1. מוזיקה
  2. כתבות

"דורשים מהאישה מהר מאוד לחזור לעצמה"

השכחה שאחרי הלידה, השיחות עם אלוהים והכוח לצאת מהבית ולהופיע ברחבי העולם – ריף כהן מתכננת לחזור בקרוב אל הבמות, וכבר החלה לעבוד על אלבום שלישי. ראיון

ריף כהן
בעד שיוויון לכולם. ריף כהן צילום: יונתן טריכטר

"להביא ילדים לעולם נראה לי כמו דבר כל כך משוגע", מתוודה היוצרת והזמרת ריף כהן. "מאז שילדתי את הילד הראשון שלי זה משהו שממש מעניין אותי. אין לי מושג מה הסבתות שלי היו עושות עם כל כך הרבה ילדים. לא ברור לי איך הן היו מסתדרות בעולם של היום, עולם מודרני שבו אין את 40 הנשים שיכולות לשמש כקהילת תמיכה סביב נשים אחרות. עכשיו אנחנו בעצם משפחות יחידניות בדירות של ארבעה קירות. זה נראה לי הרבה יותר קשה בעולם המודרני להיות אישה, לתפקד כרגיל, לעבוד ולגדל ילדים. נראה לי ממש לא ברור".

» תהילות - כל הפרטים
» ניק קייב: ארבע תחנות שחובה להכיר
» כרטיס מועדון: הברנדייס מציע אלטרנטיבה
» און סטייג': הסולן החדש של החצר האחורית
» מדור מוזיקה עכבר העיר

כהן (32) ילדה רק לפני חודשיים וחצי את בנה השני, מה שמסביר למה קצת קשה לה לספר עם אילו מוזיקאים היא עובדת כרגע. "זה שכחה של אחרי לידות", היא אומרת, "אני שוכחת דברים, לחלוטין אבל. שוכחת שמות של אנשים, שמות של רחובות, של סרטים, של שחקנים". למרות הבעיות בזיכרון, היא איכשהו עדיין מצליחה "לג'נגל" בין שני ילדים, זוגיות עם בן זוג קרייריסטי (מעצב האופנה הד מיינר) וקריירה מוזיקלית משלה. "אני פשוט לוקחת מטפלת - זה הדבר היחיד שאני יכולה לעשות (צוחקת)".

השיר שפרץ את הדרך. ריף כהן עם "A Paris":

הקריירה של ריף כהן החלה כשהיא החלה ליצור מוזיקה בגיל שמונה, והמשיכה דרך שנים של לימודי פסנתר ופיתוח קול, ואפילו תואר במוזיקולוגיה מאוניברסיטת תל אביב. אחרי שהיתה פעילה בסצנת השוליים, פרצה אל המסכים ב-2011 בזכות הלהיט "À Paris" - שתי דקות של פופ צרפתי קליט בשילוב גרוב מזרחי-אפריקאי, שזכו ליותר מארבע מיליון צפיות ביוטיוב. אלבום הבכורה "À Paris" יצא בהפקתה ב-2012 וקיבל תשומת לב בינלאומית, מה שהביא אותה לחתום בחברת בת של הלייבל יוניברסל. אלבומה השני "A La Menthe" מ-2015 קיבל פחות הייפ, אך כהן לא מפחדת שהיא תיזכר בתור וואן היט וונדר. "אני מקבלת את מה שהאנשים רוצים", היא מתוודה. "אני ממשיכה ליצור כל הזמן. אני חושבת שהאלבום השני זכה להרבה פחות הכרה גם בגלל שילדתי שניה אחרי שהוצאתי את האלבום, וכל הקצב שלו היה שונה ממה שיכולתי להשקיע באלבום הראשון. אבל אני לגמרי מקבלת את זה, כלומר, כל עוד אני ביצירה, אני מאמינה שאלבום זה דבר נצחי שיש לו סבלנות".

