1. מוזיקה
  2. ביקורות הופעות

רדיוהד בפרימוורה: המציאו את העתיד מחדש

בליווי שקט מופתי בקהל, ביצועים מדויקים וריקודי סוף העולם מצדו של תום יורק - רדיוהד, שלימדה את כולנו איך להעלם, הוכיחה שוב את כוחה של המוזיקה שלה. חזרה להופעה הכי מדוברת בפסטיבל פרימוורה 2016

רדיוהד בפסטיבל פרימוורה 2016
ההופעה שכולם חיכו לה. תום יורק מפגין רגשות צילום: Eric Pamies

פסטיבל פרימוורה סאונד 2016 בברצלונה הציג ליינאפ חלומי שגרם לכך שכל הכרטיסים נמכרו מראש, עם כמות עצומה של הופעות מגוונות. את האירוע פקדו אמנים גדולים כמו פי ג'יי הארווי, טיים אימפלה, ו-LCD Soundsystem, לצד הופעות של הרכבים עם קהל קטן יותר, כמו דינוזאור ג'וניור, אנימל קולקטיב ו-suuns, ואפילו שמות ישראלים, בהם להקת בום פם שהופיעו עם הזמרת הטורקיה סלדה, נגה ארז, קאט אאוט קלאב וטייני פינגרז (שנתנו הופעה מופלאה).

» רדיוהד בישראל - ריפוי במוזיקה
» רדיוהד בישראל - כל הפרטים
» עשרת השירים הגדולים של רדיוהד
» מי עוד מגיע לארץ השנה?
» לוח הופעות היום
» מדור מוזיקה עכבר העיר

ביום ההופעה, נדמה שכמעט כל קהל הפסטיבל הצטופף מול הבמה של רדיוהד, שהגיעו לכאן כחלק מסיבוב ההופעות של אלבומם האחרון, "A Moon Shaped Pool". היה זה המופע הראשון של הלהקה בספרד מזה כעשור, והשמועות ציינו שלא מעט אנשים תפסו מקום קדמי להופעה עוד מהבוקר. למי שלא הצליח להתקרב לשורות הראשונות נותר להקשיב מרחוק.

בחזרה לשנות ה-90'. רדיוהד עם "Creep":

הקהל שנאסף היה מגוון מאוד, כאילו רדיוהד איחדו את קהלי מרבית הלהקות שהופיעו לפניהם. לידי עמדו צעירים מזוקנים כבדי משקפיים, אמריקאי עם כובע בייסבול הפוך ומבוגרים מאפירי שיער. אלה שגדלו על רדיוהד בשנות ה-90', אלה שכבר בגרו באותה תקופה, וגם מי שעדיין לא נולדו בצאת האלבומים הראשונים. לצד הספרדית נשמעו צרפתית, רוסית, וגם לא מעט עברית. הד של בס מכיוון הבמה סימן שההופעה עומדת להתחיל, ובקהל מחאו כפיים וקראו ללהקה כבר לעלות. צלילי הפתיחה של "Burn The Witch", שפותח את האלבום החדש, התנגנו, והמסכים שמעל הבמה הקרינו ריבועים אדומים שריצדו והאירו מרבד עצום של ראשים. הלהקה עלתה והקול הפוצע של תום יורק החל לשיר על התקף חרדה, בליווי תיפוף במקצבים שבורים של פיל סאלווי ושל קלייב דימר (המתופף של פורטיסהד), שהצטרף אליהם בסיבוב ההופעות הנוכחי.

אחריו הגיע "Daydreaming" השקט. תום יורק שר "We're Here To Serve You" בעדינות ובעצב, ובקושי הישיר מבט לקהל. המנגינה הפועמת וההפסקות שבין המילים חשפו דממה של קהל עצום. מאחוריי עמד בחור גבוה, שלאורך כל ההופעה אחז את הפנים בשתי ידיים, לא זז כמעט והביט בבמה, ומסביבנו עשרות אלפי אנשים עמדו בשקט - התבוננו, הקשיבו בריכוז גדול או בהתפעמות, שקטים כל כך. נשמעו מחיאות כפיים מועטות בין השירים, שלא התמזגו ברצף אלא נקטעו לתוך שקט. אולי מדובר בהחלטה מכוונת של להקה שכבר הרבה שנים עוסקת בכוח של ההעלמות מול הנראות, ב"איך להעלם לגמרי" ובכל זאת להשאר שם, כמו גם בקמפיין ההעלמות שקדם לצאת האלבום, שבו הוכיחו את הכוח שבהעלמות ובשקט, כשמחקו את עצמם מהרשתות החברתיות.

