1. במה
  2. כתבות

משה קפטן: "כוכבים זאת לא מילה גסה"

האודישנים ארכו יותר מחצי שנה, בעלי הזכויות הערימו קשיים, אבל עכשיו כשהמחזמר "עלובי החיים" זכה בתואר הצגת השנה, מכריז הבמאי משה קפטן: "הז'אנר זוכה למקום הראוי לו". בראיון הזכייה הוא מדבר על המבקרים שמחכים לו בפינה, הליהוקים השנויים במחלוקת ועל הפרויקט הבא שלו עם שלמה ארצי

משה קפטן
בחזרות ל"עלובי החיים" צילום: מנחה נופה

נפתח בנתונים: מאז אוקטובר 2016 צפו עשרות אלפי ישראלים בהפקה החדשה של "עלובי החיים" בתיאטרון הבימה. מדי חודש עולה ההצגה 18פעמים, עם קאסט של כ-40 שחקנים בגילאים שונים, תזמורת שמנגנת בלייב ותפאורה ענקית שעולה ויורדת, במה שהפך לאחת ההפקות היקרות ביותר שנראו אי פעם בישראל. אגב, כרטיסים חדשים כמעט ולא ניתן להשיג עד סוף מרץ. שלושה חודשים אחרי שעלתה, "עלובי החיים" קיבלה את החותמת הרשמית לכך שהצליחה לכבוש את לב הקהל, כשקטפה את תואר הצגת השנה במסגרת תחרות "פרסי עכבר העיר" שנערכה בחודש האחרון. "זה נפלא בעיני קודם כל כי מדובר במחזמר, ז'אנר שפעם לעגו לו והחשיבו אותו כבידורי ונחות. מספר במאי ההצגה והמנהל האמנותי של "הבימה", משה קפטן (45), שאחראי לכמה ממחזות הזמר המצליחים שעלו בישראל בשנים האחרונות דוגמת "אוויטה", "גבירתי הנאווה" ו"שיער". "אם ההצגה הזאת זכתה מבין עשר הצגות טובות ונפלאות, זה אומר משהו על המקום החדש שתפס הז'אנר הזה בתעשייה התיאטרונית בישראל. מחזמר זה ז'אנר מורכב ותובעני, שראוי שיקבל מקום של כבוד בארץ, והפרס מחזק את העובדה הזאת".

» עלובי החיים - לכל הפרטים

» "עלובי החיים" עושים כבוד למסורת הפקות הענק

» "עלובי החיים": הצצה לחזרות

» זמרת הסופרן שכובשת את במת "עלובי החיים"

» על חלומות וחזרות: מאחורי הקלעים של "עלובי החיים"

» בשיר ובזמרה: מחזות הזמר המבטיחים של השנה

קפטן מחלק את זמנו בימים אלה בין שלל הכובעים שהוא חובש, בהם מורה לתלמידי שנה ב' בבית הספר למשחק 'בית צבי', עבודה עם העונה החדשה של "דה וויס", וכמובן העבודה שלו כמנהל האמנותי החדש של תיאטרון הבימה, במסגרתה הוא עובד כרגע עם שלמה ארצי על דרמטורגיה למחזמר החדש שהוא כתב, בשם "שאול", וכמובן הליווי הצמוד של "עלובי החיים", שנראה שהיה הבייבי שלו בשנה האחרונה.

האם הייתה מחויבות לפורמט הקיים של "עלובי החיים"? מה היו הגבולות שלך ואיפה נכנס לפעולה המקום היצירתי שלך כבמאי?

עידו ברטל, הראל סקעת ורוני דלומי ב"עלובי החיים"
מסורת ארוכה של גרסאות מצוינות צילום: ז'ראר אלון

"זאת שאלה חשובה כי היא מתייחסת לכל הנושא של רכישת זכויות מחוץ לארץ. כשאתה קונה זכויות אתה מקבל מה שנקרא 'זכויות מדרגה שנייה', שזה אומר שאתה קונה רק את היצירה הכתובה – המילים והמחזה – וכל השאר לא יכול להיות דומה, כך שבכל מקרה לתוך היצירה הכתובה יצקתי את ה'אני מאמין' שלי כבמאי. קמרון מקינטוש (יוצר המחזמר – ד.ש) אמר שהוא מוכן לחזור עם המחזמר לישראל רק כשיגיע הרגע המדויק. במשך כמה שנים הוא דחה את הבקשות שלנו ובפעם האחרונה שהוא הזמין אותי למשרדו, ניהלנו שיחה ארוכה ומרתקת על תיאטרון ומחזות זמר, שבסופה הצלחתי לשכנע אותו שאפשר לעשות את "עלובי החיים'" בישראל בצורה אחרת, באופן שאולי יחזיר לכאן את רגעי התהילה של מחזות הזמר. אני חייב לציין שהעבודה עם המשרד שלו היא לא עבודה קלה. עד חודש לפני תחילת החזרות עוד הייתי בדיון עם המשרד שלהם בנוגע לאחד התפקידים המובילים במחזה – אני התעקשתי על שחקן מסוים והם התעקשו על שחקן אחר. ניסיתי להסביר שהם לא מבינים את הלך הרוח של הקהל הישראלי, אבל בסוף הם הזכירו לי שהיחיד שיכול להתעקש זה סר מקינטוש".

