1. מוזיקה
  2. ביקורות הופעות

מייד אין יזראל

בום פם, האסטרוגליידס, טל גורדון והפסקול של "מישהו לרוץ איתו" - ארבעה אלבומים עבריים חדשים, שנודדים עד הבלקן והמערב הפרוע

מצעד של טעויותפסקול הסרט "מישהו לרוץ אתו". הד ארצי

הפסקול של "מישהו לרוץ אתו" יוצא שלושה חודשים אחרי שהסרט עלה לאקרנים - איחור מצער ותמוה, בעיקר מאחר שהמוזיקה היא מרכיב כל כך מרכזי בסרט. אם זאת היתה הבעיה היחידה של האלבום אפשר היה להתעלם ממנה, אבל זו רק תחילתה של ההחמצה.

הנה, למשל, עוד פספוס שצופי הסרט יתקשו לעכל: אחד הרגעים הכי דרמטיים בסרט, ובוודאי הרגע המוזיקלי הבולט בו, הוא זה שבו הגיבורה, שמגלמת בר בלפר, מתחילה לנגן לבדה את השיר "שוב" ("חזרת פתאום, הנה אתה בבית"), ולפתע, כאילו משום מקום, מצטרף אליה אחיה בנגינה חייתית של גיטרה חשמלית. קשה להאמין, אבל הקטע המצמרר הזה לא נכלל בפסקול. במקומו נמצאת כאן גרסה איומה של "שוב", בסגנון מוסיקה של מסיבות קוקטייל.

מצעד הטעויות ממשיך בהעדרה מהפסקול של תחושת הריצה והסכנה, שנוכחת בסרט לכל אורכו ומקנה לו חלק ניכר מכוחו. ואי אפשר שלא להזכיר את גרסת הג'אנגל חסרת הטעם ל"שיר ללא שם" של שלום חנוך. זהו אלבום פסקול שעושה עוול לא רק לסרט שלו, אלא גם למוסיקה כפי שנשמעה באולם הקולנוע.

הבלקן עוד כאן"בום פם" - "בום פם". Essay Records "Selling out with the Astroglides" - "האסטרוגליידס". Sshaking Records

כבר לפני שנתיים, כש"בום פם" הוציאו את הסינגל הראשון שלהם, היה ברור שהם עלו על משהו: כמה רעננות היתה בחומרים המוזיקליים של ההרכב (מוזיקה בלקנית עם קריצה ערבית), בצליל שלו (שתי גיטרות וטובה) ובגישה, שהיתה בה מידה שווה של רצינות והומור.

בתקופה שחלפה מאז שכך ונעלם הגל הבלקני שכבש את מועדוני תל אביב, אבל ל"בום פם" זה לא משנה. אלבומם הראשון, שיוצא כעת, מוכיח שהמוסיקה שלהם אינה תלוית אופנה. היא מולחנת היטב, מנוגנת נהדר, ואף ששני מנהיגי ההרכב, הגיטריסטים עוזי פיינרמן ואורי בראונר כינרות, אינם מתיימרים לספר משהו שלא ידענו על המוזיקה הבלקנית ונשארים נאמנים למקצבים ולמצלול הבסיסיים שלה - הם מצליחים להישמע טריים ומקוריים.

רק הסתייגות אחת, שנוגעת לשירים המעטים באלבום (רוב הקטעים הם אינסטרומנטליים): האם כל טקסט שמתלווה למוסיקה בלקנית חייב להיות על גבר שיכור ובוגדני שיש לו חיבה מיוחדת לאחות של הארוסה שלו?

הרכב נוסף שמנגן מוסיקת גיטרות אינסטרומנטלית ודוהרת הוא "האסטרוגליידס". בניגוד ל"בום פם", שלא מתרחקים בצליל שלהם מאגן הים התיכון, "האסטרוגליידס" נטועים עמוק בתרבות האמריקאית: המוסיקה שלהם היא שילוב מהנה מאוד של פסקולי מערבונים, מנגינות נושא של סדרות טלוויזיה משנות ה-60, מטאל, פאנק ובעיקר מוסיקת סרף (מי שלא מכיר את הסוגה האחרונה, שינסה להיזכר בקטע הפתיחה של הסרט "ספרות זולה"). האלבום של "האסטרוגליידס" הוא הדיסק הראשון בלייבל החדש Sshaking Records.

גורדון שוב עולה"לפני שהשמש עולה" - טל גורדון. התו השמיני

רק על פי שמות השירים בדיסק החדש של טל גורדון, אפשר לדעת שהוא לא יאכזב: "עורבים", "תעתוע", "כביש הנחשים", "רכבת אל הלילה", "לפני שהשמש עולה". האפלוליות המתוקה שאיפיינה את היצירה של גורדון מאז ומעולם שולטת גם כאן, וגם אם האלבום החדש לא מתעלה לרמה של "מסיכות" המעולה מלפני כ-15 שנה, זהו דיסק גדוש בשירים חזקים, כמעט ללא נפילות.

להפקה של עופר קורן ושיקו פלדמן יש יתרון בולט וחיסרון בולט: הסאונד הרב-שכבתי שהשניים תפרו לאלבום מוסיף כוח לשירים, אבל ממסך את קולה של גורדון ומקהה את יופיו צרוב הסיגריות. כך או כך, מי שחשש שהקריירה הטלוויזיונית של גורדון תפגע במוסיקה שלה יכול להירגע.

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>