1. מוזיקה
  2. כתבות

מארק אליהו: "מעציב אותי לקבל הצעות במקומות שאני לא יכול לנגן בהם"

האהבה למוזיקה הובילה אותו מישראל דרך יוון ועד לאזרבייג'ן, הוא שיתף פעולה עם כמה מהמוזיקאים הגדולים בארץ ואפילו הספיק לזכות בפרס אופיר - נגן הקמנצ'ה מארק אליהו משחרר אלבום שלישי ומפנטז על שילוב של אלקטרוניקה ומסורת

למרות שהוא תר את העולם, הספיק להופיע כמעט בכל מקום והפך לשם שמאוד מזוהה עם נגינה בקמנצ'ה, הקולגות האיראניים של מארק אליהו מתעלמים ממנו. "אני מאוד אוהב מוזיקה פרסית ונתקל לא מעט בנגנים מאיראן בפסטיבלים, כאלה שאני אוהב ומכיר מיוטיוב", הוא מספר. "אני רואה אותם בלובי או בארוחת בוקר, ניגש ומציג את עצמי, ולמרות שאני קולט שהם מזהים אותי, הם לרוב אומרים שלום יבש ומתעלמים ממני". הסיבה לכך, היא ככל הנראה, מוצאו הישראלי של אליהו. על אף הסובלנות שממשיכה להנהיג את המוזיקה ממנה הוא מגיע - השיח המשותף עדיין מתחיל לפעמים מנקודת מוצא של פחד. "אחרי כמה ימים הם נפתחים ומחליפים חוויות למרות שהם מפחדים שמישהו יצלם או משהו. אבל ברגע שאנחנו מתחילים לנגן ביחד אנחנו נהיים משפחה ואין שום הבדל".» מארק אליהו - לוח הופעות» עמיר בניון בהופעה: הכישרון ניצח» און סטייג': הכירו את צליל דנין» הופעות החובה של החודש הקרוב» המוזיקאים שאיבדנו ב-2016בכלל, מארק אליהו לא התכוון להיות נגן קמנצ'ה. הילד שנולד בדאגסטן שבהרי הקווקז לאם פסנתרנית ואב מוזיקולוג ומלחין, עלה לארץ בגיל שש וכמה שנים אחר כך התאהב לראשונה בסאז (בגלמה), בעקבות הופעה של המוזיקאי האירי רוס דאלי. "זאת הייתה התאהבות טוטאלית", הוא מספר, "ניגנתי על כינור מגיל ארבע ואהבתי את זה, אבל אחרי אותה הופעה הפכתי מילד נורמלי שמנגן ומתאמן ועדיין מחכה ללכת למגרש ולשחק עם החברים, לילד שמכור לסאז. בזמנו לא מכרו את הכלי בארץ אז אבא שלי נסע להביא לי אחד במיוחד מטורקיה. הייתי יושב איתו כל היום ומנגן, גם בישיבות עם חברים. נראה לי שזה כל מה שהם זוכרים ממני".שילוב של מסורת וקידמה. מארק אליהו עם "Through Me":

סוג של הארה כמו בכל התמכרות, עם הזמן גברו גם השימוש והצורך, ואליהו החליט לעבור לשלב הבא כשהוא בן 16 בלבד - לימודים אצל דאלי עצמו, שמתגורר ביוון ב-35 השנים האחרונות. "כשביקשתי מההורים לנסוע ללמוד ביוון הם התנו את זה בכך שאביא ציונים טובים בלימודים. לא הייתי תלמיד כל כך טוב בבית הספר, אבל מאוד רציתי את זה והשקעתי עד שהשגתי ממוצע גבוה שגרם להם להסכים. אבא שלי נסע איתי ליוון לשבוע אצל דאלי ונשארתי בסוף חצי שנה. שם בעצם שמעתי את הקמנצ'ה לראשונה".איך זה קרה?"בוקר אחד המורה שלי שם בסלון דיסק של אביל אלייב, מנגני הקמנצ'ה הגדולים אי פעם. פתאום שמעתי בפעם הראשונה באוזניים קול ששמעתי כל החיים בתוכי. זאת הייתה התרגשות מאוד גדולה, סוג של הארה. התקשרתי הביתה להורים להגיד שמצאתי כלי חדש, ואז אבא שלי סיפר לי בהתרגשות שסבא רבא שלי היה נגן קמנצ'ה, משהו שלא ידעתי. גיליתי את זה רחוק מהבית, ביוון. אחר כך נסעתי לאזרבייג'ן לשנתיים, שם למדתי אצל מאסטר גדול בשם אדאלט ואזירוב, שנפטר לפני כמה שנים".

