1. לילה
  2. כתבות

"בעל ליין מחזיק בכוח פוליטי ויש לו אחריות"

למה שתי המסיבות הגדולות של שבוע הגאווה נקבעו לאותה שעה? האם יש מסיבת גייז שלא מורידים בה חולצה? ולמה לסביות לא מזמינות הרבה אלכוהול? שישה אנשי לילה בולטים של הקהילה הגאה מנסים להסביר איך הכל התחיל, מה מצבנו היום ולאן אנחנו הולכים. וכן, צריך לדבר גם קצת על פוליטיקה

אנשי לילה בקהילה הגאה
בקבוק היין במלון דן נגמר תוך דקה. (מימין) תומאס שמש, קרן סויסה, אוהד חיים, שמעון שירזי, נטעלי וולנסקי, ליז לוי צילום: תומר אפלבאום

שישה אנשי לילה בולטים מהקהילה הגאה נכנסים למלון. לא, זאת לא התחלה של בדיחה, זה ניסיון להבין, רגע לפני שהמשאיות מתחילות לנסוע לכיוון הטיילת (בפעם ה-19), האם הקהילה הגאה עדיין חוגגת כמו פעם. השעה – צהריים, המיקום – הלובי הרגוע של מלון דן תל אביב, על השולחן – בקבוק יין שנגמר תוך דקה, נוכחים: שמעון שירזי, אוהד חיים, תומאס שמש, ליז לוי, קרן סויסה ונטעלי וולנסקי. האווירה – שמחה, לפחות בדקות הראשונות. כי למעט מצעד הגאווה, שבו כולם הולכים יחד, נדמה שהקהילה הלהטב"קית בתל אביב של 2017 אוהבת בעיקר לחגוג בנפרד.

» מצעד הגאווה 2017
» אירועי שבוע הגאווה – כל האירועים והפעילויות
» פסטיבל הקולנוע הגאה
» ​צועדים ורוקדים: מסיבות שבוע הגאווה


"מצעד הגאווה הראשון היה בכלל הפגנה בשינקין. ארגנתי משאית עם בלונים ועלינו עליה כולנו ביחד", מתגאה שמעון שירזי, המפיק המיתולוגי של חיי הלילה הגאים ובעל הליין הוותיק "FFF". "לא הייתה הפרדה בתוך הקהילה. עד שדנה אינטרנשיונל זכתה באירוויזיון לא חשבנו על זה בכלל. היום מסיבות גייז ולסביות נהיו נפרדות וכל קהל רוצה את הטריטוריה שלו. זוהי אבולוציה – אחרי שהתחלנו לקבל הכרה כקהילה, השלב הבא היה לרצות לייחד את עצמך".

שמעון שירזי
"מצעד הגאווה הראשון היה בכלל הפגנה בשינקין". שמעון שירזי צילום: תומר אפלבאום

"בעבר כל הקהילה נכנסה יחד תחת קורת גג אחת", מסכים תומאס שמש, בעל ליין ה"ביף" הפטישיסטי. "באמת אחרי שדנה זכתה באירוויזיון קמו תתי קבוצות בקהילה. שכל אחד ילך לאן שהוא רוצה, זה מהמם בעיני. אני ממתין לאלה שיבואו למסיבות של הביף כשיהיו מוכנים". קרן סויסה, מבעלות ליין הלסביות "זותי" ובעבר מי שהריצה את הליין "קרן ואליס" טוענת אחרת. "20 אחוזים מהמבלים במסיבות שלנו היו הומואים", היא מצהירה. ואילו נטעלי וולנסקי, מי שמייצגת את ליין הלסביות "Be Proud", דווקא רואה את הנפרדות של הצד הנשי: "כאחת שטיילה בעולם במסיבות וניסתה להבין את הווייב, לצערי גיליתי שיש הבדל בין לסבית שמגיעה למסיבה של הומואים לבין הומו שמגיע למסיבה של לסביות. לסביות פחות מקבלות את הנוכחות של הומואים אצלן במסיבות".

