1. מוזיקה
  2. ביקורות הופעות

הג'ינג'יות בהופעה: לפעמים נוסטלגיה זה לא מספיק

למרות שרוב הביצועים לא התעלו לרמת המקור ועל אף חוסר התיאום על הבמה, האיחוד של הצמד האגדי עשה את העבודה, ואפילו התקרית ההזויה רגע לפני ההדרן לא פגעה בחוויה

הג'ינג'יות בהופעה
בסוף היה כיף. הג'ינג'יות בהופעה צילום: ליאור אבל

נחיתה בחוף הג'ינג'יות של תמיר אלברט ואמיר צורף היא משהו בלתי צפוי בעליל. גן עדן וגיהנום שמתערבבים במקום שבו הכל יכול לקרות, במן ערפול חושים שנובע ממנת יתר של נוסטלגיה. ונוסטלגיה היא תמיד עניין מתעתע, שכן המושג שהוגדר בתחילה כמחלת נפש, הלך ותפס משמעות חביבה וחיובית יותר במהלך השנים, כזאת שמדברת על התרפקות ואידיאליזציה של העבר. דברים שלא אהבנו פעם נראים טוב יותר ממרחק הזמן, ולעומת זאת דברים שחיבבנו זוכים להילה בלתי חדירה של קסם, כזה שלא מאפשר לשפוט את ההווה באופן ניטרלי. האלבום המופתי של הג'ינג'יות, למשל, נתפס בצדק כאחד מאלבומי הפופ-רוק הטובים שיצאו בישראל. המפגש החד פעמי בנקודת הזמן הפורחת ההיא של שנות ה-90' בין תמיר אלברט ואמיר צורף, שנגעו בשוליים של הרוק הישראלי ויצקו לתוכו משמעות חדשה עם דאנס ואלקטרוניקה אוורירית, הוליד מעבר לכמה להיטים על-זמניים גם משהו חדש ורענן, שניבא בחוסר מודעות את הזמנים שיבואו אחריו - "דקור כדי לחיות, דקור כדי למות".

» הג'ינג'יות בהופעה - כל הפרטים
» 4 תחנות בקריירה של ניק קייב
» לורד חוזרת בוגרת מתמיד
» פאטבוי סלים סיפק נוסטלגיה חיוורת
» מדור מוזיקה עכבר העיר

הג'ינג'יות בהופעה
צילום: ליאור אבל
הג'ינג'יות בהופעה
צילום: ליאור אבל
הג'ינג'יות בהופעה
דרישת שלום מהניינטיז. הג'ינג'יות חוזרים בזמן צילום: ליאור אבל

השניים הבינו כבר אז שלא ייצא לנו שום דבר מתאוות המערב, אבל את הגלגל הזה אי אפשר היה לעצור. החזרה בתשובה של אלברט פירקה את ההצלחה בשיא והותירה דור שלם של מתבגרי ניינטיז עם חשק לעוד. לפני יותר מעשור זה קרה כך פתאום, ובעקבות מיני איחוד לפני כמה חודשים שוב צץ הרעיון, והנה הגיעו שתי הופעות משותפות בבארבי שנמכרו מראש. ולמי מהבאים בכלל היה אכפת אם אלברט פגע בתו הנכון כשהוא שר (לא תמיד)? ואם הוא נכנס בזמן? (כמעט תמיד לא) ואיך היה התיאום בין החברים למלווים על הבמה? (לא משהו) ולמה רם אוריון שליווה בגיטרה התעמת עם מישהו מהקהל במהלך הביצוע ל"ביפ" רגע לפני ההדרן? (העדויות מספרות שהיה זה המוזיקאי יגאל כרמל שצילם ללא הרף והטריד את אוריון, עד שהעניין התפתח לתגרה של ממש). הנוסטלגיה עשתה את שלה וכולם נהנו.

ולא שלא היה ממה להנות. הביצוע של "LA" היה לבדו שווה את האיחוד הזה, באחת הפעמים בהן אלברט הצליח להשתחרר וליהנות באמת מהמנון הדור ההוא, וגם החלק שהוקדש ב"הפתעה" לתקופת נושאי המגבעת, עם ביצועים טובים ומלאי אנרגיה ודיסטורשן ל"אני טקסט פוליטי" ו"האדמה מקולקלת". ערן צור שעלה להתארח ופתח בכל הכוח עם הבס את "הבא בתור הוא סוס" עשה רק טוב והמשיך באותו כיוון גם ל"עלבון" ו"תמונה אימפרסיוניסטית" של כרמלה גרוס וגנר, שהזכירו שוב את האיכויות והסאונד הייחודי שהוא פיתח והצליח לשמר. האנרגיה של "מלפפונים" עשתה כיף, יחד עם הגיטרות המלוכלכות של צורף ולמרות הסאונד של הבארבי שבלע את השירה של אלברט. נראה שהתפתח שם משהו טוב, אבל אז עלה המפיק המוזיקלי אסף אמדורסקי, שם עליו את הבס ועשה כאילו הוא מנגן בביצוע ל"ג׳ינג׳יות" שהיה צריך להיות טוב יותר. עוד שני קטעי סולו שלו עם נסיון לא מוצלח לעזרה מאלברט החזירו את הניינטיז לאופנה, ואז הגיע "ביפ", שכאמור הופסק בשל התגרה המוזרה של אוריון, ובוצע מחדש אחרי שאלברט הרגיע ש"הכל בסדר".    

אסף אמדורסקי בהופעת האיחוד של הג'ינג'יות
צילום: ליאור אבל
ערן צור בהופעה האיחוד של הג'ינג'יות
אחד עבד טוב, השני פחות. אסף אמדורסקי וערן צור צילום: ליאור אבל

ההדרן נפתח עם שיר חדש בשם "יונתן" (בסך הכל שלושה קטעים חדשים נוגנו בהופעה כולה, ואולי יקרה עם זה משהו מתישהו, למרות שעל סמך ההתנהלות עד כה לא כדאי לבנות על זה). אחריו הגיע "לילות כלולות" שסגר את הערב ושלח את כולם להחליף רשמים בחוץ ולוודא שאחנו ב-2017 ולא ב-1994. "זכרונות של צלילים צורמים, לא נגיע אליהם" שר אלברט וידע שמחלת הנפש הנוסטלגית לצידו הפעם. אולי יהיה יותר טוב. אולי בסיבוב הבא.

הג'ינג'יות במופע איחוד, בארבי תל אביב, 15 במרץ. ההרכב יופיע שוב ב-18 במרץ בבארבי

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>