לא רק המפגש עם הכלי התברר כסוג של נס, אלא גם עצם הישרדותו לאורך ההיסטוריה. הקמנצ'ה הוא כלי מיתר בעל צליל מחוספס ומענג בו זמנית, מין כינור קדום שמקורו בפרס העתיקה. במרוצת השנים הוא נפוץ בווריאציות שונות בכל העולם, ולדברי אליהו, הוא כמעט ונכחד עם בוא הכינור. "בגלל הווליום של הכינור והצליל החלש של הקמנצ'ה הרבה נגנים זנחו אותו ועברו לכינור. באיראן לדוגמה, במשך 60 שנה היה רק נגן קמנצ'ה אחד שבזכותו העניין שרד ועבר לדור החדש. גם כשאני למדתי באקדמיה באזרבייג'ן הכלי הזה היה במיעוט לעומת הטאר למשל, והסתכלו עליי בתור משוגע - 'בשביל קמנצ'ה הגעת עד לכאן?'".הכלי החזיק אותו. מארק אליהו והקמנצ'ה (צילום: גבריאל בהרליה)

אבל עבור אליהו לא היה ספק, "זה היה הדבר היחיד", הוא פוסק. את התורה המוזיקלית הסבוכה, שעוברת מדור לדור ודורשת התמסרות והשקעה של בין שמונה ל-12 שנות לימוד באקדמיה המקומית, הוא למד בפרק זמן של שנתיים בלבד, כשחייו סובבים אך ורק סביב המוזיקה. "אם ביוון עוד היו לי חיים והייתי יכול לתקשר עם אנשים ולצאת למסיבות בסופי שבוע, באזרבייג'ן לא היה ממש עם מי לדבר. מהרגע שנחתתי שם רציתי לחזור הביתה - אבל הקמנצ'ה החזיק אותי. החלטתי ללמוד את הכלי כמה שיותר מהר ונכנסתי לזה בצורה מאוד עמוקה, סיזיפית אפשר להגיד. הייתי מתאמן בין 12 ל-17 שעות ביום, עם כאבי תופת באצבעות, פנים חיוורות ושפתיים יבשות. היום לא הייתי מסוגל לזה, אין סיכוי. למדתי את זה בעל פה כל כך חזק שעד היום אני זוכר הכל ורק משנן לעצמי מדי פעם".

איך ידעת שזה נגמר?"דרך הלימודים של החומר והנוסחאות המוזיקליות האלה אתה בעצם רוכש את המיומנות על הכלי. כשזה הגיע למצב שאני שולט בעניינים זה היה הזמן לחזור הביתה".מישראל ועד אזרבייג'ן. מארק אליהו עם "Coming Back":ראשון לאוסקר

