1. מוזיקה
  2. ביקורות הופעות

אינדינגב 2011: הקהל הרחב מגלה את העושר שבשוליים

למרות שהיו קולות שספדו לפסטיבל האינדי שהתקיים השנה בפעם החמישית, עובדת היותו סולד אאוט יחד עם ליין אפ מרשים של להקות צעירות וותיקות הוכיחו שעדיין מדובר באירוע המוזיקלי החשוב של השנה

יום חמישי 22:45, המתחם המדברי והמתוקתק במצפה גבולות מלא באנשים. עובדה לא מובנת מאליה באירוע שרק לפני חמש שנים היה ספק אם יצליח, ורק בשנה שעברה הרחיב עצמו לערב נוסף וכך "הכריח" רבים ממבקריו לצאת מוקדם מהבית והעבודה עבור לילה נוסף של לינה בשטח. תכף תעלה על הבמה הלהקה שכולם ציפו לה. במובנים רבים הכוכבת האמיתית של הפסטיבל. לא מדובר בתותחים הכבדים והותיקים כמו נקמת הטרקטור או איזבו שכבודם במקומם מונח ועוד נגיע אליהם. מדובר בטייני פינגרז. הרכב פוסט רוק אלקטרוני, אינסטרומנטלי ברובו, שזהו לו הפסטיבל הרביעי. בתחילה על הבמות הקטנות ובשנה שעברה על הבמה הגדולה, אבל ב-2:00 בלילה. גם בפסטיבלי אינדי קשה להחזיק כל כך הרבה זמן על הרגליים מה שאומר שכמה עשרות בלבד צפו באירוע שהתרחש על הבמה. אירוע כה כובש ועוצמתי שהשפיע גם על הלהקה שמאותו ערב הפכה משלישיה לחמישייה וגם על הקהל, שדאג להעביר את הבשורה וגלגל את ההייפ במשך השנה החולפת.» הופעות נוספות שעשו לכם את הפסטיבל? - מדברים על זה בפייסבוק » אינדינגב 2011 - כל הפרטים» איך היה בשנה שעברה?» מוזיקאים מספרים על הפסטיבלים הקודמיםההייפ הגיע לכדי סגירת מעגל בפסטיבל הנוכחי, בו קיבל ההרכב ספוט מרכזי להשיק את אלבום הבכורה שלו אל מול מאות אנשים שחיכו לו בציפייה רבה. המקרה של הטייני פינגרז אופייני לפסטיבל אינדינגב שעל אף שהתקיים השנה בפעם החמישית בלבד, כבר אפשר לומר שיצר מותגים מוזיקליים. להקות ואמנים כמו הקולקטיביהוא ירון או אומללה שמינפו את הספוט השולי שקיבלו בפסטיבל ואז חזרו אליו כמנצחים. מעשה פלאים מוזיקלי. אינדינגב 2011: (צילום: מאי קסטלנובו)שובו של אוהד פישוף אחת הסיבות מדוע פלאים כאלו יכולים להתרחש היא שבאינדינגב - בניגוד לפסטיבלים דומים בעולם  - אין הד-ליינרים ברורים. בדרך כלל ליין אפ בפסטיבל מסחרי בנוי כך שלהקות משובצות בלו"ז לפי סדר חשיפתן/ חשיבותן / הצלחתן. בסצנת האינדי המקומית בה ממילא ההיררכיה הזו מגוחכת, הליין אפ בנוי כך שבכל שעה משובצת ההופעה המתאימה ביותר לאותה שעה. בני בשן הוא השיבוץ המושלם ליום שישי ב-15:00 ממש כמו שבלקן במחסן הם השיבוץ המושלם לשישי ב-21:00 ושממל הם השיבוץ המושלם לשבת ב-11:00 בבוקר. מנותק מהיררכיות מאולצות, הקהל למד לסמוך על מארגני הפסטיבל ולקבל בטבעיות ואהבה שווה גם שמות אנונימיים יותר וגם כשהרכב אינדי במהותו מקבל ספוט מרכזי. הרי בדיוק בשביל זה התכנסנו.בחזרה לטייני פינגרז, נראה שהנוכחות הרבה והאוהבת של הקהל הטעינה אותם באנרגיות נוספות להופעה, שמי שראה יודע שהיא מפוצצת באנרגיות גם ככה. אפילו אבי בללי מנקמת הטרקטור שעלו אחריהם גמגם משהו על כמה שהם היו מעולים. מחמאה זו הדגישה עד כמה חשוב לקשר בין להקות ותיקות ומבוססות ללהקות צעירות, וכמה חשוב להעמיד את שתיהן זו אחר זו על במה מכבדת. גם הטרקטורים מצידם נתנו בראש בסט שפינק את מיטב הלהיטים מכל הזמנים. המסקנה שהתגלתה בסוף המופע היא שבסופו של דבר גם בפסטיבל אינדי הקהל רק מחכה לרגעי התקרחנות, ורגע כזה בדיוק סיפקו הטרקטורים כשסגרו את הסט עם גרסתם ל"אדון הסליחות". מי שסיפק לקהל הרבה רגעים מלבד קרחנה הם בני המה. ישי אדר ואוהד פישוף עלו עם אחד המופעים המסקרנים בפסטיבל וסיפקו חומרים אלקטרונים לא פשוטים להאזנה. לפחות לא אחרי 1:00 בלילה. גם נוכחותו של פישוף על במת הפסטיבל, ממש כמו בללי שלפניו היה למראה מרגש. חלק מהאידיאולוגיה הפנימית של האינדינגב היא לתת כבוד לא רק ללהקות צעירות אלא גם לותיקי הסצנה. מעבר לפאן שבפסטיבל יש כאן חשיבות תרבותית רבה עבור הקהל הצעיר שנכח באירוע ועבור המשך קיום של סצנה שאף אחד לא מתחזק מלבדה.