המחזמר שומר על אופי תקופתי, בניגוד ל'אוויטה' מהשנה שעברה שבו הייתה רלוונטיות לימינו. האם מדובר בהחלטה מקצועית?

"לדעתי אי אפשר להביא את היצירה הזאת מהמאה ה-19, בה היא מתרחשת, לעולם המודרני שלנו, מבלי לחטוא לה. "אוויטה" בניגוד ל"עלובי החיים" זאת הצגה שמתרחשת במאה ה-20 עם דמות אחת מעט ספציפית, לכן זה יותר פשוט".

במפתיע או שלא, מתברר שהחלק הממושך ביותר במהלך העבודה על המחזמר היה דווקא שלב הליהוק. "חוויית האודישנים הייתה מרתקת, אבל גם מאוד סיזיפית. היא ארכה שישה-שבעה חודשים", מגלה קפטן.

משתתפי ההצגה הם לא כולם שחקנים מובהקים. אמיר דדון למשל, אמר בפרזנטציה שהוא זמר ומה שתצליח להוציא ממנו במשחק - שיהיה לך בהצלחה. איך התבצע תהליך הליהוק?

"ראינו למעלה מ-600 שחקנים בסך הכל, כך שזה היה לא פשוט. היו המון מועמדים טובים לכל התפקידים, מהתפקיד של וולז'אן שעבורו היו לפחות ארבעה מועמדים ראויים ועד אנז'ולרא, שעבורו היו לנו שמונה מועמדים בולטים. תוך כדי האודישנים גם עוברות לי בראש כל מיני מחשבות. אני לא רוצה להגיד משפטים כמו 'העתיד של התיאטרון תלוי בזה', אבל אין ספק שמדובר בהפקה גדולה, מושקעת ויקרה מאוד. אתה יודע שפשוט אסור לך להיכשל בדבר הזה, וכולם כבר מחכים לך בפינה".

אז בוא נדבר באמת קצת על ביקורות. אתה מתמודד עם לא מעט כאלה לאורך השנים.

"כן, הפעם למשל אנשים מהתעשיה אמרו 'מה פתאום "עלובי החיים" עכשיו? זה מיושן, זה מושר, למה השחקן הזה בא לאודישן?' ועוד שלל קולות מסביב. לצערי זאת לא תעשיה מחבקת ואני לא מבין למה. האם ההצלחה שלי היא לא ההצלחה שלך? אנחנו הרי מזינים אחד את השני, מה גם שתחרות היא דבר בריא. אני מעריך מאוד את מוסד הביקורת, וכשמדובר בביקורת אינטליגנטית, אין דבר מעניין ומפרה יותר מלקרוא אותה, אבל בעידן האינטרנטי והבלוגי, אתה מוצא את עצמך לא פעם קורא ביקורות שהן פועל יוצא של חיסול חשבונות כזה או אחר, וזה מבאס. דווקא ב"עלובי החיים" הופתעתי מעוצמת הקבלה של המחזמר בקרב התקשורות והקהל - כולם חיבקו את ההצגה הזאת בסוף, אבל התהליך היה לא פשוט".

"כשהכרזתי שאני מלהק את אמיר דדון, התגובות של האנשים סביב כמעט גרמו לי לאבד את הביטחון בהחלטה שלי", ממשיך קפטן. "אותו הדבר קרה לי ב"אוויטה" – אנשים אמרו לי שאני עושה שגיאה כשאני מלהק את שירי מימון לתפקיד הזה. הבחורה חרוצה, סופר מוזיקלית, פרפורמרית, מביאה אינטליגנציה רגשית, אז למה לא לתת לה צ'אנס? כי קוראים לה שירי מימון והיא הגיעה למקום השני ב'כוכב נולד'?".

אבל אתה מבין את הסלידה של חלק מהתעשיה מכוכבים?

