1. מוזיקה
  2. כתבות

להקת ג'יין בורדו ניצחה את המבקרים

חברי הרכב הקאנטרי העברי סולדים מהגדרות שטחיות, מחבקים את החיקוי ב"ארץ נהדרת", מדברים על הזוגיות בעבודה המוזיקלית האינטנסיבית ועל התגובות הלא נעימות. ומה הקשר לסוסים?

להקת ג'יין בורדו במוזיאון תל אביב
המעריצים דווקא קולים. ג'יין בורדו צילום: תומר אפלבאום

אחד החוקים הלא כתובים של עולם התקשורת בישראל הוא שאתה לא באמת מפורסם אם לא זכית לחיקוי ב"ארץ נהדרת". באחרונה זכו חברי ג'יין בורדו לחותמת הכשרות המפוארת, בדמות ההרכב הבדיוני (אך הדומה להפליא) קייט מרלו. "הם עשו תחקיר מקיף", מודה דורון טלמון, סולנית ההרכב, שקיבלה את הווידאו בווטסאפ מרואת החשבון של הלהקה בזמן שהם היו בהופעה. "כשראיתי את זה נשפכתי מצחוק. זה כבוד ענק וזה שם אותנו במקום שפתאום כולם הכירו אותנו". עם זאת, לפרסום הגדול היו גם השלכות שליליות מבחינת טלמון. "זה יצר פגיעות גדולה יותר, בטן רכה", היא מתוודה, "פתאום נהייתי ערה לתגובות שהתפרסמו בפייסבוק, תגובות מאוד מכוערות. בגלל שמדובר בפייסבוק, לאנשים יש פנים, חלקם חברים של חברים בטח. זה בסדר לא לאהוב, זה בסדר לשנוא, אבל אני בחיים לא הייתי כותבת למישהו 'יו, זה חרא!'. זה היה שיעור כי אני יודעת שאני לא יכולה לשלוט בזה ויש פלוסים ומינוסים, אבל זה גם ביאס קצת".

» ג'יין בורדו - לוח הופעות
» רדיוהד: המדריך למאזין
» מייסא דאו לא בונה על פלייליסט
» טירז פור פירס היו נוסטלגים
» הופעות החודש שאסור לפספס
» מדור מוזיקה עכבר העיר

החיקוי של ג'יין בורדו הקצין את האיכויות של השלישייה, שחוץ מטלמון כוללת גם את מתי גלעד (קונטרבס) ואמיר זאבי (גיטרה). קייט מרלו הציגה אותם כלהקה היפסטרית מתחנחנת, לבושת שמלות וקרדיגנים, ששרה שירי קאנטרי-פולק על נושאים מטופשים, כמו תספורות עקומות ונשיקות עם בחורים בלי זקן. נשמע קצת מעצבן, אבל השלישייה לוקחת את זה בקלות. "גם אנחנו צוחקים על עצמנו", אומרת טלמון, "זה דווקא מצחיק, שההוא מנגן סלייד עם קרם שיזוף ועם משאף (צוחקת). אבל זאת קריקטורה, אנחנו לא חושבים שזה מי שאנחנו".

איך אתם רואים את עצמכם?
טלמון: "הרבה פחות מגוחכים. אני תמיד טענתי שההומור שלי מטופש לאללה, אז אם עוד אנשים חושבים ככה אני מבינה את זה".
גלעד: "זה מצחיק אותי שחושבים שאנחנו כאלה היפסטרים. לא שזה מעניין אותי כל כך אם אנשים יחשבו שאני יותר או פחות הגדרות מטופשות. בגדול אנחנו רואים את עצמנו כמוזיקאים שמתעסקים במוזיקה, ואיך שכל אחד משקיף על זה מבחוץ, שיהיה לו בכיף".
טלמון: "לפעמים זה מרגיש לי שזה קצת כמו בתיכון".

ובתיכון הזה אתם הילדים הדחויים או המקובלים של השכבה?
טלמון: "לא דחויים ולא מקובלים. נורא מנסים לשים הכל בהגדרות - מיינסטרים או אינדי, היפסטרים או סחים, חמודים או רעים, אפלים או מתוקים. אני לא מקבלת את ההגדרות האלה, זה לא מעניין אותי. לשים אנשים בהגדרות זה שטוח ולא עמוק. אנחנו להקה עצמאית שעושה מוזיקה שהייתה אמורה להיות נישתית והפכה להיות פופולרית יותר. וזה מדהים. זה מרגש שאנחנו נוגעים בעוד אנשים, ולא מעניין אותנו מה הקהל שלנו לובש או איך הוא מדבר או לאן הוא יוצא, זה פשוט הכל שטויות בעינינו, הבל הבלים. קורה שמבקר אחד כותב 'אינדי', מישהו אחר אומר משהו שונה, זה לא האנשים שהחליטו. פה חבר'ה אומרים 'הם היפסטרים', פה חבר'ה אומרים 'הם מיינסטרים וממוסחרים', ושם חבר'ה אומרים שאנחנו סחים ומתוקים - אז יאללה, שיגידו. נראה לי שמה שמגניב אצלנו זה שאנחנו לא משויכים, אנחנו מעבר לזה, מחוץ לאיזושהי הגדרה. אבל אתה לא יכול לשלוט בזה".