ההופעה שכולם חיכו לה. טייני פינגרז (צילום: ניר גייגר) הקדושה החילונית של בני בשן גם הליינאפ של שישי בצהריים נבנה בסימן ותיקים עם שי נובלמן, אחד הפרפורמרים הטובים והלא מנוצלים במדינתו הקטנה ומעוטת הבמות. נובלמן עלה בליווי להקה משודרגת בכלי נשיפה, חשף חומרים חדשים מאלבומו החדש והעברי והקפיץ את הקהל עם להיטים משני אלבומיו הקודמים והלועזיים. מדובר בלהיטים שחלקם נכתבו לפני עשר שנים אבל רק היום זכו לביצוע הפסטיבלי הראוי מהם. אחריו עלתה רות דולורס וייס, שנדמה שגם היא, ממש כמו טייני פינגרז לפניה, עברה תהליך במקביל לפסטיבל. החל מהופעתה השברירית והכובשת בליווי פסנתר בפסטיבל השני, דרך שיתוף הפעולה שלה עם יהוא ירון והאחים רמירז בשנה לאחר מכן - הופעה שנראתה כמו סשן תרפי שמטרתו כאילו הייתה ללמדה איך להופיע וליהנות מזה - ועד ההופעה שנתנה בפסטיבל הנוכחי בו נראתה וייס משוחררת מתמיד כשהיא מלווה עצמה בקלידים יחד עם מתופף, סקסופוניסט ויהוא ירון כמובן.» בני בשן בראיון: "אני חייב להתרגש בכל מה שאני עושה"בני בשן שעלה אחריה זכה גם הוא לאהבה גדולה מהקהל ולאחד הרגעים היפים והעוצמתיים בפסטיבל כשעשרות אנשים בקהל ליוו אותו בשיר האחרון בקריאות "אני בני בשן". בשן עם דיקלום התפילה הידוע שלו ("תודה לכל הרוצחים שלא רצחו אותנו"), ממש כמו אבי עדאקי שעלה אחריו, שבסגנונו היחודי בהחלט יכול להתהדר בתואר "משורר הביבים" (הוא אינסטלטור), סיפקו מעין אווירת קדושה חילונית שחשובה כל כך לפסטיבל החילוני במהותו. למרות אוהל חב"ד שהוקם בחוץ ולבטיו של יוזם ומנהל הפסטיבל מתן נויפלד אם להזיז אותו מסוף השבוע מטעמי שמירת שבת, חשוב שהפסטיבל ימשיך להתקיים וחשוב שימשיך להתקיים בסוף השבוע. בדיוק בגלל מנת הרוחניות המוזיקלית שהפסטיבל מספק לקהל החילוני שמגיע. ואין כמו בני בשן כדי לספק אווירה זו.מופע קליל ומשוחרר. רות דולורס וייס (צילום: מאי קסטלנובו) כהן @מושון קופצים לביקור מי עוד היה שם? ישראל ברייט שעלה והפתיע רבים עם פרסונה בימתית שהתגלתה כמעין אלטר אגו לאלטר אגו הבימתי של גלעד כהנא. ברייט הביא לבמה אלתורים מהורהרים, מבולבלים ואסוציאטיבים והרכב שכמעט ולא עצר לקבל את מחיאות הכפיים שהגיעו לו, כשויטאלי פודולסקי ליהטט על האקורדיון וייתר כל צורך בגיטרה חשמלית. איזבו סיפקו את מרכז הכובד בערב השני עם הופעה שהציגה את מיטב להיטיהם המרקידים משני אלבומיהם יחד עם לא מעט שירים חדשים. זו אחת הבעיות בהופעות מסוג זה. מצד אחד עבור הקהל, ב-23:00 בלילה אחרי יום שלם על הרגליים, לא קל לעמוד ולהקשיב לשירים חדשים. מצד שני לא כל יום מתאפשר ללהקה כמו איזבו "לנסות חומרים" מול קהל של אלפי אנשים. הרי מי יכול להבטיח להם או לנו שהפסטיבל יתקיים שוב בשנה הבאה?והיו גם כמה הרכבים צעירים ומבטיחים, כמו לא דובים שפתחו את ההופעות בבמה הקטנה ביום חמישי והציגו Fאנק רוק אוריינטלי עם טקסטים סאטיריים (קשה לדמיין איך תראה הופעה ביום בו "גבר גזעי" באמת יהפוך ללהיט), מונטי פיורי שבזכות ההייפ זכו לספוט מכובד בבמה המרכזית ולמרות ההתרגשות הצליחו לתת את השואו האיטלקי הייחודי שלהם, מודרן טייפס שנשמעו רעננים ומגובשים והפתיעו עם קאבר מעולה ל-TV on the Radio וקומפיוטר קאמפ שהרקידו בסט אלקטרוני חי ונשמעו כמו גירסה מקומית להוט צ'יפ. כהן @ מושון הפתיעו כשעלו להופעת הפתעה בחצות בבמה הקטנה אחרי תקלוט של די ג'יי מש. ההופעה הקצרה אך המהודקת הוכיחה שאינדי זה לא ז'אנר אלא אופי וגם להרכבי היפ הופ יש מקום בפסטיבל.

