1. מוזיקה
  2. און סטייג'

און סטייג' RPS Surfers מצאו השראה באופנוענים מהפיפטיז

היו שמחים לפגישה עם דיק דייל או קארים עבדול ג'באר, שומרים אמונים לצ'ארלי מגירה וסוגדים לאיילנד גויאבה - גולשי האבן נייר ומספריים לקחו נושא לא שגרתי והפכו אותו לזהב

גולשי האבן נייר והמספריים (rps surfers)
נושא לא שגרתי, מוזיקה מצוינת. RPS Surfers צילום: גאיה סעדון

סל ההשפעות של מוזיקת הרוק באופן כללי הוא די מצומצם ומוכר - לפעמים פוליטיקה, לפעמים ביקורת חברתית ובעיקר הרבה מאוד אהבה ויחסים שבינו לבינה. בקטגורייה הזאת מגיע ל-RPS Surfers צל"ש על נושא שכנראה טרם הוקדש לו אלבום - חברי ההרכב (טל אורן, שי לנדה, רועי בר יהודה וגל חי) החליטו שמושא ההשראה שלהם תהיה חבורת אופנוענים שכיכבו בחולות של חולון לפני עשרות שנים. סיפור מוזר? לא נכחיש.

» און סטייג' - לכל האמנים
» RPS Surfers - לוח הופעות
» מבול של אמנים בדרך אלינו
» איפה הילד עדיין בועטים
» מדור מוזיקה עכבר העיר

ספרו על התהליך של יצירת האלבום החדש
שי: "תהליך העבודה על האלבום נמשך מספר שנים - הרעיון לאלבום עלה עוד לפני ששחררנו את האלבום הראשון. הרעיון היה להקליט אלבום כחלק מסדרת "חרקה" של קול הקמפוס, הם שאלו אותנו עם מי אנחנו רוצים לעבוד, השם שעלה מיד היה אורי בראונר כנרות (בום פם, אוזו בזוקה) וכך הם שילבו אותו כמפיק האלבום. באותו זמן נזכרנו בסיפור ישן על חבורת אופנוענים ותיקה בשם 'כנופיית החרקה' והיה מתבקש שנקדיש להם את האלבום. במסגרת העבודה על האלבום גם נפגשנו עם האופנוענים הותיקים מאותה חבורה על מנת לקבל השראה להפקת האלבום. את האלבום הקלטנו במהלך 3 ימים מרוכזים בהם השתלטנו על אולפני קול הקמפוס והקלטנו יחד ב'לייב'. לאחר הקלטה של כלים נוספים ומיקסים, עשינו מאסטר לאלבום בלוס אנג'לס ואת הדפסת התקליט במפעל ייחודי בגרמניה".

מוזיקה לשמוע בחולות. RPS Surfers עם "Revolution":

מי היא "כנופיית החרקה"?
שי: "'כנופיית החרקה' היא חבורת אופנוענים מסתורית מסוף שנות ה-50' ותחילת ה-60'. מדובר ב-12 רוכבים המתהדרים בכינויים שנשמעים אינדיאנים כמו 'הנץ השחור', 'תרנגולת', 'הנמר האדום', 'שטעטלע' וכו'. הם נהגו לבצע פעלולי אופנועים עוצרי נשימה, בעיקר קפיצות, בחולות גוש דן ולגרור אחריהם מידי שבת קהל רב של בני נוער שראו בהם גיבורים, בעוד המבוגרים יותר חששו מאותה חבורה וראו בהם 'פושטקים'. את האלבום הקדשנו לחבורה הזאת, הן בשמות השירים, באווירה שאנחנו מנסים להעביר, בצלילי האופנוענים, בעטיפת האלבום, בתמונות שמלוות אותו ובקליפים שהוצאנו".