ההבדל בין חיי הלילה של ההומואים לאלה של הלסביות הוא נושא שנדמה שכבר נטחן עד דק. עדיין, למרות שאנחנו ב-2017, במהלך כל הריאיון מפנים הבנים שבחבורה אינספור שאלות לכיוון הבנות, עדות לכך שהקהילה מפוצלת יותר מאי פעם. "היום גם ללסביות יש רצון להריץ ליינים משלהן, ולהיסגר בינן לבין עצמן", מסכם אוהד חיים, מפיק ובעל ליין הגייז "Forever".

נטעלי וולנסקי
"לסביות פחות מקבלות את הנוכחות של הומואים אצלן במסיבות". נטעלי וולנסקי צילום: תומר אפלבאום

אוהד, אולי אחת הסיבות להסתגרות היא כי בליינים, דוגמת שלך, מהר מאוד יורדות החולצות. כך, גם סטרייטים, גם לסביות ובעצם גם גייז אחרים מרגישים שם לא בנוח.
אוהד חיים: "זה לא תמיד היה ככה. במסיבות הראשונות שלי בבלוק רק הברמנים וכמה בחורים שנראו טוב הורידו חולצה. עם הזמן התחיל תהליך אוניברסלי בקהילה של הקפדה על מראה חיצוני וקידוש דימוי הגוף. לאט לאט ראינו יותר ויותר מבלים מורידים חולצה ורוצים להשתחרר. מי שלא מרגיש בנוח עם עצמו זה עניין שלו, אין לזה קשר למסיבה – שאגב מי שמכיר אותה מקרוב יודע שהיא מורכבת מקהל מאוד מגובש ואוהב. באופן אישי, אני יודע שאותם אנשים גם הלכו ועשו עם זה משהו, שזה מבורך. בעידן של היום, כשיש לך חדר כושר בכל פינה וכשהמודעות לתזונה בריאה גוברת, זה מתאפשר יותר בקלות".

שירזי: "אני מניח שיש כאלה שירגישו שם לא בנוח. זה קיים גם היום. לפעמים זה בגלל שיש כאלה שהם בארון או מכל מיני סיבות אחרות".

תומאס: "הרעיון בביף אגב הוא שאתה יכול להיות מי שאתה ולהיראות איך שבא לך".

איפה עניין דימוי הגוף נוכח במסיבות של לסביות?
"העניין של חשש מדימוי גוף נוכח בעיקר במסיבות בריכה שאני מארגנת. בגלל שמסתובבים בבגדי ים הבנות שמגיעות הן כאלה שנראות נשיות יותר", מספרת ליז לוי, האחראית על ליין מסיבות הלסביות "ליזי". "לעומת זאת, במסיבות הרגילות בליין שלי כולן מרגישות בנוח. הקהל שם מורכב מנשים צעירות, ואפשר להרגיש שהמיניות עדיין בוסרית שם, היא לא מוחצנת או בוטה, יש בה משהו ראשוני ועדין יותר".

קרן סויסה: "יש אצלנו התייחסות אחרת לנושא של מיניות במסיבות. לפי דעתי זה קשור להבניות החברתיות הרגילות של גברים ונשים. בגלל זה לדוגמה אין לנשים צורך בגריינדר (אפליקציית היכרויות לגייז וגברים ביסקסואלים; י"צ), אין לנו את המקום הזה. יש לנו יותר עניין בלייצר במסיבות סביבה בטוחה שלא אפופה במיניות מוקצנת. אצלנו הפיצולים בתוך הקהילה קשורים לז'אנרים של מוזיקה וגילים. הליין שלי הוא יותר בכיוון של טכנו, ליין ה"זותי" הוא יותר דיפ האוס ומוזיקה אלקטרונית נעימה לאוזן – יש פחות עיסוק בקשר שבין המראה החיצוני שלי לבין הליין שאהיה משויכת אליו".