להקת ג'יין בורדו במוזיאון תל אביב
"מלא פעמים אמרו לנו שזה לא זמן ללהקות". ג'יין בורדו צילום: תומר אפלבאום

שמות של סוסים

הפגישה עם ג'יין בורדו התקיימה בבית הוריו של גלעד - דירת קרקע ברחוב צדדי במרכז תל אביב עם חצר נעימה ושקטה, שכאילו נלקחה מאחד מצילומי ההרכב. בניגוד לאותם צילומי יח"צ מוקפדים, טלמון וגלעד הגיעו לבושים בקז'ואל, יותר בסטייל של מושבניקים מאשר היפסטרים (אם כי לזאבי, הצלע השקטה בשלישייה, היו משקפיים עם מסגרת עבה וחולצת פסים כחולה-לבנה לפי "התקן"). לפני כחודש יצא אלבומם השני "מה שחשוב", פחות משלוש שנים אחרי אלבום הבכורה שנשא את שמם. אותו אלבום בכורה זכה להצלחה מפתיעה בהיקפה - סינגלים כמו "וויסקי", "עינב" וכמובן "איך אפשר שלא" הפכו ללהיטים גדולים, האלבום הגיע למעמד אלבום זהב וההרכב היה המושמע ביותר בגלגלצ ב-2015.

הבסיס להקמת ההרכב התחיל אי שם בשנת 2012, בבית הספר למוזיקה רימון. טלמון היא במקור בת מושב רמות שבגולן, גלעד הוא תל אביבי, והשניים הפכו לזוג ולשותפים לכתיבה. את אהבתה לאמריקה טלמון הביאה מהבית, מאוסף התקליטים של הוריה שגרו במשך תקופה מסוימת בארצות הברית, ומסצנת רוכבי הסוסים ברמת הגולן. "זה היה לי מאוד טבעי שזה נכנס לכתיבה", משתפת טלמון, "מבחינת ה-Storytelling, המלודיות, הניגודיות הזאת בין הטקסט והמוזיקה העליזה שמאוד התחברתי אליה. לא ידעתי אפילו שזה זה. אני זוכרת שהשמעתי לדודה שלי שיר גרוע שלי בכיתה י' והיא אמרה לי, 'היי, זה קאנטרי עברי'". לפני שהפכו לג'יין בורדו, טלמון וגלעד הקימו הרכב כדי להיכנס לתחרות הלהקות השנתית של רימון, והם בחרו בשם לא שיווקי במיוחד. "אני מתפדחת להגיד את זה!" צוחקת טלמון, "איצי ביצי בוץ. זה נשמע מטומטם, אבל זה בא בהשראה מלהקת קאנטרי שנקראת Nitty Gritty Dirt Band. באנגלית זה נשמע טירוף, אבל בעברית זה נשמע על הפנים".

השיר שסימן את ההצלחה. ג'יין בורדו עם "איך אפשר שלא":

איצי ביצי בוץ אמנם לא עברו לשלב הבא של התחרות, אך טלמון וגלעד המשיכו לנגן ולהיות ביחד. חברי הלהקה האחרים פרשו, ואמיר זאבי הצטרף לאחר שחזר ארצה מלימודי מוזיקה בניו יורק. השלושה החליטו להחליף את השם המקורי ובחרו בג'יין בורדו - שילוב של שמות הסוסים של טלמון. ההרכב חרש את הארץ בהופעות והתמקם בפרונט של המיינסטרים הישראלי. עם זאת, הם ממש לא היו בטוחים לגבי ההצלחה. "קיבלנו תגובות שליליות כל הזמן", חושפת טלמון, "נכון שהיו אנשים שהגיעו להופעות, התאהבו במוזיקה ונתנו לנו דרייב, אבל מלא פעמים גם אמרו לנו שזה לא זמן ללהקות, אלא של יוצאי תכניות ריאליטי".

