1. מוזיקה
  2. ביקורות הופעות

אביב גדג' בפסטיבל הפסנתר: ערב נדיר ביופיו

המוזיקאי החליק בטבעיות לאווירה המעונבת של הפסטיבל, כשהציג רפרטואר שנבחר בקפידה, הרכב נגנים מוכשרים ותזמורים סוחפים ומלאי רגש. לא פלא שכל הערב נדמה כשיא אחד מתמשך

המוזיקאי אביב גדג' בהופעה בפסטיבל הפסנתר
פרט על נימי הנפש. אביב גדג' בפסטיבל הפסנתר צילום: ליאור רוטשטיין

נפתח בווידוי: להופעה של אביב גדג' לא הלכתי כמה שנים טובות, על אף אהבתי העמוקה ליצירתו. מאוד רציתי, במיני הזדמנויות שנקרו בדרכי, אבל לפעמים מוזיקה יצרית ובוערת כמו שלו עלולה להבעיר את מאזיניה, וכדאי שיהיו מוכנים לכך. לקח זמן, והנה הגיע פסטיבל הפסנתר וזה סוף סוף קרה. אחד הדברים המרגשים שראיתי בהופעה במוזיאון תל אביב אמש, מלבד המתרחש על הבמה, הן שתי הנשים שישבו לפניי. הן חשו את המילים החדות עד לעצמותיהן, כמו רבים מאיתנו בקהל, ובכל מהלך ההופעה הניפו את ידיהן, שרו וזזו עם המוזיקה, כאילו מרגישות כל צליל בגופן. זה היה מחזה חריג, אבל נכון וטבעי, וככל שהערב המיוחד הזה התקדם הוא התפזר לאט לאט בכל האולם. 

» אביב גדג' - לוח הופעות
» פסטיבל הפסנתר 2017: התכניה המלאה
» BalconyTV: הלהקה שחושפת את הקרביים
» החגיגה הנוסטלגית של קאלצ'ר קלאב בישראל
» ניק קייב בברלין: ההופעה הטובה בעולם

המוזיקאי אביב גדג' בהופעה בפסטיבל הפסנתר
ערב חד פעמי. אביב גדג' והפסנתר צילום: ליאור רוטשטיין

אביב גדג' והלהקה עלו לבמה באזור 20:15, מול אולם מלא. גדג' התיישב בטבעיות ליד פסנתר הכנף השחור שעמד בצידה השמאלי של הבמה, בעוד בצידה הימני התמקמה מיני-תזמורת משובחת שמלווה אותו מאז אלבומו האחרון "שרף אורנים". חטיבת כלי המיתר ישבה בשורה ראשונה, מאיה בלזיצמן על הצ'לו, הנחתה את נגניות הכינור (יוליה קליין, הדס פבריקאנט) והויולה (גליה חי), מאחוריהן עמדו כלי הנשיפה (יורם לכיש - זורנה ואבוב, שחר זיו - קרן יער) , הנבל (רננה נאמן), וחוצץ בין כל אלה לפסנתר, עמד תמיר וכריזמטי יהוא ירון, שהחליף מדי פעם בין גיטרת הבס לקונטרבס המרשים שלו.

המוזיקאי אביב גדג' בהופעה בפסטיבל הפסנתר
ביצועים מצמררים. אביב גדג' צילום: ליאור רוטשטיין

"אמונתי מנגנת בלילות" פתח וזרק אותנו הישר למים העמוקים, או יותר נכון ללב האוקיינוס, כשהציף רגש עז בעיבוד תזמורתי שנע גלים גלים ופרט על נימי הנפש. אחריו "כאבי גדילה" המנחם, שניפח את הלב ובו קולו של גדג' העמיק ולווה בנאמנות על ידי קולותיהם החמים של נאמן, ירון ובלזיצמן. האחרונה הפליאה בנגינה מלאת רגש כשהגיע "מול הים עם תפילין" של אלג'יר, בו הנגנים כולם הציגו סנכרון כמעט מושלם זה עם זה, בביצועים מדויקים שהתחילו מהרגע הראשון של ההופעה והמשיכו גם אל הקליימקס האינסטרומנטי ב"שרף אורנים", שהבהיר, ברגע שתם, שמדובר בערב חד פעמי, בתולי ונדיר, מאלה שנוצרים כל החיים.

גדג' הפיח חיים ב"הסוד" היפהפה מאלבומו הראשון, וניגש לביצוע מצמרר של "לה לה לה", של חברו המנוח ושותפו לאלג'יר, המוזיקאי המבריק גבריאל בלחסן, בו גנבה מאיה בלזיצמן את ההצגה עם היכולת הבלתי אנושית (או שנאמר דווקא - כל כך אנושית) שלה לזקק כאב טהור דרך הנגינה המסורה כל כך בצ'לו. שירת ברבור, יותר נכון - זעקת ברבור, הייתה תוכנו של הביצוע הזה, עד כדי כך שהשניים סחפו מחיאות כפיים סוערות. מיד אחר כך "הביאו את הנגרים" יצר תפילה המונית בקרב הקהל, שהצטרף כולו, בקול או בלחש, בשקט או במופגן לגדג' - מי שלא התנועע, צילם, מי שלא צילם, שר. הביצוע העוצמתי הזה לשיר הקינה של אלג'יר, היווה רגע של התרוממות נפש, לא פחות.

