1. מוזיקה
  2. שירים חדשים

סינגל שוט: נתן גושן לקח את השטחיות עד לונדון

וגם: אושרי כהן פוצח בקריירת סולו מוזיקלית אבל לא כדאי שיעזוב עדיין את התיאטרון. מזל שיש גם סינגלים חדשים של סיון טלמור ופרויקט התעוררות

הדור שלנו מאוהב בעצמו, בקטע חולה. וזו בעיה. אנחנו עסוקים בעצמנו, מדברים על עצמנו, חושבים על עצמנו, מגנדרים את עצמנו, וכותבים שירים על עצמנו. מילא אם היו קבלות בשביל לתמוך בזה, אבל בואו נודה על האמת. רוב היצירות המוזיקליות בינוניות מתמיד, משמימות, ולא מצדיקות את הרגשת החשיבות העצמית המופרזת שסיגלנו לעצמנו בלי טיפת ענווה. זה כל כך מוגזם עד שקשה להאמין לאנשים האלה ששרים על עצמם ברצינות כל כך גדולה. בסופו של דבר הם הופכים לקריקטורות קלישאתיות של עצמם, בלתי אמיניות בעליל, ובלי טיפת רגש אותנטי. נתן גושן חוזר עם אלבום שני כדי להזכיר לנו עד כמה סמל קלישאתי מופרך יכול להצליח מסחרית, ואם לא די בישראל, כנראה שהוא רוצה עכשיו לכבוש את העולם ולהפוך אותו לעוד יותר משעמם. גם אושרי כהן בסינגל הבכורה שלו הוא קלישאה מהלכת של חתיך מגניב, ואולי עדיף שבינתיים לא יתפטר מהתיאטרון. סיון טלמור, לעומתם, היא קרן אור של רגש אמיתי ונעים. ומתן בן צבי, דווקא מתוך האנונימיות, מפציץ את המוח עם חומרים מרתקים ומאתגרים.» סינגל שוט - כל הטורים

אוי ואבוי: נתן גושן – עוד איזה כיף שמגיע אלבום חדש של נתן גושן. אה, רגע, התבלבלתי. התכוונתי ל... כל מוזיקאי אחר. או אפילו לא מוזיקאי, מבחינתי שיהיה נגר. גושן מצטרף לשמות נוספים אותם אני מזכיר מידי פעם בטור זה, שיוצרים ביחד את הסמל לכל מה שבינוני בתרבות הישראלית (ואולי במין האנושי בכלל). השימוש שלו באלמנטים קיטשיים מנופחים עד כדי קריקטורה הם כל כך קיצוניים עד שזה כמעט לא אמין שמישהו קונה את זה. אבל קונים, תאמינו לי, קונים. יש שם בחוץ אינספור ילדות שהפכו את האלבום הראשון שלו לאלבום זהב, את ההופעות שלו בשנה וחצי האחרונות למפוצצות עד אפס מקום, ואת רשימות ההשמעה של תחנות הרדיו למלאות בדימוי של כובע גרב, מבט נוגה-ממש-לא-אמיתי-אז-איך-זה-עובד-על-מישהו-לעזאזל, וקול נמוך ועבה ש"שר" טקסטים כאילו עמוקים אבל בעצם ממש חלולים. אבל ככה זה כשטדי הפקות (כוכב נולד) עומדים מאחוריך, גוף שמכתיב את קולו ומראהו של המיינסטרים הישראלי בעשור האחרון לפחות.

ספויילר – אל תצפו שמשהו דרמטי ישתנה באלבום החדש. "עוד" הוא אותו הדרעק בשינוי אדרת. כובע הגרב התחלף במגבעת ג'סטין טימברלייק (איחרתם בכמה שנים, לא?), לואי להב שהפיק את האלבום הראשון התחלף ביועד נבו, והגיטרה האקוסטית התחלפה בקלידים ותכנותים פופיים. הקול, אגב, נשאר אותו הקול. המשמעות של כל "השינויים" האלה היא די ברורה. כבשנו את ישראל כל כך בקלות, חושבים בטדי, הגיע הזמן לפזול לעבר העולם. יועד נבו, המתגורר בלונדון ועובד עם אמנים מרכזיים בפופ העולמי, הוא הבחירה הנכונה לפזילה הגדולה, והסטיילינג הוא עוד נדבך בדרך לכבוש את העולם. התוצר הוא פופ קצבי-רגיש על בסיס קלידים, והוא נשמע בדיוק גרוע כמו הפופ הרגיש על בסיס הגיטרה האקוסטית. יכול להיות שבמקום להתלונן זה הזמן הנכון לחזור בדיוק שנה אחורה, כשלוקץ' ועמית חשאי הוציאו את הפרודיה המצחיקה ההיא על "כל מה שיש לי". כי לבכות זה מדכא.

סינגל השבוע 2: פרויקט התעוררות – פרפר אדם / הנח לעצמך פתאום קם מתן בן צבי, הסתכל הצידה לעופר מאירי ואחורה לג'וני גולדשטיין, והחליט שגם הוא רוצה ליצור אלבום של מפיק. וזו החלטה אמיצה מאוד. אתם מכירים את השם הזה? אל תרגישו לא נעים, גם אני לא. אבל כשזה זה, זה זה. מתן בן צבי, נעים מאוד להכיר. הבחור הצעיר בחר בפינצטה חומרים של אמנים שונים, כולם בקנה מידה פרסומי נמוך עד אפסי (ג'ודי ענתבי היא בערך השם המפורסם ביותר ברשימה...), הפיק אותם מוזיקלית ואיגד הכל תחת השם "פרויקט התעוררות". את הפרויקט הוא מזניק עם סינגל בכורה כפול, שני שירים נפלאים ומפתיעים באיכותם והפקתם הייחודית. הדבר היחיד שמפריע לי בינתיים הוא שאני לא מצליח להבין מה הנראטיב של הפרויקט הזה. לקחת אסופת שירים שהפיק אותם אדם אחד זה לא מספיק, חייב להיות איזה חוט מקשר. אבל זה עוד אולי יגיע בהמשך. לפי שני הסינגלים הראשונים, אני לא דואג.

המוצלח מבין השניים הוא שירו של אביב בכר, "פרפר אדם", שיר יפהפה ועוצמתי. מלבד הטקסט המרתק ישנו הלחן המסועף שמעביר את הרגשות המעורבים בצורה מושלמת. אבל מה שהופך את השיר לבאמת מוצלח, הוא הקול וחתך השירה של בכר, שמזכיר קצת את ימי אלג'יר, עליה השלום. החיתוך הכאילו מאולתר של המילים בפזמונים משאיר אותי דרוך ומקשיב כל הזמן, כמו שמוזיקה מאתגרת צריכה לעשות. משיכת סוף מילה פה, כניסה מאוחרת באמצע משפט שם, כל התכסיסים עובדים בצורה נפלאה, והתוצר הוא שיר חד פעמי שלא שומעים הרבה מסוגו. גם השיר של דניאל קריאף, "הנח לעצמך", עושה את העבודה, אבל כשהוא עומד מול בכר, הוא חייב להתגמד. הטקסט במקרה הזה קצר, ואינו מרכז הכובד של היצירה, אבל גם כאן, השירה פשוט מופלאה ומרגשת. בסך הכל, נראה שלבן צבי יש בעיקר אוזן מאוד טובה. הוא יודע לבחור בדיוק את החומרים הנכונים ולעבוד איתם כך שיממשו את הפוטנציאל באופן מלא. ואם זה המצב, אני סקרן מאוד לשמוע מה יהיה בהמשך.אביב בכר - פרפר אדם

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>