1. מוזיקה
  2. כתבות

רדיוהד: עשרה שירים ששינו לנו את החיים

מ-"Creep", המנון הילדים האבודים המופלא והמאוס, ועד "Nude" השברירי שגורם להתפעלות מכמה שהייאוש יכול להיות יפה - היצירות הגדולות ביותר בקריירה של ההרכב האגדי שיופיע בפארק הירקון השבוע

תום יורק, סולן להקת רדיוהד
דכאון תהומי מעולם לא נשמע טוב יותר. רדיוהד צילום: Amy Harris/אי־פי

עברו הרבה שנים של המתנה ועוד כמה חודשים של ציפייה מורטת עצבים, אבל ממש בעוד יומיים (רביעי, ה-19 ביולי) יעלו חברי רדיוהד לבמה בפארק הירקון במסגרת ביקורם הרביעי בישראל, 17 שנה אחרי הפעם האחרונה שהם שברו לנו את הלב בסינרמה. ההרכב בראשותו של הסולן המבריק תום יורק, הפך מאז תור הזהב של הרוק בשנות הניינטיז המשובצות, לאחת הלהקות שעיצבו את הדרך בה אנחנו מאזינים למוזיקה. אם מדובר בבחירה האמיצה שלהם, בתור הרכב מבוקש ופופולרי שמטיל ביצי זהב, לנטוש את חברות התקליטים ולצאת לדרך עצמאית, או אם מדובר ביצירה החדשנית והמרתקת שהם הביאו לעולם פעם אחר פעם. היה מאוד קשה (ועמוס ריבים ואי הסכמות) לבחור רק 10 שירים ששינו לנו את החיים, אבל בסוף הצלחנו ליצור את המדריך האולטימטיבי לאבני הדרך המשמעותיות והחשובות ביותר של רדיוהד. מוזמנים לסתור אותנו בכל עת.

» רדיוהד בישראל - ריפוי במוזיקה
» רדיוהד בישראל - כל הפרטים

» המדריך למאזין המתקדם של רדיוהד
» איך התחיל הטור הנוכחי - חזרה לפרימוורה
» פתחו יומנים: ההופעות הגדולות של 2017

» כתבות מוזיקה בעכבר העיר

נוסחה מנצחת: "Creep"

אף רשימת שירים של רדיוהד לא תהיה שלמה בלי "Creep". אין מה לעשות, נתכחש כמה שנרצה מרוב מיאוס, נתעלם מהחשיבות שלו לנצח - לא נוכל למחוק את השינוי שהשיר הזה יצר בחייו של כל מי שהאזין לו. הלהיט מאלבום הבכורה "Pablo Honey", לא סתם הפך לאחד ההמנונים הכי מוכרים של הלהקה, ואפילו לאחת הקלאסיקות הכי גדלות של הניינטיז. הפשטות, הפתיח המוכר, ניסור הדיסטורשן ששובר את השיר לחתיכות והמבנה הלא מורכב והישיר - כל אלה הופכים אותו לנוסחה מנצחת. מן של מקבילה ל-"Smells Like Teen Spirit" של נירוונה רק על דאונרים - כעס הנעורים, הרגשת חוסר השייכות וההבנה שהחריגות שלך לא תעלם. וכל זה רק בשלושה אקורדים.

שיר הלל למורבידיות: "Street Spirit"

הבלדה האלמותית הזאת מגיעה מ-"The Bends", אחד האלבומים שמיקמו את רדיוהד בטופ של להקות הרוק המבטיחות בעולם. לעומת האלבום הראשוון, שהציג הרכב בועט שמשתמש בהרבה דיסטורשן ותרגילי בס-תופים, רדיוהד הרשו לעצמם להתפתח ממרד הנעורים שאפיין אותם, להתרכך מעט ולהרגע - ו-"Street Spirit" זאת אחת הדוגמאות המובהקות לכך. ליין הגיטרה המצוין והכינורות הנלווים לטקסט המורבידי והפילוסופי (כמובן) של תום יורק, בו הוא מבקש להטביע את נשמתו באהבה, הצליחו להשחיל את השיר הזה לכל תחנות הרדיו בעולם ובארץ ולהציג צד בוגר ועמוק יותר של ההרכב.

