זה לא משקף את מי שאני, אלא חלק קטן ממני. שחקנים שלא מכירים אותי, שחושבים שאני בטח 'שחקן דרמטי' או משהו כזה,  פונים אלי ואומרים 'ניפצת מיתוס', אבל אני מודע למה שאני משדר".

» נטע שפיגלמן מככבת. ראיון
» מדור במה עכבר העיר

» איימי שומר לא שומרת על הכוס שלה
» סרטי הספורט הטובים בהיסטוריה
» "היפה והחיה" נכנס למועדון המיליארדרים

אתה לא רוצה לשבור קצת  את הטייפקאסט?
"אם הייתי יכול לבחור לעצמי תפקידים, אולי הייתי קצת מאזן לעצמי. אבל יצא לי ככה. אני לא אוהב מלחמות. אני אומר להכל 'סבבה', כל עוד הטרגדיה נשארת על הבמה, למרות שהיא באה גם לבקר אותי בחיים. יש סדנת צחוק ובכי, ששבוע בוכים ושבוע צוחקים, והרבה אנשים אומרים שבשבוע של הצחוק אתה צוחק כל היום, אבל בערב בחדר אתה בדיכאון היסטרי. לעומת זאת, בשבוע של הבכי אתה בוכה כל היום ואז מגיע לחדר ומתחילות קרחנות היסטריות. כנראה שזה האיזון שאני צריך כרגע, לבכות על הבמה ולצחוק בחיים. עדיף לצחוק בחיים".

טולדנו בוודאי גם מחזיק באיזשהו שיא גינס על שמה של גילה אלמגור, כשהוא מככב בלא פחות מארבע הצגות בתיאטרון בית ליסין ("הכלב", "המוגבלים", "הר לא זז" ו"אהבת מוות") ונמצא בעיצומם של חזרות לאחת נוספת. "'הקומה השלישית' עם יונה אליאן ואילן דר", הוא לא שוכח לפרגן לקולגות הוותיקות. "זה עיבוד לספר של אשכול נבו, על רקע המחאה החברתית, והיא מספרת על תחילת שינוי שאישה עוברת מול הבן שלה. מעין תחילתה של מהפכה משפחתית. יש שם סיפור על בן שהתנתק מההורים שלו, ותהליך של קרבה שמתחיל".

היית חלק מהמחאה ההיא?
"הלכתי להפגנות אבל לא הקמתי אוהל".

אתה מרגיש שהיא הצליחה או נכשלה?
"מהפכה לא מתרחשת ביום אחד, אלא אם כן זאת מהפכה צבאית ותוך יום היא נגמרת. פה זה תהליך של שנים, ואני מאמין שהיא הצליחה. הצליחה במובן שהדור הצעיר יגיע מתישהו לשם, למשכן הזה, והוא יגיע מהמקום הזה. וזאת תהיה ההצלחה הגדולה. במחאה ניטע הזרע והוא מחכה, עוד תבוא השמש שתוציא את הנבט הזה. אז כן, המחאה אולי לא הצליחה אבל היא עוד תצליח. הדור שיושב שם יתחלף ודור המחאה יגיע. המחאה התחילה תהליך של שיוני, יכול להיות שייקח לה עשרים שנה להתממש".

יורם טולדנו - בין העולמות
מודע לטייפקאסט אבל שובר אותו רק בחיים עצמם. יורם טולדנו צילום: רן אביעד

איך אתה מצליח לג'נגל בין חמש הצגות במקביל?
"זה קשה בטירוף. כל ההורים לא בבית, צריך לעבוד מה לעשות,  אבל יש עבודות לא נורמליות כמו תיאטרון. זאת לא עבודה לאנשים נורמליים. זאת עבודה קשה, בעיקר בגלל שאני לבד. אני נעזר במטפלות, והילדים כבר גדולים, אז הם מעסיקים את עצמם קצת, אבל החופש הוא סיוט גדול. אני מוצא כל מיני קומבינות, אבל זה קשה בטירוף".