אילו תגובות קיבלתם לדוגמה?
טלמון: "'זה לא גלגלצי', 'זה לא מיינסטרים', 'אין לזה סיכוי'. מלצרתי במסעדה ואחד המלצרים אמר לי, 'תגידי, את לא מתביישת שיש כל כך הרבה מוזיקאים וכל כך הרבה מוזיקה, כאילו מה הסיכוי שלך אי פעם להצליח עם ההרכב שלך?' ואמרתי לו 'וואי, תודה נעם' (צוחקת). אם הייתי שואלת את השאלה הזאת אז הייתי במקצוע הלא נכון".

המוזיקה שלכם ענתה על איזשהו צורך של אנשים שלא קיבל סיפוק?
טלמון: "אני חושבת שכן. אני גם חושבת שבאמת במשך הרבה זמן לא היו להקות. הייתה מן תקופת זמרים-זמרות, ככה זה לפחות נראה לי. וגם נראה לי שמשהו בפשטות של השירים ובהרגשה שהם נותנים חיברה אליהם אנשים".

ולא נמאס לכם לנגן את הלהיטים האלה אחרי כל כך הרבה פעמים?
טלמון: "לי לא נמאס, לכם נמאס?".
זאבי: "לי לא".
גלעד: "כל מוזיקאי מתמודד בתחילת הקריירה עם העניין של לנגן את אותה המוזיקה".

ואיך מביאים מחדש את התשוקה לשיר שניגנתם מאות פעמים?
זאבי: "בכל פעם שאתה מנגן שיר מסוים, גם אם זה אותו שיר, זה קצת אחרת - אתה במקום אחר, בזמן אחר, אתה בן אדם שונה, האנרגיה משתנה, הקהל משתנה. זה לא משנה שכבר שנים אנחנו מנגנים את אותם שירים, זה עדיין מרגיש כמו בפעם הראשונה".

להקת ג'יין בורדו
"זה שהאלבום הראשון הצליח לא אומר שחשבנו שהוא מושלם". ג'יין בורדו צילום: תומר אפלבאום

"אני לא יכולה לעשות חמוצי"

עבודה במסגרת הרכב מוזיקלי היא לעתים עניין אינטנסיבי, וכשלוקחים בחשבון את העובדה שטלמון וגלעד הם זוג גם מחוץ לשעות העבודה, אותה אינטנסיביות מקבל משנה תוקף. למרות הפתח לצרות שהשילוב בין החיים הפרטיים והמקצועיים מספק, טלמון דווקא מוצאת בו היבטים חיוביים. "את האמת, להיות בזוגיות וגם חלק מהלהקה סייע לי להתבגרות", היא מספרת, "אני לא יכולה לעשות חמוצי, אני לא יכולה להתעצבן ולא להגיד למה אני עצבנית ואז לא לדבר איתו (גלעד; ע"ש) כל היום".

אז את לא מתעצבנת?
טלמון: "בטח שכן, אבל אני גם יכולה לשים את זה בצד, לדבר על זה אחר כך, להתפייס והכל יהיה סבבה. זה הפך אותי ליותר בוגרת כי צריך לתפקד פה במסגרת מקצועית".
גלעד: "מאז שיש את הלהקה אנחנו ביחד, זה הסיסטם שיש לנו".
טלמון: "כן, אנחנו לא יודעים אחרת האמת".

זה לא מפחיד אתכם שאם יהיה משבר אישי תאלצו לפרק את ההרכב?
טלמון: "האמת, אני לא מפחדת - מה שיהיה יהיה".
גלעד: "זה כמו להיות בזוגיות ולהגיד מה יקרה אם תיפרדו".
טלמון: "זה גם כמו לא להיות בזוגיות. מה אם נהיה רק שלושתנו, שלושה חברים בלי זוגיות ומה יקרה אם נריב ונפרד? איך אני יכולה לדאוג לגבי מה שיקרה? מה שיקרה, אני אתמודד איתו. באמת שזאת הפילוסופיה שאני מאמינה בה. בסך הכל זאת דווקא מערכת תומכת".

בעולם המוזיקה מוכרת תופעת "משבר האלבום השני" שחווים הרכבים רבים, וכשלוקחים בחשבון את הצלחת האלבום הבכורה של ג'יין בורדו, אפשר לחשוב שמפלס הלחץ ירקיע שחקים. מתברר שהשלישייה דווקא משדרת עסקים כרגיל. "זה שהאלבום הקודם הצליח לא אומר שחשבנו שהוא מושלם", אומרת טלמון, "אתה לא יכול לשלוט בהכל. מה שאתה כן יכול לעשות זה לשים את זה בצד, לשחק עם זה וליהנות מזה".

