1. במה
  2. כתבות

מיקי גורביץ': "הדור הצעיר רואה בתאטרון הצגות נלוזות"

"אוכלים" של יעקב שבתאי מ־79' עולה כעת בתיאטרון החאן בבימוי מיקי גורביץ'. המחזה אקטואלי אפילו יותר מאז, ומיקי גורביץ' לוחמני כתמיד

"אוכלים", מחזהו של יעקב שבתאי, נכתב ב־1977 לאחר המהפך הפוליטי. המחזה מספר בשפה עכשווית את סיפור אחאב וכרם נבות מספר "מלכים", ומעלה הרהורים אקטואליים על שחיתות שלטונית, גזל קרקעות וקשרי הון ושלטון. המחזה הוצג לראשונה ב־79' בתיאטרון החאן בבימויו של אילן רונן. את תפקיד אחאב גילם ששון גבאי ואת איזבל עליזה רוזן. ב־98' הוצג בתיאטרון גשר בבימוי יבגני אריה. בימים אלה עולה המחזה בתיאטרון החאן בבימוי מיקי גורביץ' ובהשתתפות יהויכין פרידלנדר, נילי רוגל, אריה צ'רנר, לירון ברנס, יוסי עיני ואריאל וולף. הערב יוצג המחזה בבית ציוני אמריקה, וזו הזדמנות מצוינת לשוחח עם מיקי גורביץ', במאי, מחזאי והמנהל האמנותי של תיאטרון החאן בעשר השנים האחרונות.אוכלים - כל הפרטיםאכלו לי שתו לי: סיון שדמון מתאכזב מ"אוכלים""אוכלים" נכתב ב־1979 ונדמה כאילו נכתב רק אתמול."אני חושב ש'אוכלים' אקטואלי היום יותר מאשר היה כשנכתב. בעיקר בגלל עניין האוכל. היום העיסוק בו הוא טרנד – הטלוויזיה מלאה תוכניות אוכל ותרבות המסעדות פורחת. להערכתי המחזה נכתב במקור על אי חוקיות ההשתלטות על אדמות בשטחים".בתקופתך התיאטרון הפך בעל אמירה ברורה – פוליטית וחברתית. זה מכוון?"תיאטרון הוא כלי ביטוי לאמנים. זה מה שמנחה אותי. השבוע התחלנו לעבוד על מחזה של יוסף בר יוסף העוסק בוויכוח בין אב שכול דתי, שרוצה להגיד 'יזכור' שמכוון לזיכרון של אלוהים, לראש עיר חילוני שרוצה שאנחנו בני האדם 'נזכור', ואז שמעתי שדיון כזה מתקיים ממש בימים אלה. אנחנו עושים את כל סוגי התיאטרון – תיאטרון פוליטי וחברתי וגם אישי. אנחנו לא עושים בידור, כי זה לא התפקיד שלנו"."תיאטרון לא יכול לשתף פעולה עם טלוויזיה הרסנית ומטמטמת" איך זה לנהל תיאטרון בעיר נוקשה?"יש היום לחאן כ־6,000 מנויים. זה אומר שיש ביקוש לסוג התיאטרון שאנחנו מביאים. אנחנו מתחרים בתיאטרון ירושלים, שבו מועלות הצגות של כל התיאטראות, ובכל זאת יש לנו קהל נאמן, שאני אישית חושב שהוא קהל מצוין. גם כשאנחנו מגיעים לתל אביב אנחנו מתקבלים טוב".איך היית מגדיר את החאן?"תיאטרון שעוסק באמנות התיאטרון. זה תפקידו. אנחנו צריכים להבחין בין תיאטרון מסחרי לתיאטרון שמתייחס לעבודה שלו כאל אמנות וככזה גם מבטא את העולם של יוצריו. אין ספק שיש לנו פריבילגיה משונה. אנחנו תיאטרון קטן, האולם שלנו קטן, אנחנו מעלים ארבע הפקות חדשות כל עונה ורוצים להציג את כולן. העובדה שאנחנו בירושלים נותנת צביון מסוים".במה הוא ירושלמי? הלהקה שלכם היא מכל הארץ. חלק מהחזרות מתקיימות בתל אביב."החאן הוא תיאטרון ירושלמי בכך שהאולם שלו נמצא בירושלים והקהל שלו ברובו ירושלמי. כשאתה נכנס למבנה – בעיני אחד היפים בארץ – אתה מיד מרגיש את זה. באמת שלו, בצבע, ברפרטואר. יש משהו בנו שהוא שקט יותר מאשר כל תיאטרון תל אביבי".

