1. מוזיקה
  2. ביקורות הופעות

דני סנדרסון בפסטיבל הפסנתר: בכל זאת גיבור גיטרה

לא היה רגע מרגש שהתעלה על האחרים, וקשה לדעת אם זה רק בגלל נוכחותו הלא טבעית של הפסנתר בפרסונה הבימתית של סנדרסון. אפשר היה לחוש את זה רגע אחרי שנגמר ההדרן, וסנדרסון החליט לחזור בספונטניות ולנגן את One After 909 של הביטלס - שיר רוקנרול מבוסס פסנתר

רק כמה ימים לפני ההופעה של דני סנדרסון, אמש בסוזן דלל, הבנתי עד כמה אני מעריץ של הבנאדם. קסטת האוסף "הטובים לטיס" הייתה מהראשונות שרכשתי בילדותי, לפני כשנתיים שילמתי ממון רב על עותק יד שניה של ספרו "נחירה פומבית" לאחר שהעותק המקורי ממנו ידעתי לצטט ,אבד ורק לפני שבוע הצלתי מזריקה עותק מקורי של קסטת וידאו מהמופע "חכם על קטנים". גם עליה גדלתי, גם ממנה ציטטתי וגם אותה אי אפשר להשיג כיום. מגיל חמש עד חמש עשרה סנדרסון היה כנראה האמן הישראלי אליו הייתי מחובר יותר מכל. בנתק הנוכחי ביחסנו אני מאשים אותו. אלבומיו האחרונים "הבוגרים" פשוט לא דיברו אלי. אלבומו האחרון שעוד ציטטתי היה "מת לבכות 2" מ-1994 וכן, גם אותו כבר אי אפשר להשיג.

» פסטיבל הפסנתר 2010 - לכל הפרטים» פסטיבל הפסנתר 2010: כל ההמלצות והביקורות – גם בעכבר אייפון» פסטיבל הפסנתר 2010 - סיכום הערב הראשון» פסטיבל הפסנתר 2010 - סיכום הערב השני» פסטיבל הפסנתר 2010 - סיכום הערב השלישי» פסטיבל הפסנתר 2010 - סיכום הערב הרביעי

אז מה כן ניתן להשיג? את סנדרסון מודל 2010. רך מתמיד, בוגר מתמיד (אך לא יותר מדי לשמחתי) ומוקף בלהקת צעירים שעוד נגיע אליה. קצת פחדתי לפני ההופעה שכן זה קצת מוזר שהפעם הראשונה בה אני רואה את גיבור ילדותי בהופעה, אחד מגיבורי הגיטרה הגדולים של המוזיקה הישראלית, זה דווקא בפסטיבל הפסנתר. הדרך היחידה בה יכולתי למצוא נחמה בפורמט היא כשנזכרתי בסדרת ה-unplugged של ה-MTV משנות התשעים שהצליחה להוציא רעננות גם מגדולי החטיארים. והאמת? זה בדיוק מה שהיה.

רך מתמיד, בוגר מתמיד. סנדרסון מודל 2010 (צילום: מאי קסטלנובו גלילי)סנדרסון מלווה עצמו כבר שנים בהרכב צעיר שכולל נגנים שהם גם "טאלנטים" בפני עצמם שלא פעם תופסים את הפרונט. כשחושבים על זה הרי זהו המצב הטבעי ביותר עבור סנדרסון שתמיד זהר יותר כאשר לא עמד במרכז. את הרכב הענקים "כוורת" הוא הרי הרים כמעט לבד על כתפיו הצנומות. אבל בואו לא נעשה לחבר'ה הצעירים השוואה לא הוגנת. יותם בן חורין, מאיה רוטמן וכפיר בן ליש היו חביבים ואפקטיביים ביותר בסולואים שניתנו להם ולא יותר. אם ניתן לומר שמישהו גנב את ההצגה זה הבחור שכבש את הקהל עם מנדולינה, כינור וחצוצרה לסירוגין. יחד עם שי וצר על כלי הקשה הם נתנו סט אקוסטי שהתחבר מצוין. סנדרסון, כאמור וכמובטח – התיישב ליד פסנתר.הסט כלל שירים מכל התקופות שאיזן בצורה מדויקת בין הלהיטים הישנים לשירים החדשים, כך שמבקרים נרגנים לא יכולים להגיד שהוא ניגן פחות מדי, או יותר מדי משום דבר. בחירת השירים והעיבודים החדשים גם יישרו קו עם האווירה הכללית (הרכה והבוגרת). בין השירים הקלאסיים שכצפוי העירו את הקהל היו "ביום ובלילה" ו"שרות עצמי", מימי כוורת, "כחול ים תיכון" ו"היא לא תדע" מימי גזוז, וכמובן "היא התיישבה ליד פסנתר" אותו הודה שלא שר כבר 25 שנה. אמנם בניסיון הראשון הוא נתקע אך לצלילי מחיאות הכפיים של הקהל המפרגן הצליח לבסוף להשלים את השיר הבאמת בלתי אפשרי הזה.קשה לומר אם סנדרסון באמת מאבד גובה כשהוא יושב על הפסנתר (סליחה על הבדיחה הנמוכה, סנדרסון היה גאה) או שזו פשוט הענווה הטבעית שלו שמפנה את הבמה לחברי הלהקה, לעיתים על חשבונו. הפעמים היחידות שהסתובב אל הקהל היו כשעבר לנגן על הקלידים (אלו עם הסאונד שרק הוא משתמש בו. זה מ"זה הכל בשבילך" אותו השכיל דווקא לא לנגן) ובפעם היחידה שעבר לגיטרה בביצוע המעולה  ל"זאת שמעל המצופה", שם לפתע ראו את הניצוץ בעיניו. אבל יכול להיות כאמור, שזה רק בגלל שבשיר הזה ראו את עיניו.

קודם כל גיבור גיטרה. סנדרסון (צילום: מאי קסטלנובו גלילי)סך הכל הייתה הופעה חביבה ביותר שהזכירה לי מה שידעתי – שסנדרסון הוא מכותבי השירים החביבים שידעו מחוזותינו. לפני ההופעה פגשתי את עמיתי סער גמזו, שבדיוק חזר מהופעתו של משה פרץ באותו הפסטיבל. הוא סיפר לי שכל ההופעה נסבה סביב אותם שלושה נושאים: את, אני ואלוהים. נזכרתי בזה כשרוטמן שרה את השיר "לא ידענו מה לעשות" מתוך "סיפורי פוגי" של כוורת. שיר מרגש ויפהפה על דילמה אמיתית שחווים ארבעה אנשים שחיים בארון (לא המטאפורי של הקהילה הגאה. ארון). כבר לא כותבים כאלו שירים. ובסירה הזו נמצאים משה פרץ ולצערי גם דני סנדרסון שאלבומו האחרון התאים כמו כפפה לרדיו הישראלי. וזו לא מחמאה.לא היה רגע מרגש שהתעלה על האחרים, וקשה לדעת אם זה רק בגלל נוכחותו הלא טבעית של הפסנתר בפרסונה הבימתית של סנדרסון. אני בכל אופן אתן לו ליהנות מהספק. הוא עדיין נשאר אחד מגיבורי הגיטרה הגדולים שהרוקנרול זורם בדמו. אפשר היה לחוש את זה רגע אחרי שנגמר ההדרן, וסנדרסון החליט לחזור בספונטניות ולנגן את One After 909  של הביטלס - שיר רוקנרול מבוסס פסנתר. ראו עליו שרגע לפני שההופעה, הפסטיבל והפסנתר נגמרים הוא פשוט רוצה ליהנות עוד קצת מהרגע.

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>