ליז לוי (ליזי)
"החשש מדימוי גוף נוכח בעיקר במסיבות בריכה". ליז לוי צילום: תומר אפלבאום

כסף, כסף, כסף

מלבד הפיצול המסורתי משהו בין הומואים ללסביות, יש כאמור עוד תתי קהילות ולכן תתי ליינים לבליינים. שיאו של הפיצול הזה השנה הוא בהחלטה לקיים שתי מסיבות גדולות באותה שעה – המסיבה של עופר ניסים, שאותה מפיק שירזי, והמופע של הפט שופ בויז ושגיא קריב, שאותו מפיק בין היתר אוהד חיים. שני המפיקים מתעקשים לשמור על חזית שלווה. "אנשים עושים את המלחמה, לא אנחנו", אומר שירזי. "בעבר שיתפנו פעולה והיה מצוין". חיים מוסיף: "יש מסיבות גדולות של מעל ל-1,000 איש ושם כבר לא מדובר בנישה. אין סיבה שלא נתאחד, זה רק עניין של לוגיסטיקה".

לוגיסטיקה זה כנראה שם קוד לכסף, או ליתר דיוק, לאי ההסכמה לגביו. כך למשל בפרשת "הצמיד של קיקי". צמיד זה אומץ בחום על ידי הבליינים האדוקים והקנה למי שרכש אותו כניסה בלתי מוגבלת למסיבות של הלייניםForever , ביף, אריסה, פאג,FFF  ואחרים. השנה לא הגיעו בעלי הקיקי להסכמות בדבר העלות עם כל מארגני המסיבות, ולכן היוזמה בוטלה. במקביל נשמעה ביקורת ברחבי הקהילה ובעיקר ברשתות החברתיות על עלות המסיבות בקהילה. כרטיס להופעה של עופר ניסים לדוגמה יכול להגיע לכמה מאות שקלים. בנוגע לסוגיה זו, חיים בוחר להתנסח בצורה ישירה. "הקהל צריך להבין שבילוי עולה כסף", הוא אומר. "יש בעולם הזה הרבה זילות בציפייה להיכנס חינם למסיבות. את מחיר המים הורדנו ל-18 שקלים במסיבה שלי. אני מבין את בעלי המועדונים, הם אנשי עסקים ואם אין רווחיות במוצר מסוים אז אין לו מקום במועדון. הקהילה לא צורכת מספיק שתייה בבר, אין לה עניין בזה. ההומואים דואגים למראה שלהם ולא משקיעים סכומי עתק על אלכוהול. אם הם רוצים לשתות הם יוצאים החוצה ושותים עם חברים במחירי רצפה בניגוד למחירים במועדון. אנחנו המפיקים מתפרנסים רק מדמי הכניסה, בגלל זה הם גבוהים יותר. תמורת המחיר הזה אנחנו מכסים את תוכן המסיבה, ההפקה, העובדים, המוזיקה, התפאורה, התשלום לבעל המועדון שמארח אותנו וכל מה שמסביב".

אוהד חיים
"אין סיבה שלא נתאחד, זה רק עניין של לוגיסטיקה". אוהד חיים צילום: תומר אפלבאום

"בעלי המועדונים מחליטים אם לארח ליין או לא ובאיזה תנאים. האומן הפך להיות מקדש לקהילה הגאה, אז שם אנחנו מקבלים יותר אוויר לנשימה", אומר שירזי. "ההפקה מטורפת, לא מבינים בכלל את הסכומים שמושקעים באבטחה. הקהל חושב שאנחנו עושים עליהם קופה וזה ממש לא נכון. בכלל, הפייסבוק הפך להיות מגרש של צדק חברתי, וכל אחד אומר שם מה שבא לו בלי לחשוב ולהבין את הדברים שעומדים מאחורי הדרישה לסכום כזה או אחר". שמש מוסיף: "הרווח הוא ממש לא גדול כמו שחושבים".

