1. לילה
  2. כתבות

בורגני ומופרע: הבית החדש של ההיפ הופ

ישראל שמה את ההיפ הופ על המפה כבר מזמן, אבל בשונה משאר העולם השאירה אותו נעול במרתפים חשוכים. המועדון החדש, אטלנטה, מתכוון להוציא את הז'אנר לאור ולקשט אותו בבלינג

מועדון אטלנטה
מנת היפ הופ הגונה. אטלנטה צילום: באדיבות המקום

מתי בפעם האחרונה יצאתם למסיבה אמיתית? כזאת שמתחילה מאוחר בלילה, ומסתיימת כשהשמש רומזת שהגיע הזמן? אם אתם תל אביביים, סביר להניח שיקח לכם זמן לענות על השאלה הזאת, מהסיבה הפשוטה שהסצנה המקומית סילקה את הקונספט מהעיר כבר לפני שנים. את מקומן של ההתקרחנויות עד אור הבוקר תפסו הברים שמציעים חוויה הרבה פחות מחייבת לבליינים, ויש שיגידו "בוגרת", אבל מבט סקרן מעבר לים מספק תמונה אחרת לגמרי. ז'אנר המסיבות מעולם לא נעלם מהמפה, ובתקופה שבה ההיפ הופ כובש את המצעדים העולמיים, הוא גם מקבל מועדונים משלו בברצלונה, מיאמי, ניו יורק, ברלין ועוד שלל בירות שלא הולכות לישון בלילות. אז איך דווקא בישראל, בה הז'אנר כבר מזמן תפס מקום של כבוד, אין מקום אחד שאפשר להגיע אליו בשביל מנת היפ הופ הגונה? זה מה שחשבו גם החבר'ה שעומדים מאחורי "אטלנטה".

» בירת הציונות: הבירות הישראליות ליום העצמאות
» דופקים ברז: איפה מוזגים בתל אביב את הכוס המושלמת?
» "ג'ונסון": מתחם אמריקה מביא לכם בר לוהט לקיץ
» שעה שמחה: איפה שותים בזול בתל אביב?

"היום גם האנשים של האנרדגראונד רוצים לראות בנות יפות על עקבים, לקבל יחס מפנק וחוויית בילוי מעניינת יותר מאשר לנדוד בין שישה ברים בערב עם תוכן זול", אומר גרג גולדנברג (31), מנהל אמני היפ הופ, מפיק מסיבות, ושליש מהצוות של מועדון ההיפ הופ החדש שייפתח בשבוע הבא בתל אביב. "אנחנו רוצים להיות הראשונים שעושים את זה כמו שצריך – היפ הופ אמיתי, בלי אלקטרוני, בלי מזרחית, בלי חארטות", הוא מבטיח. לצידו מתייצבים גם ניר ממון (46), דיג'יי והבעלים של מועדון ההיפ הופ הראשון בישראל, הג'י ספוט, ודור שפנר (25), מנהל ההפצה של רשת החנויות ג'ינג'י. החזון שלהם: להביא לישראל את מה ששולט בעולם כבר מזמן – מועדון אמיתי שיפעל בימי חמישי ושישי (עם שאיפה למלא בהמשך את כל השבוע), ויספק בכל אחד מהימים חוויה אחרת – פעם טראפ וניו סקול, ופעם מיינסטרים ואולדסקול, ובעיקר ישמש כבית החדש של ההיפ הופ בארץ.

ניר ממון וגרג גולדנברג במועדון אטלנטה
באד אנד בוז'י בתל אביב. גרג גולדנברג וניר ממון באטלנטה צילום: מנחה נופה

איך הדינמיקה ביניכם? אתם מייצגים דברים שונים לגמרי בז'אנר.

ניר: "החבר'ה האלה משלימים משהו שהיה מאוד חסר לי. זה יהיה מקום שבו יהיה היפ הופ מכל הסוגים. אני אעשה את מה שאני עושה כמו בג'י ספוט. אצלי תשמעו טופ 40 של ההיפ הופ עם דגש על מוזיקה חדשה ונגיעות של אולדסקול, ואצלם דברים אחרים".

גרג: "החלטנו לעשות את זה מקצועי כדי למשוך קהל שהוא לאו דווקא ילדים במרתפים. אנחנו רוצים שחבר'ה בגיל שלנו שרוצים לשבת עם בקבוק וליהנות מצד אחד, ומצד שני להתפרע ברחבה, יוכלו לעשות את זה. הגישה שלנו היא לנגן את הדבר הכי חדש שייצא מחר. שיעשו פוגו ברחבה. להפיל טיונים גם בעברית. פחות אוהבים לחזור על מה שקורה במקומות אחרים".