מה הכי קשה?
"הקושי העיקרי זה הנסיעות. ברגע שאתה עולה על הבמה וההצגה מתחילה, אז אתה בתוך זה. אז את המקצוע אני אוהב, אבל הנסיעות זה הדבר הכי נוראי שיש. זה כל יום, ואתה כל יום מוצא את עצמך על הכביש, נאבק בפקקים בהלוך, ובחזור מפרק את כל האדרנלין של ההצגה בתוך ואן סגור. עוד קושי הוא אחרי שעתיים של פקקים לעלות לבמה, כי לפעמים מגיעים רק 20 דקות לפני ההצגה. אבל ברגע שההצגה מתחילה אז אתה שם, הקסם קורה. אני עדיין נהנה מהעובדה שלי, נהנה להיות על הבמה ולספר סיפור".

תמיד חלמת להיות שחקן או שהתגלגלת לזה?
"כשהייתי ילד, קרוב משפחה שלי שהיה תפאורן הגיע אלינו לבית בטבריה, עם מנחם עיני ז"ל. הוא נסע איתו לאיזו הצגה והוא היה התפאורן שלו. הם באו אלינו עם ג'יפ, מפוצץ בציוד ותפאורות ומלא דברים תלויים מבחוץ, ואמרתי לעצמי 'איזה מגניב'. הם ישבו אצלנו ונדלקתי על הקטע הזה, כי הבנתי שהם נוסעים בארץ, עושים צחוקים ובערב זוכים לעשות הצגות. זה נראה לי קסום. מאז אני שחקן".

איך מצליחים לשמור על רעננות גם אחרי מאות הצגות, זה לא הופך ל"העברת כרטיס"?
"אצלי זה עדיין קסום, ואני מקווה שזה לא יקרה לי העניין של לשחק טכני. זה לא יקרה לי אני חושב, כי אני פשוט לא יודע 'להעביר כרטיס'".

בית ליסין נמצא בשליטתה של ציפי פינס כבר 24 שנים, לאחרונה הכריזה שרת התרבות מלחמה על כהונה בלתי מוגבלת של מנהלי התרבות, ובעקבות כך גם התחלפו מנהלים "נצחיים" כמו אילן רונן ועומרי ניצן. אתה חושב שפינס צריכה לפנות את הבמה?
"ציפי פינס עושה טוב לתיאטרון. היא מחזיקה אותו בצורה יוצאת מן הכלל, והיא נותנת שירות מדהים לציבור. גם לתיאטרון וגם לציבור. צריך להחליף מנהל בכל מוסד ציבורי שלא מצליח לגמור את החודש. אז צריך להחליף. אבל אם אתה טוב במשהו, אז לא מחליפים. והיא טובה במה שהיא עושה, מדובר בתיאטרון מצליח. תראה מה קורה בהבימה, שכל כמה שנים מתחלפת הנהלה. למה? כי הם לא מצליחים להזיז את הדבר הזה. אבל יש פה משהו שעובד, אז מה העניין בכלל?".

אתה לא חושב שהתיאטרון קצת בוגד בתפקידו האמנותי/ביקורתי בשנים האחרונות?
"כדי לשרוד התיאטרון התמסחר, זה נכון. בשביל להחזיק מעמד, כי אין ברירה ורק ככה אנשים באים להצגות. עושים גם את 'המס' האמנותי, זה עדיין קיים. אם התיאטרון היה מתוקצב, אז הרפרטוארי היה צריך להיות אמנותי, פורץ דרך, ניסיוני ולשלם מס שולי מסחרי. עכשיו זה ההיפך. פעם היו תיאטראות מסחריים, ושחקנים השלימו הכנסה בקומדיות לעם. עכשיו זה די התהפך כי התאטרון הרפרטוארי נכנס לקשיים, וכדי למשוך קהל נכנסו להצגות האלה. זה מצב של מעין אין ברירה, אבל בתוך המצב הזה עדיין יש יוצאים מן הכלל, לא הרבה אבל יש. כמו "הר לא זז" של בית ליסין. זאת הצגה שאומרת משהו, שעושה שפורצת דרך, שלא רואים הרבה בנוף של התיאטרון בארץ".