המוזיקאי אביב גדג' בהופעה בפסטיבל הפסנתר
כשרון תיאטרלי חבוי. אביב גדג' בפסטיבל הפסנתר צילום: ליאור רוטשטיין

"לשיר הבא יש איזה 200 אקורדים, אז סליחה אם נטעה", התנצל גדג' לפני שהלהקה ניגנה את "כמו נפש" הטעון, שנתן לערב את שמו. על אף המורכבות המוזיקלית של חלק מהשירים או העיבודים המאתגרים, החברים שליוו את גדג' עשו עבודה מדהימה בכך שהניחו את התפאורה הנכונה ביותר לקולו הלא קונבנציונלי, ובמיוחד, כאמור, הצ'לו הפוצע של בלזיצמן. "פקח את עיניך" למשל, שהוא יצירה שלמה ומלאת כוונה, זכה לעיבוד יפהפה, שגילה רגעים של רוך בקולו הדוקר של גדג', ושאיחד לפתע את כל הנוכחים באולם בהתכוונות מלאה למילים, בשירה או בנגינה תחושתית, כמעט עיוורת. 

ב"האנשים האלה", שהותיר אותו ואת הפסנתר בודדים על הבמה, ביצע גדג' תרגום משלו לשירו עמוס ההומור המורבידי של ז'ק ברל, המספר על אנשים שחיים בכפר קטן בבלגיה. "לי זה נשמע כמו החיים במושב שאני בא ממנו", שיתף בחצי חיוך לפני שהציג את קולו המתפתל במלוא הדרו (דבר שניכר פחות בליווי הלהקה) וכשרון תיאטרלי חבוי איתו תיאר בציוריות את גיבורי הסיפור העלובים. יהוא ירון חזר אל הבמה לקאבר ל"אני טקסט פוליטי?" של נושאי המגבעת, שהוכיח שאפשר בהחלט לעשות רוקנרול על פסנתר. "נחמד לפגוש אתכם באווירה מהודרת", פתח גדג' לפני הביצוע הבא, "את רוב השירים אני כותב על פסנתר וזה נחמד לראות אותם חוזרים לנקודת ההתחלה. אני מנגן על אותו פסנתר מילדות, הוא עבר הרבה מאז שסחבתי אותו בטרקטור ממקום למקום. יום אחד נשבר לי הדו, אז השתדלתי לכתוב מסביבו. אם תשימו לב, בשיר הבא כמעט שאין דו".

המוזיקאי אביב גדג' והלהקה בהופעה בפסטיבל הפסנתר
צילום: ליאור רוטשטיין
המוזיקאי אביב גדג' בהופעה בפסטיבל הפסנתר
ערב של שיאים רגשיים. אביב גדג' והפסנתר צילום: ליאור רוטשטיין

גדג' התחיל לשיר את "ילדה", שיר כאב ישן שבאותו הרגע קיבל טון של השלמה, ופתח רצף של שיאים רגשיים. לפני הקטע הבא סיפר אנקדוטה אחרונה על כך שלפני הרבה מאוד שנים היה "כל כך עני וכל כך רעב", שחשב לכתוב פרסומת לאל על (רעיון שלא צלח כמובן), בה בעצם כתב לראשונה את הלחן, שאחר כך קיבל את המילים של "דם על הים". ההמנון האהוב של אלג'יר זכה לביצוע מרהיב שנדמה לשיא של הערב, רק שלאחריו הגיע סוער ומאיים להטביע "הגולם" המופתי, שהפך גם הוא לשיא של הערב, כשסחף אחריו תשואות סוערות בעמידה. ירידה מתבקשת מהבמה וחזרה זריזה להדרן לביצוע של "כל החומות הגבוהות" בגיבוי של נגינת מחשב מלבד התזמורת החיה, כבר שחררה כל עכבות שנותרו בקהל. מחיאות הכפיים שהגיעו בעקבותיו סירבו לגווע, על אף שהיה ברור שהגענו לסוף.

זאת הייתה הופעה של שעה ו-20 בערך, אבל היא הרגישה קצרה, קצרה מדי. אביב גדג' בחר בפינצטה רפרטואר הולם ומדויק מיצירותיו למעמד שכזה, והציג בכשרון רב, בצניעות ובכנות אין קץ, שעה ו-20 של כאבי גדילה, של עצבים חשופים, של לב מדמם, אבל גם של השלמה, של רוך ושל מבט קדימה. אחריה נותרו כמה אנשים ישובים בכסאותיהם, מביטים על הבמה עליה הנגנים ארזו את כליהם, משתהים עם הקול שאולי המשיך להדהד בחלל האולם, סופגים פנימה שארית קטנה מהנס המוזיקלי שהתרחש שם ממש לפני כמה רגעים. 

אביב גדג', "כמו רגש" בפסטיבל הפסנתר, 9 בנובמבר, מוזיאון תל אביב.

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>