דור: "בימי חמישי יהיו אחראיים על הליין גם מפיקים מהמיינסטרים, והמטרה שלנו היא לייצר מכלול שיביא משהו חדש. אנחנו הנישה, אבל אנחנו נמצא את האיזון כדי שהמקום הזה יתן מענה למשהו חדש. אנחנו מחפשים להתערבב, להפוך למשהו יותר מוכר ולקבל לגיטמציה".

ניר ממון, גרג גולדנברג ודור שפנר במועדון אטלנטה
אנשים בלי כסף לא מעניינים אותם. גרג גולדנברג, ניר ממון ודור שפנר צילום: מנחה נופה

אטלנטה משתלטת על מועדון המורפיום לשעבר, שיכול לאכלס כ-600 בליינים, ואין ספק שהחלל משדר יוקרה מצד אחד וסליזיות מצד שני – בדיוק כמו שהתכוון המשורר מדרום ארצות הברית. רחבה גדולה, שני ברים נוצצים ורחבי ידיים שמחזיקים שמפניות והנסי בשפע, וספות עור חומות שמוסיפות לווייב השחור, פזורות במספר נקודות בחלל. נקודת פתיחה טובה לחזון יש, אבל איך מגשימים אותו בסצנה שהתרגלה לשבת על בירה ולא לשלם על כניסה? החבר'ה של אטלנטה חושבים שהם יכולים לחנך אתכם מחדש.

ההיפ הופ שכל אחד מכם משווק פונה לגילאים שונים לחלוטין. אתם חושבים שתוכלו לייצר מקום שפונה לכולם?

ניר: "אני מאמין שהיום אנשים מקבלים את ההיפ הופ בצורה הרבה יותר טובה. זאת מוזיקה אוניברסלית, ואני מאמין שהקהל של גרג יבוא לראות מה קורה בימי שישי, והקהל שלי יבוא גם בימי חמישי".

גרג: "אני מאוד מאמין שאם ניצור משהו איכותי ונעניק לבליינים תוכן לא מתפשר, בשילוב סאונד איכותי ופסיליטיז שאין בהרבה מקומות בארץ, זה יהפוך את הכל לחוויה הרבה יותר מעניינת. אנחנו ניקח כסף בכניסה ולא נתקע עם דיג'יי אחד כל הערב".

מועדון אטלנטה
מרגישים חו"ל גם בלי תיירים. אטלנטה צילום: באדיבות המקום

הקהל של ההיפ הופ לא כל כך אוהב לשלם כסף. למה נראה לכם שפה זה יעבוד?

ניר: "בעיני זה מזעזע כל הנושא של החינמים. ואני אומר את זה לא רק מנקודת מבט עסקית, אלא אידאולוגית. זה מטריף אותי שבן אדם יוצא מהבית אחרי ששפך כסף על בגדים, שילם על מונית, וכשהוא מגיע למקום שהוא הולך לבלות בו כל הערב יש לו בעיה להוציא 40 שקלים. בן אדם שבא בלי שקל בכיס שלו, לא מעניין אותי. אני מצטער. זה לא מכבד אותי. אנחנו לא עושים פה מיליונים".

גרג: "לכולם יש היום אייפון 7, אופניים חשמליים וכולם טסים לחו"ל שלוש-ארבע פעמים בשנה. כשבן אדם מבין שהוא מקבל מוצר איכותי אין לו בעיה לשלם. אנחנו נוריד את כל הספקות, אנשים יבינו שהם מקבלים פה את הדבר האיכותי ביותר".

בואו נדבר על הלוקיישן. לא בורגני מדי בשביל היפ הופ?

ניר: "רצינו נתניה (צוחק), אבל לא הסתדר".

גרג: "לא קיבלנו אישור ושרפו לנו את העסק. אבל ברצינות, אני חושב שהמיקום הזה נמצא על קו התפר האידאלי בין צפון, מרכז ודרום. לאנשים קצת נמאס מציר אלנבי-רוטשילד. אני באופן אישי כבר לא יכול לראות את כל המקומות שם. המדיניות של העירייה גם גורמת לזה שיהיה מיעוט מועדונים, כנראה בגלל הרעש. אני חושב שמצאנו פה את המקום שהכי מתאים לנו גם מבחינת פסיליטיז, וגם מבחינת לוקיישן גאוגרפי".

דור: "מה גם שהלוקיישן הזה עובד הרבה שנים. מגיעים לפה אלפי אנשים מדי שבוע. זה כבר הוכיח את עצמו".