כשחזר לארץ חיכה לו אביו פרץ, שללא השתהות זרק אותו למים העמוקים. אליהו צורף כסולן לתזמורת רמת גן וניגן יצירות שהלחין אביו יחד עם אמנים שונים. כמה חודשים אחר כך שמע אותו איציק גלילי, כוריאוגרף להקת Galili Dance שפעלה אז בהולנד, וביקש שיכתוב חומרים למופע שלה. אליהו הצטרף למסעות הלהקה בעולם וב-2001 גם זכה יחד איתה במקום הראשון בפסטיבל גלובל דאנס. משם המשיך בסיבובים ברחבי הגלובוס יחד עם פרויקט בינלאומי מטעם United Colors Of Benetton, שזיכה אותו במלגת אמן ואפשר לו ליצור את אלבום הבכורה שלו, "קולות יהודה".תוך כדי אותם מסעות החל גם להתגבש האנסמבל שלו, שהמשיך להופיע ברחבי העולם ובד בבד גם לשתף פעולה עם אמנים מקומיים כמו ריטה, עידן רייכל, ברי סחרוף והתזמורת האנדלוסית. לכל אלה התווספו כתיבת מוזיקה לתיאטרון ולקולנוע ולימודי מוזיקה שורשית שהעביר, מה שהוביל לקצב חיים שהפך למהיר מדי עבור הבחור הצעיר והשלו. "בדיוק התחתנתי ונולד לי הילד הראשון וקלטתי שאני לא בבית", הוא מתוודה, "זה הגיע למצב של שלוש טיסות בשבוע או טורים של כמה שבועות ברצף וקלטתי שאני לא מצליח לעשות הכל ביחד. החלטתי לעזוב הכל ולעשות רק את המוזיקה שלי. הזמינו ממני מוזיקה לסרטים, בין השאר ל'הבלדה לאביב הבוכה' שעליו זכיתי באוסקר ובפרס אופיר, ובשלב מסוים לא הופעתי יותר כנגן ויצאתי לדרך עצמאית שנמשכת עד היום למעשה".מסע חובק עולם. מארק אליהו עם "Journey":לכתוב אלבום על הדרך

כשאליהו מדבר על דרך עצמאית, הוא מתכוון בעיקר לאלבומי הסולו שלו שיצאו בשנים האחרונות. "חולות" שיצא ב-2013 הגיע למעמד אלבום זהב, זיכה אותו בשבחי המבקרים והקהל כאחד וגם סלל את הדרך לפרס מטעם אקו"ם לתמיכה בהפקת אלבום. האלבום השלישי, "Roads", לא איחר להגיע וראה אור לפני מספר שבועות.איך נוצר האלבום החדש?"אני והאנסמבל שלי הסתובבנו הרבה בעולם בשנה וחצי האחרונות, נפגשנו עם כל מיני אנשים שנכנסו לנו ללב והתחברנו כמו משפחה. אירחנו מוזיקאים ומאסטרים מאזרבייג'ן, מטורקיה, מהודו, מאירופה וגם מישראל וספגנו מהם המון השראה. למעשה, בדרכים של המסע הזה כתבתי את כל המנגינות לאלבום - ככה התאספו להן יצירות ומנגינות שמביאות את כל הצבעים והמוזיקה שאנחנו חיים בתוכה, מוזיקה שמבוססת על סולמות עתיקים מהמזרח ומאסיה".