כאמור, כהן לכאורה נמצאת כרגע בחופשת לידה, אך כבר החלה לעבוד על אלבומה השלישי. ב-18 במרץ היא תחזור לבמה במסגרת המופע "תהילות" (חלק ממיזם 929), שבו היא וזמרות כמו ויקטוריה חנה ואיה כורם יבצעו שירים בהשראת ספר תהלים. היא כבר הלחינה בעבר את פרק מ"ב מתהלים בשיר "צמאה נפשי" שסוגר את אלבומה הראשון, פרק שהיא גילתה בגיל 23 בעיון בספר בבית סבתה. "היא לא יודעת לקרוא באמת, אבל היא עוברת על זה עם העיניים", היא מספרת. "הסתכלתי על זה כשהייתי בחדר שלה, ומצאתי את פרק מ"ב שמאוד ריגש אותי, כי מתוארת שם איזושהי דרך תקשורת עם אלוהים. לא ברור לי אם אלה שלמה או דוד שכתבו את השיר, אבל זאת איזושהי שיטה או דרך לתקשר עם אלוהים שמאוד הזכירה לי את הדרך שבה אני תקשרתי עם אלוהים בגיל 12, כשהייתי קטנה".

ריף כהן
כבר עובדת על האלבום הבא. ריף כהן צילום: יונתן טריכטר

מה קרה בגיל 12 שהתחלת לדבר עם אלוהים פתאום?
"עניינים חברתיים בעיקר. כל מיני חרמות, ודברים שלא הייתי כל כך מוצלחת בהם. אני לא יודעת בדיוק להגיד מה קרה באותה תקופה, אבל בגדול פשוט היה קל לעבוד עליי, פשוט מאוד. אני חושבת שעד היום אפשר לעבוד עליי מאוד בקלות. זה משהו שאז היה לי מאוד קשה, אבל זה חיזק אותי בסופו של דבר".

הרגשת שלא היה לך למי לפנות?
"בוא נאמר את זה ככה – אני גדלתי בבית שאני קוראת לזה 'נתנו לי אלוהים', כלומר אמרו לי שיש אלוהים. אני חושבת שבדיעבד זה הרבה בשביל ילד, כי כך יכולתי ממש להסתדר לבד, ובאיזשהו מקום זה נתן לי עצמאות. בדיעבד, אם היתה לי בעיה לא דיברתי בהכרח עם ההורים שלי, כי לפעמים זה עוד יותר פדיחה לספר להורים כל מיני דברים, אז דיברתי עם אלוהים".

והוא ענה?
"כן, הוא ענה".

באיזו צורה?
"בצורה שהגלגל התהפך, ובסוף דברים השתנו והסתדרו".

גרוב חובק עולם. ריף כהן עם "Marrakech":

זה לא יוצר איזשהו קונפליקט? מצד אחד, את משתתפת באירוע שהוא סוג של פמיניסטי, ומצד שני המקום של האישה ביהדות מאוד מקובע ואפילו נחות.
"תלוי איפה – יש מקומות ביהדות שזה באמת נורא ואיום ויש מקומות שזה לא ככה – אם מסתכלים דווקא במקורות. אבל אני גם חושבת שהעולם החילוני והמודרני חונק את האישה לא פחות. על אישה נופלות באופן אוטומטי מטלות, והיא נדרשת לכוח הרבה יותר גדול כדי לעשות את מה שהיא עושה היום. אישה ששרה על במה זה מפליא אותי, באמת, היום אני יודעת שזה כרוך בהרבה יותר עבודה מאשר לראות גבר שר על הבמה".

מה זאת אומרת שזה כרוך בהרבה יותר עבודה?
"אין תחליף לאמא, לא משנה כמה מטפלות יהיו לילדים, זה משהו שצריך להתחלק בין ההורים שווה בשווה. גברים היום הרבה יותר פתוחים לזה, אבל הסיסטם והמערכת לא בנויה לזה. אני בהחלט חושבת שגם גבר צריך לקבל לצד האישה חופשת לידה, כי זה לא אפשרי לעבור את כל הדבר הזה לבד. צריך לזכור שאישה מגיעה אחרי לידה הביתה, ואין שם אף אחד. זה משהו שלא מבינים, לא מתייחסים לזה ומחליקים את זה. זה נורא. זה נורא גם לדור הבא שנולד וגדל בצורה כזאת".