עליית מדרגה: "Paranoid Android"

אחרי שני אלבומי רוק מובהקים, רדיוהד התחילו להתנסות בעוד דברים. ב-"OK Computer", כנראה האלבום שהגדיר את החריגות שלהם סופית, הם לא הפסיקו להפתיע עם מכלול של שירים שהוא לא פחות מיצירת מופת מוזיקלית. ב-6:20 הדקות של "Paranoid Android" הם הצליחו לזקק תמצית של רוק אלטרנטיבי משובח, שמצליח להכיל בתוכו, באופן טבעי יחסית, פרוגרסיב, סמפולי מחשב, מעברים מוזיקליים מורכבים ומלודיה הרמונית וקליטה. יסלחו לנו חובבי קווין, אבל אין ספק שמדובר ב-"Bohemian Rhapsody" של רדיוהד. זאת הייתה עליית מדרגת מבחינת החשיבה המוזיקלית שלהם ומשהו שמעט מאוד עשו לפניהם בז'אנר הזה (והקליפ, וואו).

פוער לבבות: "No Surprises"

עוד מאותו אלבום משמעותי, שיר ערש לאנושות כולה שעושה חסד לגלוקנשפיל (כלי ממשפחתו של הקסילופון המדמה קול פעמונים). תום יורק שר ב-"No Surprises" על סוף הדרך של כולנו ברכות שממשיכה את התהליך שהתחיל ב-"The Bends". הייאוש התהומי שמהווה את גרעין היצירה של רדיוהד משלים הפעם עם קיומו, ומקבל בעדינות אין קץ את הכאב שפוער את הלב של כולנו. כאן כבר יש התכתבות ברורה של תוכן השיר עם הקליפ שלו, בו יורק טובע לאט לאט עד הרגע הבלתי נמנע בו הוא נותר כולו מכוסה במים. עוד ניסיון של חברי הלהקה לייצר דיון פילוסופי דרך היצירה שלהם, ואולי גם עם הסוף הכי אופטימי שאי פעם קיבלנו מהם.

פותח את הראש: "Everything In Its Right Place"

השיר שפותח את "Kid A", האלבום שהביא איתו תפנית אלקטרונית מסיבית של הרכב הרוק, הצליח לפצל את מאזיני הלהקה לשני מחנות - הראשון, שנשאר נאמן לרוק הראשוני איתו התחילה הלהקה ודי נטש את מעגל המעריצים, והשני, שהתמכר לעבודת המחשב החדשנית שרדיוהד החליטו לקחת על עצמם. איכשהו האלבום ההוא הפך לקול התקופה של סוף המילניום, רחשי סוף העולם העתיד לבוא, באג 2000 והבהלה למקלט. הקלטות השירה המסומפלות של יורק, הריוורסים והקולות הכפולים והמעובדים מעט הצליחו לפתוח את הראש של עולם המוזיקה כולו, ולמשוך מעריצים חדשים להרכב, שלמרות השינוי הדרסטי הגיע לקהל רחב יותר ויותר.

כאוס מופלא: "You And Whose Army"

אם היינו צריכים לבחור את הילד הדחוי ברשימת האלבומים של רדיוהד, זה יהיה "Amnesiac". האלבום המשונה והלא אחיד הזה, שנשמע כמו שאריות מוזיקליות שתום יורק גירד מהמקומות הכי נמוכים, הפך מהרגע שראה אור לאחת היצירות הכי רגישות ואישיות של ההרכב. "You And Whose Army" נפתח עם שירה חודרת של יורק וממשיך עם נגינת פסנתר וגיטרה מייללת שרק מתגברות, דבר שמאפיין את רוב שירי האלבום - המנונים שקטים שנפתחים באיטיות ולאט לאט צוברים תאוצה ומוסיפים עוד ועוד שכבות דקות של סאונד שהופכות לכאוס רגשי מופלא.