הד-ליינרים מושלמים לשבת בבוקר. שממל (צילום: מאי קסטלנובו) הברנז'ה נשארה בבית מילה טובה אחרונה מגיעה לקהל. בניגוד להייפ שליווה את הפסטיבל בשנים קודמות השנה נדמה היה שהדיבור, בעיקר בתוך הברנז'ה התקשורתית-מוזיקלית היה שלילי. אי תשלום לאמנים, סוגיה שנויה במחלוקת שחשוב שתעלה בכל דיון, לצד כניסתו של אוהל חב"ד למתחם וגם טרוניות קבועות על הליינאפ הלא מתחדש (אני מקווה שרשימת האמנים שאליה התייחסתי ערערה את הטענה. גם אם יש בה מידה מסוימת של צדק), הביאו לכך שרבים מהאנשים שהרכיבו את הפסטיבל ויצקו בו את התוכן החשוב ביותר בשנים קודמות - הקהל - נשארו בבית. ולמרות שהברנז'ה לא הגיעה, הפסטיבל היה סולד אאוט. איך מסבירים את זה? המשימה הושלמה, ההייפ הצליח. אלפי צעירים ובני נוער שהם לא הקהל הטבעי-שמרני של מוזיקת אינדי הגיעו כדי להעביר סופשבוע בהאזנה למוזיקה שהם אוהבים עם פתיחות גבוהה למוזיקה שהם לא מכירים. זו ההצלחה האמיתית של הפסטיבל. זו הדרך היחידה לייצר תעשיית מוזיקה נורמלית. וזו הסיבה שהוא חייב להמשיך להתקיים.

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>