רדיוהד בפסטיבל פרימוורה 2016
בין ביצועים זהים לגישה שונה. רדיוהד בפרימוורה צילום: Eric Pamies

חברי רדיוהד הוקרנו במסכים מפוצלים וריבועיים, שחשפו בעיקר את כלי הנגינה או את הקצוות שלהם - הגיטרה של ג'וני גרינווד (בה ניגן לפרקים עם קשת), הקלידים, הפנים של כל אחד מחברי הלהקה. האקט הזה עמד בניגוד להופעות של אמנים אחרים בפסטיבל, שבהן המסכים אפשרו לקהל העצום שהגיע לראות אותם גם מרחוק. מי שלא היה קרוב מספיק לראות את הבמה בערב הזה, יכול היה בעיקר להקשיב. לקראת השיר "Ful Stop", עם המסך האלקטרוני הכבד והקצב המהיר, תום יורק אחז בקלידים וכמעט לראשונה הביט בקהל, תוך שהשיר פצע והפר בביטים השבורים שלו את השקט. זה היה הקטע שחתם את השירים המנוגנים בסדרם כפי שהם מופיעים באלבום, כפי שהם גם נוגנו בכל אחת מההופעות במסע ההופעות.

למרות זאת, מרבית השירים שהרכיבו את ההופעות בסיבוב הנוכחי וגם באותו ערב, הם דווקא שירים מתקופות אחרות של הלהקה, שירים שבעבר רדיוהד הקפידו שלא לבצע. המנונים שקטים כמו "No Surprises" ו-"Karma Police" (שבו נצפה אחד הרגעים המרגשים בהופעה כשהקהל המשיך לשיר את השיר עוד ועוד אחרי שהוא הסתיים) בוצעו באופן זהה כמעט למקור. אחד הביצועים היפים היה "Talkshow Host", בעיבוד בלוזי מופלא שהתגלגל באיטיות. השירים בעלי המעטפת האלקטרונית יותר זכו לעיבודים מורכבים עם ביטים כבדים, כמו ב-"Idioteque" שהצליח לנסר את השקט ולהרקיד לא רק את הקהל, אלא את גם את תום יורק, לצד המיקרופון וברחבי הבמה, בריקוד שהיה כמו נשק להגנה עצמית נגד ההווה.

ממציאה את עצמה מחדש. רדיוהד עם "Idioteque":

כל הדברים האלה חשפו בעיקר את הדרך שרדיוהד עשו מאז שנות ה-90', ואיך בין הפשטות, המורכבות והסדקים, הפציעו הנגיעות האלקטרוניות שלהם והתופים השבורים. רדיוהד תמיד הלכה בדרך לא מתפשרת ולמרות זאת הפכה לאחת הלהקות הגדולות בעולם - להקה שממשיכה להשתנות ולהתפתח, ובדרך בונה וממציאה מחדש את עצמה ואת המוזיקה בעולם בכלל (השפעה שאפשר היה לשמוע אצל הרכבים אחרים בפסטיבל). אבל יותר מכל, רדיוהד בסיבוב ההופעות הנוכחי היא להקה שממציאה מחדש לא רק את העתיד וההווה אלא גם את היחס לעבר המוזיקלי שלה.

השיר שסגר את ההופעה לפני ההדרן, היה "Street Spirit", ובניגוד למילות השיר, כמעט במפתיע, ההופעה לא דעכה - נראה שהזמן הואץ ולפתע עברו כמעט שעתיים, בלי שהורגשו בכלל, כמו בתכנית מורכבת של העלמת והשקטת הזמן. ההדרן נפתח עם "Bloom", מתוך אלבומם הקודם "The King Of Limbs", ומיד לאחריו תום יורק  פנה לקהל, כמעט לראשונה מאז תחילת המופע, בצניעות שנשמעה אמינה אפילו מפי הסולן של אחת הלהקות הגדולות בעולם, ואמר "Thank you very much, I'm impressed you're still here". "אתם רוצים לקפוץ?" הוא שאל, ומיד פנה לביצוע של "Paranoid Android", שהקטעים הקצביים שלו יצרו קפיצות נשלטות ולא נשלטות בקהל, ואפילו מחיאות כפיים משוחררות. ההופעה נסגרה בהדרן שני (שנראה לא מתוכנן), עם "Creep", הלהיט הגדול שאיתו רדיוהד פרצו בשנות ה-90' לתודעת העולם. בעבר הם מיעטו מאוד לבצע אותו וגם בסיבוב ההופעות הנוכחי הם ביצעו אותו רק פעם אחת. תום יורק שר באיטיות, כמעט דיבר אותו. לראשונה עמד כמעט בקצה הבמה כפוף, ושר קרוב אל הקהל - קרוב מאוד לשירים מהאלבום החדש, אבל גם קרוב מאוד למילות השיר הראשוני הזה, שממנו הם הגיעו. סוגר מעגל, כאילו עדיין רוצה "שיבחינו בו כשהוא נעלם".

רדיוהד בהופעה, פסטיבל פרימוורה בברצלונה, 3 ביוני 2016

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>