נדמה שבאלבום החדש אפשר לשמוע יותר בבירור גם השפעות מודרניות ולאו דווקא הישארות בעולם המסורתי"התורה המוזיקלית שעוברת במשך אלפי שנים בעל פה מדור לדור וממורה לתלמיד זה מקור ההשראה שלי, אבל כמובן שלתוך זה נכנסות חוויות מוזיקליות שאני חווה וההשפעה של המוזיקה האלקטרונית והדיגיטציה. החוויה שלי כנער היתה מנותקת, בלי אייפון וכאלה, חייתי במין ספרה של רוח, בתוך צלילים. למרות שאני עדיין חלק מהעולם העתיק יש לי המון מפגשים חדשים כל הזמן - שיתפתי פעולה עם חביב קויטה מאפריקה למשל, או בנדיט סנטוס קומאר מישרה, מאסטר הודי שאירחתי בהופעות ומנגן סראנגי (סוג של קמנצ'ה הודי, י.ח), וגם מהם הושפעתי כמו גם ממאסטרים שונים בעולם. לצד זה נגעתי תמיד גם במוזיקה האלקטרונית ואני עוסק בה, מה שמשתלב כמובן עם העולם המהיר שאנחנו חיים בו, האייפונים וזיהום האוויר. יש את התפילה הפשוטה, העולם שהרוח שלנו עוסקת בו, ויש את ההשפעות החיצוניות. האלבום הזה מביא משהו שהוא יותר ארצי, יותר יורד אל הקרקע, למרות שיש בו מקומות גבוהים ורגשיים לחלוטין. אם פעם התעסקתי רק ברגש או בגעגוע כאן יש גם נגיעות בפילוסופיה ובחיפוש טיפה שונה".נגיעות של פילוסופיה. מארק אליהו (צילום: זהר רון)זה הופך אותו לנגיש יותר לדעתך?"זה לא איזשהו ניסיון להתקרב למיינסטרים או להיות תקשורתי יותר. עד גיל 13 למדתי כינור קלאסי ולא התקרבתי לשום צליל מזרחי. אמא שלי פסנתרנית ואבא שלי מוזיקולוג ומלחין שעסק במוזיקה הזאת, ורק כשהייתי בן 10 הוא התחיל לנגן בטאר וחזר אל המוזיקה השורשית, שם הקצב הוא אחר. לעומת זאת, אני גדלתי בעולם שהגרוב הוא חלק ממנו, שמעתי רוק ופופ כמו כולם, וגם טראנס. בתור נער, גם ביוון, הייתי הולך למסיבות טראנס, לפעמים של כמה ימים באיזה יער, והגרוב הזה הוא חלק ממני. הרגשתי שהוא לא קיים במוזיקה הקלאסית - המערבית והמזרחית כאחד. מבקרי המוזיקה בטורקיה למשל הגדירו את המוזיקה שלי כפופ אקספירמנטלי. אמן שבא עם הכלים העתיקים האלה ועושה משהו שהוא אחר, מאוד קשה לו לפרוץ את גבול המסורת. הם הפכו אותה לנכס היסטורי ולא למשהו פועם".אז המסורת היא בעצם סוג של כלא לדבר הזה?"לגמרי, וכשבא דור חדש שבוער בו לשנות ולחדש, אז האקדמיה קוטלת אותו ולא נותנת לו לפרוץ את הגבולות האלה מתוך נסיון לשמור עליה. בישראל הדבר הזה לא קיים - יש חופש יצירתי והשפעות של הכאן ועכשיו. לפעמים לפני שאני הולך לישון אני שומע את האלקטרוניקה מתערבבת עם הקמנצ'ה וזה מופלא בצורה שאי אפשר לנגן. זה מתבקש שזה יקרה, אבל לא בא לי לעשות פופ עם ליין קצר של קמנצ'ה רק בשביל הקטע, זה לא אני. אם אני אתקרב ל-70 אחוז ממה שאני שומע בראש ואצליח לתרגם את זה, אני אוציא את זה החוצה".ההשראה היא בפנים. מארק אליהו (צילום: מנחה נופה)

אנושיים בדיוק כמונו על אף החסמים התרבותיים שהוא מתאר, המוזיקה של אליהו מתקבלת באהבה בכל העולם. "זה מאוד מפתיע ומרגש. זה מתקבל בטורקיה בצורה טבעית, בפינלנד ובדרום אמריקה, מכיוון שאני לא כותב מוזיקה בז'אנר מסוים", הוא מודה. "ההשראה שלי היא מה שיש אצלי בפנים, בלי רפרנס, מושאים לחיקוי, או ז'אנר מסוים שאני פועל בתוכו. אני לא יושב עם דף ועט ומחליט לכתוב, זה משהו רגשי שבוער בי ומגיע מהקרביים שלי ומהנשמה שלי ולא עוזב אותי עד שאני לא מוציא אותו ונפטר ממנו. בשבילי זה מאוד מרגש שאנשים מתחברים לרגש שלי וזה לדעתי העניין".

אתה מרגיש שהחיבור הזה קורה בכל מקום בו אתה מנגן?"חזרתי עכשיו מטורקיה והיו דווקא כאלה שבאו ואמרו שלום בעברית, עם דמעות וחיבוקים. תאקלים פוליטיים כאלה ואחרים היו יותר בעבר, ודווקא באירופה. לרוב האנשים יש לב טוב ורצון טוב, הם אנושיים בדיוק כמונו. זה מעציב אותי שאני מקבל הצעות לנגן במקומות שאני לא יכול להיכנס אליהם במדינות ערב, זה חבל שכל העולם הזה חסום בפניי כשזה ממש קרוב אלינו הביתה. תאר לך טור אזורי שמתחיל בתל אביב ונמשך לעמאן ואז לנסיכויות וערב הסעודית ומי יודע. אני מדמיין עולם כזה ואינשאללה שהוא יקרה מתישהו".

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>