"לפעמים זה מוצדק. המון בוגרי בתי ספר למשחק שמשקיעים שלוש שנים בלימודים, שואלים את עצמם 'למה לוקחים כוכב שלא למד משחק, ולי לא נותנים צ'אנס?'. אבל התשובה היא לרוב יותר מורכבת ולא שחור ולבן. כשעושים הפקה כל כך יקרה צריך להציב בקודקוד שלה אנשים עם פרופיל תקשורתי גבוה כדי ליצור באזז. ככה זה בברודווי, בווסט אנד ובכל העולם, לא המצאנו שום דבר. כוכבים זאת לא מילה גסה".

ואם לא היו לך יחסי ציבור על הראש, גם אז היית מלהק לתפקידים הראשיים בעיקר כוכבים?

"אני נוטה להגיד שלא, אבל התשובה היא מעורבת. לראייה, המחזה הבא שאני מביים ב"הבימה" נקרא "Love, Love, Love", ומשתתפים בו שחקנים לא מוכרים במיוחד. יכולתי גם לתת את שני התפקידים הראשיים לשחקנים מוכרים שיביאו קהל לקופות, אבל העדפתי לבחור חמישה שחקנים מצוינים ללא אפיל תקשורתי, ולקוות שההצגה תנצח".

איפה מירי מסיקה?

אחד הדברים המרכזיים שכנראה העסיקו את מי שהגיע לצפות ב"עלובי החיים" בחודשים האחרונים היה קאסט השחקנים. ההפקה הנוכחית מתהדרת בקאסט כפול שלוהק לפי דרישות של בעלי הזכויות על המחזמר. קפטן מיצדו מרגיע את אלה שלחוצים לראות דווקא את מירי מסיקה. "לפעמים אני שומע קהל מחוץ להצגה מתלונן על זה שהכוכב שהוא אוהב לא מופיע, אבל בסוף ההצגה, כשהאור עולה, הקהל עומד על הרגליים. אין מה לעשות, השלם במקרה הזה הוא גדול מסך חלקיו וההצגה הזאת לא עומדת על כוכב כזה או אחר ומבחינתי כולם מצוינים", הוא מסביר.

לאחר שהמחזמר עלה לוהקה אליו במפתיע גם מיי פיינגולד לתפקיד פנטין, אותו כבר חולקות מירי מסיקה ומיכל שפירא. מדוע?

"זה היה אילוץ הפקתי. התכנון הראשוני היה 12 הצגות בחודש, אבל ההצלחה המשמעותית גרמה לנו לעלות ל-18 הצגות, ובמצב כזה מירי ומיכל לא יכלו לתת לי את כמות ההופעות שאני צריך. את מיי פיינגולד הכרתי מ"שיער", שם ביימתי אותה, אז ערכתי לה אודישן מהיר אצל יוסי בן-נון, המנהל המוזיקלי שלנו, ואחרי האישורים המתבקשים – היא הצטרפה אלינו".

זאת השנה השנייה שבה אתם זוכים בתואר ההצגה הטובה של השנה, אחרי שבשנה שעברה "אוויטה" זכתה. איך עושים את זה?

"משתדלים להשקיע הכי טוב מבחינה אמנותית וכלכלית, וגם אני לא מתבייש להגיד – הקשבה לרחשי הקהל".

הקשבה זה חשוב, אבל איך נזהרים מלהיכנע לרחשי הקהל?

"אני לא נכנע לרחשי הקהל, אני מקשיב – פעם עושה כך ופעם כך, לפעמים מסכים, לפעמים מתריס, אבל בעיקר מודע לעובדה שהאמנות שלי בסופו של דבר פוגשת קהל. אני רוצה שהקהל שלי יעבור חוויה מסוימת ולכן אני רוצה להבין אותו ואת הצרכים שלו. לדעתי מי שאומר שהוא עושה אמנות מבלי להתחשב בקהל – משקר לעצמו".

בשנה האחרונה מונית למנהל האמנותי של תיאטרון "הבימה". מה צפוי לנו בעתיד הקרוב, והאם נפגש כאן שוב בשנה הבאה אחרי ההצלחה של "מרי פופינס" עליו אתם מתכננים לעבוד?

"המחזמר "מרי פופינס" זה באמת הדבר הבא שאני רוצה להתעסק בו. אני לא בטוח שזה יקרה בשנת 2017, אבל יש כוונה כזאת. יש לנו על המדף עוד לפחות ארבעה פרויקטים מוזיקליים בשלבי פיתוח שונים, אבל השנה רק התחילה. אני דווקא הייתי שמח לראות הצגה נוספת של תיאטרון "הבימה", והפעם לא דווקא מחזמר. כולנו בסופו של דבר שואפים ליצור ולראות תיאטרון טוב מכל התחומים". 

» עלובי החיים - לכל הפרטים

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>