1. מוזיקה
  2. ביקורות הופעות

משינה בהופעה: עדיין מספקים את הסחורה

הלהקה האהובה חגגה עם הקהל במועדון הבארבי 25 שנים לאלבום "מפלצות התהילה", ועל הדרך הזכירה למה אנחנו מתגעגעים לניינטיז, או שלא

משינה בהופעה
כשכל הופעה מרגישה כמו מופע איחוד. משינה צילום: ליאור רוטשטיין

בישראל אין הרבה אמנים שיכולים לזכות לערב שמציין 25 שנים לאלבום שלהם. משינה, שציינו אמש (יום חמישי, ה-15 ביוני) את המאורע לכבוד אלבומם החמישי בהופעה מיוחדת בתל אביב, הם מסוג האמנים להם שמורה הפריבילגיה הזו. אם כי בשלב זה, אחרי יותר מ-30 שנים של הופעות, כל הופעה של משינה מתחילה להרגיש כמו הופעת איחוד.

» Barby Nights - כל הפרטים
» משינה בהופעה - כל הפרטים
» רוד סטיוארט לא שכח איך להופיע
» רועי ריק גילה את הקסם בטוסקנה
» כל ההופעות השוות שמגיעות הקיץ
» מדור מוזיקה עכבר העיר

הגעתי בתשע לשערי הבארבי, מיד שמתי לב שאני פחות או יותר האדם הצעיר ביותר בקהל. מימיני עמדה שמלה של מנהלת שיווק בחברה קמעונית, משמאלי התייצבה קרחת של מנהל פיתוח בבנק. אם בהופעה של ביבר הרגשתי אשמאי זקן, הרי שכאן אני פרחח צעיר בהשוואה לאנשים בקהל ואם להודות, על הבמה.

משינה בהופעה
כרוניקה של להיטים. משינה צילום: ליאור רוטשטיין
המתופף של משינה
צילום: ליאור רוטשטיין

כל הקהל כולו סבל ביחד ממופע החימום שסיפקה להקת המסך הלבן, שסיפקה חצי שעה של עינויים עד המופע המרכזי. מובן שזה חלק מהקטע, אבל המסך הלבן הם בהחלט טעם נרכש, והקהל לא קנה את זה. בעשר עלו חברי משינה לבמה - ראשית עלו איגי, בנסון, חודורוב ושלומי ברכה, ואחרון חביב עלה יובל בנאי עצמו. בדיוק כמו באלבום, ההופעה נפתחה עם "סוף הזמנים" מפי קולו של ברכה, ולאחריו הקאבר ל"שלומית בונה סוכה". מכאן ולאורך הערב הפלייליסט המשיך בצורה כרונולוגית בהתאם לסדר השירים באלבום. 

היתרון להחלטה הזו הוא שמיד אחרי "שלומית בונה סוכה" הגיעו שני להיטים ענקיים של משינה, "את באה לבקר" ולאחריו הגיע תורו של מה שהפך, מאז האיחוד מ-2003, להיות השיר הסוגר של ההופעות של משינה. מאוד מוזר לראות את "אין מקום אחר" כל כך מוקדם הערב, כשהוא מתנגן בלי הזיקוקים או ההתחלה האלקטרונית הארוכה אליה התרגלנו בשנים האחרונות.

משינה בהופעה
רכבת לילה לשנות ה-90'. משינה צילום: ליאור רוטשטיין
שלמי ברכה
צילום: ליאור רוטשטיין

הקהל, איך לא, שתה בהנאה כל שיר ושיר, והשיב למשינה במחיאות כפיים ושאגות אין סופיות. השמלה מימין העלתה צ'ק אין לפייסבוק בזמן שהקרחת שמהצד השני התחיל לצעוק ליובל "נאצר נאצר". בנאי, ששנים מנסה להסתיר את הזדקנותו, עמד זחוח על הבמה מול קהל מעריציו, שהם בעצמם יובל בנאים קטנים שהיו מתים לחזור ל-1992, לרוקסן ול"זהו זה". אבל בואו, עברו 25 שנה, הגיע הזמן שגם אתם תעברו.

לאחר מכן עלתה לבמה מיי פיינגולד וביצעה עם בנאי והלהקה את "איזה איש". פיינגולד נבלעה תחת קולו של בנאי וזה מצער. אולם לאחר מכן, בנאי השכיל לפנות את הבמה לתום פטרובר מהיהודים שעלה לבצע עם הלהקה את "עכשיו את בוכה" בגירסה בועטת ונפלאה.

משינה בהופעה
צילום: ליאור רוטשטיין
משינה בהופעה
אורחת מיוחדת - מיי פיינגולד צילום: ליאור רוטשטיין

בנקודה זו משינה סטטה מהמסלול של "מפלצות התהילה". בנאי הצהיר על אלבום חדש למשינה, התבדח שהפעם לא יהיה אלבום פוליטי, ובכך הזכיר לנו שבשנים האלו לא מומלץ לחרוג מהמניפסט של הקומיסר. הקהל הגיב במחיאות כפיים סוערות למרות שכולם יודעים שאף אחד לא בא לפה כדי לשמוע מוזיקה חדשה של משינה. בזמן שהלהקה ניגנה את "בלוז טאקו בר" מאלבומם החדש, הקרחת נצפה קורא על דיוויד בלאט, בזמן שהשמלה ושאר הקהל עמדו משתוממים מול השיר החדש.

לפני שהם עברו לשיר את "דרקון" מתוך פרויקט הסולו של שלומי ברכה, בנאי פצח במונולוג על אותו דרקון מעופף שידו בהכל, תוך שהוא מסרב לנקוב שם המפורש אך מדגיש שהוא לא שם קצוץ עליו. לאחר מכן עלו אורחים נוספים, בדמות עמיר רוסיאנו ונושי פז. השניים ביצעו את "פתחי לי את הדלת" ואת "התחנה הבאה" שהרים חזרה את האווירה. השמלה והקרחת חזרו לקפוץ כתף אל כתף באהבה סאחית קולקטיבית, עם שאר הקהל. משם הלהקה המשיכה ל"צ׳פלין צ׳ארלי" (מאלבום סולו אחר של ברכה) ואז סיימה עם "ארי קריש דם".

בהדרן הקהל זכה לקבל את "לילה בעיר", "אישה", "רכבת לילה לקהיר" (כי אין הופעה של משינה בלי זה) ו"הכל התחיל בנאצר" (בו חברו אל משינה כל האמנים האורחים). כשיצאנו מההופעה, תהיתי ביני לבין עצמי אם שנים קדימה, יציינו בבארבי 25 שנה לאלבום הראשון של סטטיק ובן אל, או ג'יין בורדו. אני מנחש שלא, כיוון שמשינה הייתה כה חלוצית בתחומה בישראל, כשקשה להתעלות על המשקל התרבותי שלה, אבל זה היה לפני 25 שנה, אז מה אני מבין.  

משינה חוגגת 25 שנים לאלבום "מפלצות התהילה", ה-15 ביוני, בארבי, תל אביב

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>