אז בעצם את עיקר הכסף עושים מהכניסה, ולא מהאלכוהול?
ליזי: "גם אצלנו במסיבות שותים בסכומים נמוכים בבר (מה שמייקר את התשלום של בעלי הליין לבעל המועדון, שאינו זוכה לרווח מהבר כמו במסיבות סטרייטים; י"צ), ולכן אני צריכה לטייל עם הליין בין כל המועדונים האפשריים בתל אביב".

סויסה: "אצלנו מחירי הכניסה נמוכים יחסית אבל אני כן יכולה לשמוע לפעמים תלונות על אלכוהול. כיום הליין שלנו רץ בימי שישי ולהשיג מקום טוב בעיר ביום הזה עולה המון, ועוד יותר למסיבת נשים, אז ההתחייבות שלי לבעל המועדון גבוהה יותר. אני צריכה לעמוד במבחן. בעבר עשינו גם הפקות גדולות והתמחור מגיע כנגד עלות ההפקה".

תל אביב יה חביבי, תל אביב

מצעד הגאווה הוא שיאו של שבוע הגאווה בתל אביב, שנתמך היטב על ידי העירייה. אבל גם אנשי הלילה הוותיקים יודעים שמטר מחוץ לעיר, התמיכה, הן הכלכלית והן החברתית, קטנות ובעייתיות בהרבה. לא מעט ניסיונות נעשו לאורך השנים (ועדיין נעשים) כדי ליצור חיי קהילה בפריפריה, אך עד כה נדמה שמדובר בעיקר בהצלחות קטנות. "חיי לילה גאים יכולים להתקיים מחוץ לעיר, אבל ברור שזה לא יהיה אותו דבר. עשינו את זה בפורום בבאר שבע", אומר חיים. "תל אביב היא חממה והקהילה בה מאוד מגובשת, וזה חלק מהכוח בפסטיבלים ובמסיבות בה – כולם מכירים את כולם. אלה שגרים מחוץ לעיר רק מחכים להיכנס לאוטו ולהגיע לתל אביב".

שירזי: "יש סיבה שהקהילה קמה כאן, היא מרגישה בנוח לשכור דירה, ללכת עם בן זוג יד ביד ולממש את מי שהיא. לחיי הלילה יש מקום בתל אביב יותר ממקומות פריפריאליים. גם כשזה בעיר אחרת זה מורכב מקהל תל אביבי, ככה שזה מוביל לאותו מקום בעצם".

תומאס שמש
"הרווח הוא ממש לא גדול כמו שחושבים". תומאס שמש צילום: תומר אפלבאום

אתם נתקלים בגילויי הומופוביה בתוך העיר?
שירזי: "בעבר שום מועדון בתל אביב לא רצה לארח ליין של גייז מפחד שייחשב כמועדון של הקהילה הגאה. נאלצנו לנדוד ממקום למקום עד שהגענו לאלנבי 58. השמועה התפשטה וגרמה לנהירה מטורפת של אוטובוסים מלאים של חברים בקהילה על כל גווניה. גייז, לסביות, וטראנסים באו מכל הארץ לליין הזה. בהמשך גם סטרייטים התחילו לחזר אחרי המסיבות האלה, ונוצר מה שאני מגדיר כ'עידן הפרנדלי', שבו סטרייטים הרגישו בנוח לבלות לצד הקהילה הגאה. בלילה כל המגזרים נקשרו אחד בשני, ולאט לאט הקהילה צברה כוח שאפשר לה לבסס עצמאות ולהגיע לקדמת הבמה ולתפקידי מפתח תקשורתיים ללא הפחד ממה יגידו".