כאמא שלקחה מטפלת, הילדים שלך גם סוג של גדלים בלי אמא.
"לא לא, אני לגמרי עם הילדים, אני יוצאת לחו"ל לימים מאוד מאוד ממוקדים, יומיים-שלושה וחוזרת. זה קשה כי אישה צריכה יותר כוח כדי לצאת מהבית ולעשות את מה שהיא עושה. העולם של הבית והעולם של החוץ זה לא אותו עולם בכלל, לא אותו קצב. הנקה, למשל, זאת אינטנסיביות והתמסרות ברמה שלא קיימת בשום מקום. הצורך של ישר לחזור למידה, לבגדים מחוטבים, זה בעצם צורך מאוד גברי. לחזור להיות גבר כל כך מהר הוא דבר בעייתי בתפיסה שלנו. יש משהו באישה שהוא אחר, הרבה יותר עגול, הרבה יותר רך ומקבל. יש לה גם את הכוח להיות חדה, אבל אני מרגישה מהתרבות שלנו בעולם המודרני שדורשים מהאישה מהר מאוד 'לחזור לעצמה', ואנחנו לא יכולות באמת לשאת את הדבר הזה".

ריף כהן
התרבות מחייבת את האישה לחזור לעצמה. ריף כהן צילום: Jonathan Trichter

עם שני פעוטות בבית במרחק של שנה ויום זה מזה, ריף כהן אכן אוזרת כוח ויוצאת לעולם. בקרוב היא תצא לסיבוב הופעות באירופה שייקח אותה להונגריה, שוויץ ולמדינה קרובה יותר שבה היא נהייתה ממש פופולרית בשנים האחרונות – טורקיה. "אני חושבת שבטורקיה יש כרגע הייפ ממש ממש רציני, בגלל שמשהו שם נפתח", היא אומרת. "יש אפילו זמרת יוונייה שרוצה לקחת שירים שלנו. קורה משהו מאוד מעניין. אם בהתחלה חשבתי שהמוזיקה שלי פנתה לחתך יחסית צעיר ואלטרנטיבי, אז עכשיו היא נפתחת למקום עוד יותר מיינסטרימי. זה גם מאוד גדול כי הכל שם קורה בכמויות, רק איסטנבול היא 12 מיליון איש. כשהיה כל כך הרבה קהל בהתחלה אמרתי לעצמי 'מה, זה האלטרנטיבי אצלם? כל כך הרבה?', כלומר, זה מדהים! בגלל זה תמיד מאוד מפתיע ומחמם את הלב להופיע שם, זה גם קהל מאוד מוזיקלי וזה תענוג להופיע מול קהל שרוקד בקצב הנכון, מסלסל נכון ולגמרי מבין את המוזיקה. גם בארץ יש קהל יחסית מאוד מוזיקלי, זה תמיד הרבה יותר טוב מלהופיע בברלין. הכי קיצוני זה היה לי ב... איך קוראים לעיר הזאת? הנה זה ברח לי. עוד עיר גדולה בגרמניה?".

מינכן, שטוטגרט...
"מינכן, סליחה, כן. ובמינכן זה פשוט ההיפך הגמור, אלה אנשים שלא מוחאים כפיים. צריך להבין את העניין הזה. זה לא שאני לא נהנית להופיע שם, אבל יש להם איזה עניין תרבותי של אנשים שלא מוחאים כפיים. אנשים שם נורא מתביישים מלעלות לבמה כשמזמינים אותם, והדבר הזה גרם לי גם באופן אישי לגלות עד כמה אני באמת מזרח תיכונית ופתוחה באופי שלי. לא ידעתי את זה".

את באמת קשורה מאוד לאירופה. לאן את מרגישה יותר שייכת?
"פה בישראל ראיתי את עצמי תמיד כיותר אירופאית, כי ככה התייחסו אליי. המשפחה שלי מגיעה במקור מניס, שזאת עיר הרבה יותר ים תיכונית משאר צרפת, מאוד מזכירה את ישראל, עם אנשים סימפטיים שמדברים זה עם זה וכו'. אבל כשחייתי בצרפת, יותר נכון כשחייתי לבדי בפריז, ראיתי בעצמי את המזרח תיכוניות הזאת שלפני כן לא ידעתי שיש לי אותה בכלל".

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>