ניר: "אנחנו לא פונים לקהל מזדמן, תיירים שעוברים ברחוב לא מעניינים אותנו. אנחנו מציעים תכנים שהקהל יגיע עבורם במיוחד, בדיוק כמו שהגיעו לג'י ספוט בזמנו. המיקום הזה נגיש ונוח להגעה. מרכזי מאוד אבל לא בצנטרום של הבלאגן".

גרג גולדנברג במועדון אטלנטה
לא יכול לראות את ציר רוטשילד-אלנבי. גרג גולדנברג צילום: מנחה נופה

תיירים לא מעניינים אתכם, ואנשים מחוץ לתל אביב?

גרג: "אני והשותפים שלי גדלנו מחוץ לעיר, והיינו מגיעים לפה כשהיינו מאוד צעירים. פעם היינו נוסעים לברזילי (מועדון אגדי שנסגר, א.א) באוטובוסים ונשארים עד שש בבוקר, ואנחנו רוצים שאנשים יחוו את זה גם אצלנו".

אז את מילות המפתח כבר הבנתם עד כה – איכות, מזומנים, והתקרחנות כל הלילה. לא במקרה המקום בחר לאמץ את השם "אטלנטה", בקריצה ישירה לאותה אווירה ששוררת בעיר הבירה של ג'ורג'יה. אם לפני כמה שנים ההיפ הופ חי רק בין שני החופים של ארצות הברית, המערבי והמזרחי, היום הגל החדש בועט הישר מהבטן הדרומית שלה, ניחשתם נכון, שנמצאת באטלנטה. "בשנות ה-90' כל ראפר רצה להגיד שהוא מניו יורק, אז היום כולם טוענים שהם מאטלנטה, למרות שחצי מהם לא. זה פשוט נהיה המקום של המוזיקה הכי פרש והמפיקים הכי פרש. כולם רוצים לשייך את עצמם לדבר הזה, וגם אנחנו", מספר גרג, וניר מוסיף, "זה שם שמייצג לגמרי את המקום שההיפ הופ הגיע אליו כרגע. זה פיוז'ן של הרבה דברים שהתנקזו לתרבות שגרג תיאר. אני מסתכל על זה קצת בעין עקומה וזה קצת מצחיק אותי לפעמים. אני מרשה לעצמי להגיד את זה כי אני איזה דור וחצי מעל החבר'ה פה. אני לא מרגיש שאני יאנג ת'אג הישראלי. כל התרבות הזאת היא קצת קומית ומשועשעת בפני עצמה".

מועדון אטלנטה
חדש ונוצץ. אטלנטה צילום: מנחה נופה

אז אתם חושבים שיש בהיפ הופ של היום משהו פארודי?

ניר: "אני מקווה לפחות. בסופו של דבר צריך לנצח במבחן הפאן וזה עובר אותו טוב".

גרג: "אנחנו קראנו לזה "Dumb music for smart people". תמיד אהבנו גנגסטה ראפ. וגם אני שגדלתי על ביגי, לא יכולתי לשמוע את זה יותר. בכל זאת עברו 20 שנה מאז שהוא מת וצריך להתקדם. אם פעם הווייב של ההיפ הופ היה מאוד מודע לעצמו, היום אין את זה. אנשים באים לעשות צחוקים וליהנות. במקום הדיסים שהיו בניינטיז, היום כולם משתפים פעולה עם כולם. כשאתה בונה את עצמך מהחרא, אתה לא רוצה להתעסק בחרא. אתה רוצה להתעסק בדברים טובים. וזה בדיוק מה שהם עושים".

אז מה לישראלים ולהיפ הופ מאטלנטה?

גרג: "אני חושב שהקהל שלנו גדל על תרבות דומה, גם הוא בא מכלום. גם הצוות, אגב. תרגמנו את התרבות מחו"ל למה שאנחנו אוהבים. אנחנו רוצים לחגוג את החיים שלנו ולא לבכות שרע לנו".

דור: "גם אנחנו גדלנו ברחובות, אני סקייטר מגיל 10. ותראו אותי היום, אני עם נעלים של נייקי ושעון זהב, שותף בכל מיני מקומות. זה כבר לא מה שהיה פעם. היום אנחנו מודלים. זה הזמן שלנו עכשיו".

אטלנטה – לונדון מיניסטור, שדרות שאול המלך 2, תל אביב. הפתיחה ב-11 במאי, בשעה 23:00, כניסה: 50 שקלים ברשימות.

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>