או.קיי, אתם עושים דברים יפים, אבל היום כולם הולכים לרייטינג. אתה לא מרגיש שאתה נשאר מאחור?"במצב שבו נמצאת החברה שלנו כיום, יש לתיאטרון תפקיד גדול ומשמעותי. הוא צריך להציב בפני החברה מראה, ובמראה הזאת לשקף את פניה האמיתיות. ברגע שתיאטרון מפנה משאבים להסחת הדעת, הוא משתף פעולה עם טלוויזיה הרסנית ומטמטמת במקום לעמוד מולה ולהציב אלטרנטיבה".זו רוח הדברים שאמרת פעם, כשנחשבת לוחמני. האם משהו בך נרגע?"אמרתי את הדברים הרבה, ואולי אמרתי אותם מספיק. אני לא פחות לוחמני, אני רק מתנסח עכשיו יותר ברור, כי העניין הוא לא לריב עם אנשים אלא לשכנע אותם שצריך לעשות דברים אחרת. אני מאמין בדרכי ואני יודע שגם חלק ממנהלי התיאטראות האחרים נקלעו למצב שהם נאלצים לעשות דברים שהם לא רוצים לעשות, וגם הם לא שבעי רצון מכך"."תאטרון נתפס כגוף בידורי, יצרני, שצריך להביא קהל" איך מגיב הדור הצעיר לרפרטואר?"אחת הבעיות של התיאטרון היום היא שחסרים בו במאים טובים וכוחות יצירה. כשהייתי צעיר יכולתי לראות הצגות של נסים אלוני, חנוך לוין, יוסף מילוא. באולם הגדול של הבימה היה מיטב הרפרטואר התיאטרלי מהארץ וגם מהעולם. גם בקאמרי ובחיפה. הדור הצעיר שהולך לתיאטרון רואה דברים שלפעמים הם ממש נלוזים. זה בעייתי וזה מדאיג בעיקר בחשיבה על התפתחות היוצרים והיצירה, על מקורות ההשפעה והצמיחה. אני לא מדבר על הצגה כזו או אחרת, אלא על הרוח הכללית שבה תיאטרון נתפס כגוף בידורי, יצרני, שצריך להביא המון קהל. היתה צריכה להיות חלוקה ברורה יותר בין התיאטרון הרפרטוארי למסחרי. בעבר, התיאטרון המסחרי היה בידיים פרטיות והמפיקים האלה עשו דברים נפלאים. אבל התיאטרון הרפרטוארי בלע אותם. אני חושב שכסף ציבורי צריך ללכת רק לדברים שאי אפשר לעשות בלי תמיכה תקציבית".ועליך אין לחצים?"היתה תקופה כזו. זה לחץ שהוא לא מוצדק ובעיני לא לגיטימי. מי שבא להיות חבר בוועד מנהל של תיאטרון צריך לדעת שתיאטרון עוסק באמנות ולא במסחר. אנחנו לא רק מאוזנים, אלא גם מחזירים כל שנה מאות אלפי שקלים חובות עבר. אנחנו לא בגירעון, בין השאר הודות לעובדה שמשרד החינוך מתגמל על איכות. מעבר לזה, אנחנו תיאטרון קטן. הלהקה שלנו היא קטנה, 15 איש, וזו קבוצה נדירה ביותר של שחקנים שהם גם טובים מקצועית וגם בעלי מוסר עבודה גבוה". איך אתה בוחר את המחזות שאתה מעלה ואת הבמאים שיביימו? "בשבילי חלק מהעניין של מנהל אמנותי זה לחרוש ולמצוא במאים מוכשרים. יש לנו את גיטה – שהקשר איתה התחיל על סף עזיבתה את הקאמרי לפני שנתיים־שלוש. היא הגיעה עם רעיון והיה לי ברור שמדובר ביוצרת אמיתית. עכשיו אנו מעלים את מולי סוויני, שזו עבודה נדירה של גיטה עם התפאורנית. יש גם את אודי בן משה שצמח אצלנו".לא מגרד לך לביים בעוד מקומות?"מגרד? לפעמים. ואז אני מגרד וממשיך הלאה. לעבוד עם להקה תקופה כל כך ארוכה זה כמו נישואים. גם בנישואים לפעמים מתחשק לך לקפוץ לשכנה. חיי הנישואים שלי טובים והחשק לקפוץ לשכנה הוא לא משמעותי".

אוכלים - כל הפרטים

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>