מאיפה מגיעה המשיכה לסגנונות ישנים יחסית?
טל: "כשהיינו נערים נחשפנו להרבה מוזיקה דרך חנויות תקליטים, ובפרט הקומה ה-13 בתל אביב. דרך התקליטים הזולים והעטיפות היפות הגענו למוזיקה מגוונת, שבה מצאנו המון השראה והרגשנו חיבור. זה הרגיש הרבה יותר מגניב מהמוזיקה הפופולרית.
גל: "אנחנו מנסים גם לחדש בתוך עולם המושגים הזה, ולספק קצת מההשפעות המקומיות שלנו על המוזיקה. כשעושים את זה למוזיקה ישנה, לפחות בראש שלי, הטוויסט הזה הופך להיות יותר מעניין מוזיקלית".

מה המופע הכי טוב שראיתם בחיים?
שי: "בחירה קשה, בעיקר בגלל שכמעט כל יום אני רואה הופעה. ההופעה שכנראה הכי השפיעה עליי היא של הסטוג'ס בגני התערוכה ב-2007 - איגי פופ, האחים אשטון וסטיב מקיי (הסקסופוניסט מפאן האוס). זאת הייתה הזדמנות חד פעמית לראות את הלהקה בצורה המקורית ביותר בהופעה האנרגטית ביותר".
גל: "במקרה או שלא הייתי בהופעה הזאת גם. זה היה מעורר השראה לראות אותם בגיל הזה נותנים הופעה כזאת. ללא ספק אחת הטובות שראיתי".
שי: "הופעה נוספת שהשפיעה עלי הייתה לראות את דיק דייל בחוף רדונדו בלוס אנג'לס בשנת 2010. לראות את האיש שהמציא את מוזיקת הסרף במקום שבו הומצא הז'אנר, יותר מ-50 שנה אחרי. עדיין הרוקר הכי מפגיז שיצא לי לראות".

גולשי האבן נייר והמספריים (rps surfers)
עושים שמח. RPS Surfers צילום: גאיה סעדון

עם איזה יוצר/ת הייתם רוצים לשבת על קפה/בירה?
שי: "מותר גם מתים? אם כן הרשימה לא תגמר. אם לא, אז כנראה שנבחר בדיק דייל מהשאלה הקודמת, אדם מעניין והאיש הכי קול בעולם. מתחום הספורט אבחר את כארים עבדול ג'באר שהוא לדעתי דמות מעניינת".
רועי: "אני הייתי רוצה לשבת עם דיוויד לינץ'".

שיר שאתם מתבאסים שלא כתבתם בעצמכם?
טל: "'The Haunted' של הקאט אאוט קלאב".
שי: "בלי לשמוע את השיר, הייתי מת לכתוב את 'אני בז' של להקת הPאנק הבזים מנשר. פשוט רעיון טוב מידי שאין לו תיעוד לפי מיטב ידיעתי".
גל: "הנעימה של אניו מוריקונה "The Wild Horde", מהמערבון 'My Name Is Nobody'. לא מצליח להתגבר עליה".
רועי: "את השיר הבא של המיטבולס - הגיע הזמן".

למי אתם מרימים בסצנה המקומית?
שי: "תעשיית המוזיקה המוכרת די משעממת אותנו. מצד שני 'סצינת' המוזיקה האלטרנטיבית-אינדי-כל מה שלא מיינסטרים מאד מעניינת ומלאה ביוצרים מוכשרים ולהקות מצוינות. כמעט כל הלהקות שהופיעו ויצאו מהקורו/פטיפון והריאליטי ריהב סנטר אהובות עלינו. בתוך ה'סצינה' הזאת יש את סצינת הסרף שמכילה בנוסף אלינו שתי להקות שנרצה להמליץ עליהן לכולם - האוריונס והדינמיטים. אם כבר הוזכרה סצינת הסרף המקומית, אז מעל לכולם מרחפת ההשראה מה'אסטרוגליידס שכבר לא קיימים ומצ'ארלי מגירה זצ"ל".
רועי: "הודנא אורקסטרה. מעולים".