בהקשר הזה, איפה אתם רואים את התפקיד שלכם כמי שאמורים לקדם את האג'נדה של הקהילה הגאה באופן כללי?
נטעלי וולנסקי: "השנה, לאור מה שקורה בעולם ובארץ מבחינה חברתית, יצאנו עם Be Proud בקמפיין שנקרא 'תתקדמו'. המטרה היא להראות לעולם שמשפחה יכולה להיות מורכבת משני אבות או שתי אימהות. רצינו להסתכל לאנשים בעיניים ולהגיד גם לממשלה ולדת: סליחה, אבל תתקדמו. שיתנו לכל אחד לחיות את חייו. הלוואי שזה ייצא מחוץ לתל אביב".

קרן סויסה: "בעל ליין מחזיק בכוח פוליטי ויש לו אחריות. בשנה שעברה הליין שלנו לא צעד במצעד הגאווה כמחאה על היוזמה של משרד התיירות (משרד התיירות ביקש להשקיע 11 מיליון שקלים בתיירות הגאה כדי לקדם את תדמיתה של ישראל כמדינה מתקדמת מבחינה שוויון זכויות. תקצוב זה, שכלל גם מטוס בצבעי הגאווה, בא על חשבונם של הארגונים הגאים הקטנים שקיבלו תקציבים בסדר גודל קטן בהרבה; י"צ). המטרה הייתה לזעזע ולעורר שאלות".

שירזי: "יש משהו באקטואליה המקומית שעוזר לנו לפתח תרבות משלנו. תמיד הכנסנו את הפוליטיקה בחן, בהקשר של צחוקים. לדוגמה, אחרי ההתבטאות של חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, שאמרה שהומואים הם מסכנים ומתאבדים בגיל 40, הקדשנו לה מסיבת חוף. הגבנו בדרכנו גם בעוד סיטואציות פוליטיות שהיו מכוונות נגד הקהילה. אנשים לא מבינים שחיי הלילה אחראים על מהפכות, הם לגמרי משפיעים על התרבות היומיומית ומשנים דברים".

קרן סויסה
"המטרה הייתה לזעזע ולעורר שאלות". קרן סויסה צילום: תומר אפלבאום

איפה יהיו לדעתכם חיי הלילה בעוד עשר שנים מהיום?
שירזי: "עוד עשר שנים? קודם כל שאני אחיה בעוד עשר שנים, אבל מעבר לזה אני רוצה להמשיך בעשייה שלי ובעיקר להעביר את המסרים שלי הלאה".

נטעלי וולנסקי: "אנחנו מנצלות בגאווה שלמה את המצעד, הלוואי ובעוד עשר שנים נוציא את הליינים ואת המצעד גם מחוץ לתל אביב. יש עלייה במספר התיירות הגאות שמגיעות, אבל היינו רוצות לראות מטוסים שלמים שבאים לכאן, לא רק טיפטופים".

קרן סויסה: "אני והשותפות שלי כאקטיביסטיות היינו רוצות לתת פלטפורמה שתיתן לנו גם לצעוק ביחד כשצריך, אולי לחזור ולאחד את כל הליינים, כמו שהיה בהתחלה, לפני שהקהילה התפצלה".

תומאס שמש: "לחיי הלילה תמיד יהיה ביקוש. בליין שלי בחרתי להתעסק בפטיש, אני לא מיינסטרים – אז אולי בעתיד אמשיך להביא תכנים נוספים. תמיד סקרן אותי למצוא נישות שלא קיימות והן לא פופוליסטיות ולמנף אותן, לדבר עליהן בלי פחד ומתוך מחשבה, כבוד ואחריות".

אוהד חיים: "הליין שלי יתפתח ואני מקווה שיהיה לו בית משלו, תהליך הנורמליזציה של הקהילה ימשיך, ואני רואה עולם יותר פתוח מינית, בעיקר בין סטרייטים לגייז. מן הסתם זה גם ישפיע על הלילה – זה תמיד מגיע מהלילה למיינסטרים והפוך".

שירזי: "אני רוצה גם שיהיה שלום במזרח התיכון ותהיה רכבת לפטרה".

תומאס: " גם לביירות".

אז כולם צופים לנו עתיד ורוד בעצם?
ליז לוי: "לא ורוד, צבעוני".

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>