1. לילה
  2. כתבות

שניקח את זה החוצה?

יחד עם מזג האוויר החורפי שפקד את אזורנו, נכנס לתוקפו גם החוק האוסר על עישון במקומות הבילוי. על השינוי הדרמטי בדפוסי הבילוי המקומיים

ימי החורף הראשונים, כמקביליהם מתקופת הקיץ, נושאים עימם מאז ומתמיד ריגוש קל שמתפזר בעורקי ובנימי העיר עם משבי הרוח, ומקורו בשינוי מזג האוויר. גם אם מדובר בשינוי של כמה מעלות לכאן או לכאן ובבוקר גשום אחד, שלווה מאוחר יותר גם במטח ראשון - קצר אומנם - של משקעים רציניים, קולקציית הבגדים החמים שנצפתה ברחוב בסוף השבוע שעבר ושיחות החולין המכונות בקיצור "הדיבור", העידו מעל לכל ספק שמדובר בהתפתחות בעלילה. מי שגם הסתובב קצת באחד מלילות סוף השבוע ההוא, לא היה יכול שלא לשים לב לתפנית נוספת בדרמה: יחד עם מזג האוויר החורפי שפקד את אזורנו, נכנס לתוקפו גם החוק האוסר על עישון במקומות הבילוי. וכך, בניגוד לכל מה שהיה מקובל בעיר הזאת, הקהל, שבעבר היה רגיל להסתופף בתוך הברים פנימה כשבחוץ החל להתקרר, הפעם דווקא נשפך החוצה אל המדרכות. למען הסר ספק, לא היה מדובר באיזו חבורה אקראית שלא מצאה את מקומה, כי אם בתופעה של ממש - קבוצות גדולות של בליינים על כוסות המשקה שלהם התקהלו מחוץ למקומות הבילוי, חלקו סיגריות, ניהלו שיחות והחליפו מבטים, לא פעם סביב שולחנות גבוהים שסידר לנוחותם בעל העסק.

על אף שתל אביב רגילה לברוא את גחמותיה בעצמה ובדרך כלל אינה סובלת תכתיבים זרים, השינוי שנרשם בסוף השבוע האחרון בדפוס הבילוי המקומי לא היה מתרחש אלמלא חבר כנסת חדור תחושת שליחות משיחית בשם גלעד ארדן - אותו ארדן הזכור לשמצה כמי שהגה לפני זמן לא רב את חוק הקסדות. בעוד קולותיהם של שאר הנבחרים נבלעים בין בליל הצעקות בוועדות החוץ, הפנים, הכלכלה, הרווחה, איכות הסביבה וכמובן הביטחון, ארדן מצא לו פינה שקטה שבה איש לא מנהל איתו קרב מקרופונים, ושם, בנושאים כגון קסדות אופניים וסיגרית הפנאי שלנו, קולו של ארדן זוהר בבדידותו. עם כל ההיגיון שבשני החוקים, נראה שארדן מתחיל לפתח איזו אובססיה לא מוסברת כלפי תל אביב ואורחותיה; אולי הוא חש משיכה ארוטית לסקס אפיל התל אביבי, אולי הוא מקווה שידבק בו משהו מהדימוי הצעיר של העיר, אבל יותר מכל הוא מסתמן כאותו ילד דחוי המושך בצמותיה של מלכת הכיתה, כדי לזכות במעט תשומת לב. כך שכעת נותרנו עם כאב ראש לא קטן ועם טרנד בהתהוות שדורש היערכות מחדש: הנה, כבר כעת יש מי שמתלבט האם לקחת איתו עוד איזה משהו ארוך, או אולי אפילו מטריה, למקרה שתתחשק סיגריה בדיוק שיתחיל לטפטף. אחרים כבר מתרגלים משפטי פתיחה בהתאם למצב החדש ואין להתפלא אם בקרוב הדרך אל מספר הטלפון, שפעם עברה דרך הזמנה למשקה, תעבור דרך הזמנה החוצה לווינסטון אדום או מרלבורו לייט. גם המוזגים והמלצריות מצידם ייאלצו לרענן את לקסיקון המונחים שלהם, ואל בירורים מקובלים לגבי סוג המשקה וכמות הקרח בכוס, תצטרף השאלה "האם אתה שותה את זה כאן, אדוני, או שאתה לוקח את זה החוצה?"

כמו כל מנהג חדש שעושה את צעדיו הראשונים, גם ההתגודדויות בפתחי מקומות הבילוי יזכו בתקופה הקרובה להילה אקזוטית ולהווי שיתפתח סביבם. גם את תנועות היד, שבאופן בלתי רצוני נשלחת לכיס האחורי ומגששת אחרי קופסת סיגריות ומצית, יאלצו המעשנים לאלף. אך עם הזמן נתרגל למצב העניינים החדש, עד שלא נוכל עוד לדמיין את חיינו בימים ההם, שבהם היה מותר לעשן בבר.

הרי עד לפני שני עשורים עוד היה מותר לעשן בטיסות ואף הוקצו לצורך העניין מחלקות מיוחדות במטוסים, וגם כיום יש מי שעדיין זוכר כיצד בבתי הקולנוע היו מתמרים ענני עשן מבעד לשורות החשוכות. ואילו היום, הרעיון להיתקע במשך שעות במטוס אפוף עשן, או שהצופה במושב שלצדנו ישלוף חפיסה ברגעי המתח ואולי יציע גם לנו אחת, הרי נראה לנו בלתי מתקבל על הדעת, שלא לומר מגוחך. גם העובדה שבחרנו לבלות את מיטב זמננו הפנוי בחדר מחניק ודחוס בעשן תיראה לנו חסרת כל היגיון. גם דמויות שהפכו קלאסיות, כמו הבחורה הפתיינית השואפת ונושפת בחושניות בקצה הבר והגבר המסוקס שמחכה להגיש לה גפרור, או תמונות שנראו לנו מובנות מאליהן עד שהפכו קלישאות שגורות כמו "בר אפוף אלכוהול ועשן", יהפכו עם הזמן לסצנה מסרט נושן, שאולי יום אחד יוגדר "תקופתי". וכמו שאנחנו תוהים היום על מה שחשבנו אז, כשטסנו במחלקת מעשנים או עישנו בקולנוע, כך גם בעוד הרבה שנים תעלה באיזו שיחת סלון לא מחייבת השאלה "מה עבר לנו בראש, כשישבנו בברים נטולי האוויר ההם? מה באמת חשבנו לעצמנו?".

אלו כמובן שאלות שאפשר להפנות לכל תקופה בהיסטוריה האנושית, ובכלל, לכל היבט של חיינו. הרי לא חסרות דוגמאות למגמות אופנתיות, אופני דיבור, הלכי מחשבה וטרנדים שונים ומשונים שהתגלו בדיעבד כגחמה אופנתית ותו לא. ומתוך כל אלה, בזמן שהאירועים ממשיכים להתרחש, כיצד יכול האדם ברחוב לדעת האם כל אורחות חייו, לא בטעות יסודן? איך אפשר להיות בטוחים שלא נתעורר בוקר אחד ונשאל את עצמנו "מה חשבנו לנו, מה עבר לנו בראש?" או. בדיוק בשביל זה קיימים הגלעד-ארדנים של העולם. אלה מתמחים בלהפוך סיטואציות יומיומיות, שהתקיימו כאן מאז ומעולם, לזיכרון שלא מתקבל על הדעת, עד שיום אחד גם הם מתגלים כתקלה מצערת, ממש כמו טיסה במחלקת מעשנים.

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>