איך אפשר לשנות את המצב הזה?
"האולמות מלאים והתיאטרון עובד קשה מאוד כדי לשרוד. הרבה יותר ממה שקורה בעולם. התקציב מהמדינה הוא בדיחה, בעולם תקציב התרבות יציב על סביבות השלושה אחוזים ופה הוא מגרד את החצי אחוז מלמטה".

לא היית רוצה להיות חלק מתיאטרון יותר חתרני?
"הישועה לא תבוא מהתיאטרון. הוא צריך לשים מראה מול הציבור, וזה לא קורה מספיק, אבל הוא גם לא אמור לקחת צד. כן לשים מראה ,'הנה תסתכלו איך שאתם נראים', אבל לא מעבר לזה. גם כי זה לא תפקידו, לדעתי, וגם כי הוא במלחמת הישרדות אמיתית".

לא הרבה זמן לתוך הריאיון נוחתת עליך ההבנה הנעימה שטולדנו לא מחפש לעצמו מלחמות, מיותרות או מוצדקות. כשחקן פעיל ומצליח באחת התקופות הסוערות ביותר מבחינה תרבותית, כששחקנים ויוצרים רבים יוצאים בגלוי נגד שרת התרבות ורשימות שחורות למיניהן, הוא שומר על עמדה ניטרלית. " אני לא במקום הזה, הפוליטי הזה. אני שחקן, ואני בעניין של לעשות את מה שאני יודע ולדבר על הבמה".

אתה לא חושב שיש פה מלחמת תרבות אמיתית, על דמותה של המדינה?
"לא מעניין אותי לצאת למאבקים פוליטיים. יש הרבה שחקנים שמנסים לשנות את המדינה, אבל זה לא התפקיד שלי וזה לא מעניין אותי. אני לא אוהב מלחמות. אני צף מעל הגל הזה. מי שרוצה להילחם אז סבבה, אבל אני מעדיף שלום. תן לי את השקט שלי, ולעשות את מה שאני אוהב ולא להתעסק במהפכות. אני לא מהפכן, אני מסתדר עם מה שיש. אני לא רוצה לבזבז את החיים שלי על מירי רגב. זה נראה לי סתם. אחת לארבע שנים, אני מצביע ומאמין שזה השינוי היחיד שאני כאזרח יכול לעשות".

"הילדים הם מושא ההערצה שלי"

במקביל לשיא ההצגות הרצות שלו, טולדנו גם מככב בסרט חדש, "בין העולמות" של מיה חטאב, שם הוא מגלם אב שהתנתק מבנו, אך כשהבן נכנס לקומה הוא מנסה בכל דרך להשיב את הגלגל לאחור. "קשה לי מאוד להבין את זה, אבל אני שחקן, אז אני משחק אנשים שאני לא", הוא אומר. "כל העניין הוא למצוא את החיבור שלי לדמות,  אם לי זה היה קורה, אם היה ניתוק ביני לאחד הבנים שלי,  אני הייתי בן אדם שבור וגמור. אז הלכתי על זה, על בן אדם שבור ומרוסק. הוא מנסה להחזיר אותו בכול הכוח והאמונה ומנסה בכל דרך אפשרית להוציא אותו מזה. על הדרך הוא מגלה את הבן שלו מחדש, מכיר אותו בעצם בהיעדרו".

"אם זה היה קורה לי הייתי אדם שבור". "בין העולמות" - לצפייה בטריילר:

בסוף, השיחה גם מגיעה למלחמה הגדולה שהפסיד בחייו. "החיים מנסים להילחם בי ולהקשות עלי", הוא רומז בעדינות לטרגדיה שפקדה אותו כשאשתו, אנלי, נפטרה ממחלת הסרטן. "עברו שבע שנים, שבע השנים הרעות של חיי. אני מקווה שאחרי שבע שנים כאלה, יגיעו כבר שבע השנים הטובות".