אנשים פתוחים גם לשירים החדשים, או שהם רוצים רק את הלהיטים?
גלעד: "האמת שהקהל מגיב טוב לשירים החדשים".
טלמון: "כן, לגמרי פתוח. גם השירים הראשונים שלנו היו חדשים לקהל, כי התפרסמנו מהופעות, לא באו להופעות שלנו עם ציפייה ללהיטים. הקהל אהב שירים שהוא שומע פעם ראשונה, אז גם עכשיו אנחנו מרגישים בנוח לנגן קטעים חדשים".
גלעד: "זה חלק מאבני היסוד של ההופעה שלנו, שאנשים לא מכירים את כל המוזיקה. אנחנו עושים תמיד קאברים שונים, או מנסים שירים חדשים בהופעות, זה חלק מהעניין. אנשים יודעים את זה, הם מרגישים את זה".

הקהל מקבל יפה את החומרים החדשים. ג'יין בורדו עם "מה שחשוב":

זה מתקבל טוב?
טלמון: "אני זוכרת שהייתי אומרת בהופעה, טוב, השיר הבא הוא שיר חדש, אבל זה מצחיק כי כל הופעה ראשונה חדשה. כן, זה מתקבל טוב, האמת שכן. נכון?".
זאבי: "כן, אנשים אפילו יודעים את המילים של השירים החדשים, זה הפתיע אותנו. אפילו את השירים מהאלבום החדש הקהל כבר מכיר כולל את המילים, עוד לפני שהוצאנו אותו. הם צילמו את השירים בווידאו ואז באו לעוד הופעה וכבר הכירו את המילים".

כמו במערכון של "ארץ נהדרת", גם לכם יש מעריצים סטוקרים שמתעלקים עליכם?
טלמון: "האמת שלא, המעריצים שלנו מה זה קולים".

לא היו מקרים מוזרים עם מעריצים שקצת הלכו יותר מדי רחוק?
טלמון: "תודה לאל, לא. יש יציאות".
גלעד: "יצא לי לנגן בס עם כל מיני זמרים וזמרות, ואתה באמת רואה אהבה מאוד גדולה של מעריצים שכבר גובלת אולי במשהו שהוא קצת יותר מדי, ודווקא אצלנו אני לא כל כך מרגיש את זה. יש הרבה מאוד אהבה ממעריצים ואנחנו מקבלים הרבה הודעות ותמיכה. עדיין, אף פעם לא היה מקרה כזה שעבר את הגבול".
טלמון: "כן. נראה לי גם שהם מרגישים שאנחנו כמוהם. קורה נגיד שמבקשים בקשות הזויות ועניינים הזויים, אבל זה ממש בקטנה וזה גם לא משהו שהוא מציק - שואלים שאלה, אנחנו נותנים תשובה, והכל בסדר".

אילו בקשות הזויות למשל?
טלמון: "מישהו חמוד כתב לנו פעם אחת שאם אנחנו אי פעם בסביבה, הוא רוצה שנאכל איתו ארוחת ערב, איתו ועם בן הזוג שלו, כי הם מאוד אוהבים אותנו. חמוד! אבל כאילו... (צוחקת)".

להקת ג'יין בורדו
רק להמשיך ליצור יחד. ג'יין בורדו צילום: תומר אפלבאום

אז לא הסכמתם
טלמון: "תודה, אבל אה…".
גלעד: "או שמקבלים בקשה לעלות איתנו לבמה לשיר שיר, להקליט למישהו קטע לחתונה וכדומה".

מזהים אתכם ברחוב לפעמים?
טלמון: "היום טיפה יותר, אבל לא כל כך. בעיקר בקונטקסט".
גלעד: "אם אנחנו שלושתנו ביחד אז כן".
טלמון: "פעם אחת הלכנו נגיד לשוק הכרמל לאכול, ואז מישהי, טייסת, שאלה אותנו 'היי, אתם יכולים לשיר שיר, לאיזה משחק קבוצות שיש לנו?'. אז הם צילמו אותנו בפלאפון שרים שיר, ואין להם מושג מי אנחנו ומה אנחנו. ואחרי זה הסתבר שזה הגיע לאחותי - שהיא גם טייסת. זה היה מצחיק".

איפה הייתם רוצים לראות את ג'יין בורדו בעוד עשר שנים?
גלעד: "פשוט להישאר בפלטפורמה הזאת שבה אנחנו יוצרים מוזיקה ביחד כחברים, ויש לנו קהל להופיע מולו ולהשמיע לו את המוזיקה החדשה שאנחנו מייצרים".
טלמון: "לא יודעת, אבל אני חושבת על זה גם".
גלעד: "המטרות באות תוך כדי הדרך".
טלמון: "המטרות באות תוך כדי הדרך באמת. אבל כאילו, כן, להופיע, להמשיך להופיע וליהנות מזה".

קרדיטים: איפור/שיער: איילת שמעוני, צולם בתערוכת "אדום על צהוב" במוזיאון תל אביב לאמנות

תגיות

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>