מה האלבום ששינה לכם את החיים?
טל: "'Hawkwind - In Search Of Space'. המוזיקה באלבום הזה מאוד השפיעה עלי ועל איך שאני חושב, ובעיקר עשתה לי חשק להקים להקה בעצמי'.
שי: "בגיל 13 טל הביא לי את האלבום הראשון של לד זפלין. שמעתי אלבומי רוק לפני כן, אבל מאז נהייתי מכור לרוקנרול".
רועי: "קפטן ביפהארט - 'Trout Mask Replica'".

הכל תודות לאיילנד גויאבה. ההרכב עם "The Black Hawk":

טקסים שאתם עושים לפני הופעה?
גל: "מתפללים שלטל לא ייקרע מיתר. וברצינות, הטקס האמיתי הוא סחיבת האורגנים והמגברים. לכל הציוד האנלוגי הזה יש מחיר".
רועי: "שותה מים ובירה".

מה אתם אוכלים אחרי הופעה?
שי: "פיצה או צ'יפס. זה גם מה שאני אוכל לפני ההופעה ומה שאני אוכל בכלליות".
רועי: "בדרך כלל פשוט בירה, אבל כל פעם משהו אחר - אני קשוב לגוף שלי".

לא יכולים לחיות בלי?
גל: "איילנד גויאבה, המשקה הרשמי של החזרות".

מה הפאדיחה הכי גדולה שקרתה לכם?
שי: "באינדינגב נקרעו לטל מיתרים על השיר הראשון (דבר שקורה מידי פעם), וכמובן שלא הייתה גיטרה חלופית או מיתרים להחלפה. למרות שטל שמאלי, הוא לקח ממישהו גיטרה ימנית והמשיך את ההופעה עם מיתרים הפוכים - וזה נשמע בהתאם. אבל הפאדיחה הזאת מתגמדת ליד מה שקרה לי באחת ההופעות, כשהסטנד של האורגנים קרס ונשבר מעומס המשקל, נפל לי על הברכים והעמיד אותי במבוכה וחוסר אונים".

גולשי האבן נייר והמספריים (rps surfers)
פה כל כלי הנגינה נשארו שלמים. הגולשים בהופעה צילום: גאיה סעדון

כשהייתם קטנים חלמתם להיות?
שי: "אנחנו חברים מגיל צעיר ממש ולא זכור לי שחלמנו להיות משהו כשנהיה גדולים. היו לנו מלא חלומות שניסינו להגשים בזמן אמת - הקמנו להקה, חדר חזרות, עשינו סרטים מטומטמים ואספנו תקליטים".
רועי: "הדבר האחרון שאני זוכר שחלמתי להיות זה אסטרונאוט".

מה העבודה הכי הזויה שהייתה לכם?
טל: "תחרות צמודה בין גנן כונן ברחבי תל אביב לבין נהג שמעמיס אופני תל אופן".
רועי: "מנהל לול".

להכנס לפלייליסט - חשוב או אפשר להצליח בלי?
שי: "המוזיקה שלנו לא ממש מיינסטרים ולכן הכניסה לפלייליסט היא לא המטרה ולא מה שימנע מאיתנו להמשיך. כמובן שנשמח מאד אם ישמיעו את האלבום והשירים בגלגלצ ובכל תחנות הרדיו, כי כל הערכה שאנו מקבלים מהקהל ומשדרני הרדיו מאוד מחזקת אותנו".

גילטי פלז'ר שלא הרבה יודעים עליו?
גל: "היינו עושים מופעי מחווה לקיס, כולל האיפור והפלטפורמות, בכל שנה בפורים ולפעמים גם בלי קשר לחג. אחרי כמה שנים זה דעך".

איפה אנחנו פוגשים אתכם שנה מהיום (בשאיפה)?
"בהשקה של אלבומינו הבא, מארחים את דיק דייל וצאל יונגרייז".

תגיות

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>