המנון תסביך רדיפה: "A Wolf At The Door"

אולי זה בעקבות בנו הבכור שנולד שנתיים לפני שהאלבום הזה יצא, אבל האלבום "Hail To The Thief" מציג תחושת רדיפה מתמדת, פרנויה קשה וכנראה מוצדקת, שמישהו יבוא וייקח לך את כל מה שבנית. ההרכב חוזר לשלב רוק בשירים שעוסקים בזוועות שעלולות להקרות בדרכם של הילדים שלך, או בכאלה שמספרים על אנשים שיכולים לפגוע במי שיקר לך. "A Wolf At The Door" מתוכו הוא המנון פחד שממשיך ללוות אותנו הרבה אחרי ההאזנה, כזה שמעורר את כל הביעותים ששמרנו בפנים - יורק לא עוצר לרגע לנשום, ונאבק בשאיפות מהירות בין המשפטים של השיר, בחירה שמדגישה את תחושת חוסר האונים שמלווה אותו מהרגע הראשון.

חשיבה מחדש: "Steps 15"

עשור אחרי "Ok Computer", האלבום שסימן את המעבר לאלקטרוניקה, רדיוהד הוציאו את "In Rainbows" שיצר את אותו השינוי שקודמו בתפקיד עשה, אם זה בכלל אפשרי. הם הצליחו להגדיר מחדש, בפעם המיליון, את הסגנון המוזיקלי שלהם, ולהגשים שוב שאיפות יצירתיות ויכולת התפתחותית שאין להרבה להקות בסביבה. "Steps 15" פותח את הדבר הנפלא הזה, ומשתמש במכונת תופים לצד תופים לייב, שהופכים למגדירים המבניים של היצירה. הבחירה הזאת ממשיכה לאורך כל האלבום, כשברובו המקצב הוא זה שיוצר את התבנית של השירים, בחירה מעניינת מלהקה שעד עכשיו בנתה בעיקר על המלודיה.

ייאוש מרגש: "Nude"

למרות שהאווירה ב-"In Rainbows" מדמה אופטימיות מסוימת, וכמעט גורמת לנו להאמין שתום יורק החלים מהדכאון הקיומי שלו, הבלדה הכאובה והאמיתית כל כך הזאת מצליחה להפוך את הקרביים ולהזכיר לנו שאולי המוזיקה יכולה להשתנות מאלבום לאלבום, אבל כנראה שהאנשים שמאחוריה לא כל כך. "Nude", על אף העגמומיות הקשה שעוטפת אותו מכל כיוון, הוא אחד השירים היותר עוצמתיים של ההרכב, כזה שמכבה כל שבריר של תקווה אבל עושה את זה עם כל כך הרבה יופי, שמבחינתנו לשקוע לייאוש עמוק זה הדבר הכי מרגש שאנחנו יכולים לעשות עם החיים שלנו.

פנינה ויראלית: "Lotus Flower"

מודים, אנחנו לא תמיד צולחים האזנה מלאה ל-"King Of Limbs". צריך להיות במצב רוח מאוד מאוד ספציפי כדי לאגור סבלנות מספקת להאזין לאלבום המאתגר הזה כמו שצריך. אם נפשט את זה, רדיוהד לקחו את מה שהם עשו ב-"In Rainbows" המצוין, ושמו אותו פחות או יותר על אסיד. אם אלה התופים הכפולים, או העובדה שרק ארבעה שירים באלבום נשמעים כמו משהו קוהרנטי - הפעם ההרכב צולל עמוק אל מחוזות האוונגרד, אקט שגרם להרבה מאזינים לנטוש שוב את הלהקה, כנראה בגלל שכולנו אוהבים נסיוני וחלוצי, אבל עד גבול מסוים. "Lotus Flower" (לצד "Codex" הנהדר) הוא אחת הפנינות הגדולות כאן, עם קליפ שגם הפך לקלאסיקה ויראלית.

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>