הצלחת להיכנס לזוגיות מאז?
"הייתה לי זוגיות לא טובה, שגם נגמרה בצורה לא טוב, וכרגע אני ממש לא שם. לא בא לי לחוות את כל הסאגה הזאת שוב". 

הטראומה הזאת מאוד נוכחת אצלך
"הייתה שם אהבה אמיתית, אולי בגלל זה קשה לי להתחבר לזוגיות חדשה, כי חוויתי אהבה אמיתית וזוגיות ארוכה. היינו 17 שנים ביחד, מבית ספר למשחק כשהיא שיחקה את הבת שלי".

איך הילדים חיים עם האובדן הזה?
"הילדים הם מושא ההערצה שלי. יש להם איזה כוח חיים מטורף, איזו שמחה בילט אין, וזה מקרין עלי ומרגיע אותי".

הם זוכרים אותה?
"הקטן שלי היה בן ארבע, אז הוא לפעמים אומר 'אני לא זוכר את הפנים'. אנחנו מדברים עליה המון. אני פשוט מעריץ את הילדים האלה".

איתם אתה גם לא נלחם?
"עם הילדים יש מלחמות כל הזמן. הגדול נכנס עכשיו להתבגרות, ולפעמים אני חסר מילים מולו. הוא מדבר אלי ואני פשוט לוקח תצעד אחורה, סוגר את עצמי בחדר ואומר לעצמי 'תן לזה לעבור'.  אני גם לבד, אז אין לי עם מי לדבר על זה ולקבל עוד דעה. אולי אני קשה מדי? אז כשאני נכנס לכאסח אני מעביר את זה, רק לא לשבור את הכלים. זה מלחמה יומיומית. כנראה שזה החיים, או החיים שלי כרגע".

יורם טולדנו 2
אני פשוט לוקח תצעד אחורה, סוגר את עצמי" בחדר ואומר לעצמי 'תן לזה לעבור". יורם טולדנו צילום: מנחה נופה

אשתך נפטרה מסרטן ואתה מעשן?
"אמרתי לך, אני לא איש של מלחמות, אני זורם עם מה שיש. להפסיק לעשן זה וואחד מלחמה. מה יישאר לי בחיים אם אפסיק"?

לא רק בעישון, בתפקידים בתיאטרון ובילדים הוא לא נלחם. טולדנו גם ממש לא אוהב את העיר בה הוא גר. "אני לא אוהב כל כך את העיר. מעדיף את הכפר אבל גר באמא של המרכז. השורשים שלי פה כל כך עמוקים, אז אני כבר פה".

העיר שלך, טבריה, קצת שוקעת במצולות. אתה מוטרד מזה?
"טבריה פרחה תמיד, אבל היא מאוד השתנתה. פעם היא הייתה ממש תוססת. היום בערב שישי הרחובות שקטים ושוממים. אין הרבה צעירים יותר גם, והיא איבדה קצת מהקסם שהיה, והיה לה מלא. אבל צריך להיות סלחנים כלפי עצמנו, גם כלפי המדינה. אנחנו צעירים וטועים, לפעמים יותר ולפעמים יותר, אבל אנחנו בכיוון הנכון".

אתה חושב לעזוב את תל אביב?
"מזל שיש את הים, כי בלי הים העיר הזאת הייתה בצרות. הים הוא המציל. אבל קיבלתי את זה שהילדים שלי יהיו תל אביבים. חד פעמית אמרתי לעצמי 'לא נילחם בזה (צוחק)'".

» הקומה השלישית - לכל הפרטים
» הר לא זז - לכל הפרטים
» המוגבלים - לכל הפרטים
» "בין העולמות" - איפה ומתי לראות?

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>