1. מוזיקה
  2. כתבות

בואו בנים: מצעד הבוי בנדז של הניינטיז

הלהיטים, הריקודים, המעריצות, הפרישות המתוקשרות, הסמים והיציאות מהארון. לכבוד הגעתם של חברי טייק דאת לארץ, הנה תזכורת לרגעים היפים (והיפים פחות) של להקות הפופ הגדולות של התקופה

להקת take that
עושים לנו עור ברווז.Take That צילום: קונצ'רטו

הם יפים, צעירים, שובבים ועם זאת רגישים, יודעים לשיר, יודעים לרקוד, ובעיקר יודעים איך לרגש אותנו עד צווחות ותלישת שערות. להקות הבנים היו חלק בלתי נפרד משנות ה-90', לא פחות מהגראנג' המיתולוגי והבריט פופ הנוסטלגי. הן סיפקו להיט אחר להיט, פוסטר לוהט אחר שאר מרצ'נדייס ואנחנו בלענו את הכל בשקיקה. חלק מההרכבים עדיין שמות גדולים בעולם המוזיקה כיום (בקסטריט בויז, הידד) וחלקם נעלמו לתהום הנשייה, אבל עדיין הצליחו להותיר חותם כלשהו (שקיים בעיקר על בחורות שרואות את גיל 30 מלמעלה). לכבוד הגעתם של חברי טייק דאת לארצנו הקטנטונת, קבלו את המדריך המלא ללהקות הבנים של הניינטיז.

» טייק דאת בישראל - כל הפרטים
»
מי מופיע ומתי? כל ההופעות מחו"ל
» כריסי היינד נתנה שואו מטורף
» כל הפסטיבלים לסוכות 2017
» מדור מוזיקה עכבר העיר

עושים את זה לבד: הנסון

שלושת האחים לבית הנסון היו משהו אחר בנוף להקות הבנים של הניינטיז. טיילור, אייזיק וזאק הקטן ניגנו, כתבו, הלחינו והקפידו להתלבש כמו קורט קוביין. הם אפילו הצליחו להוכיח שילד הסנדוויץ' הוא לא תמיד הכבשה השחורה של המשפחה, אלא בחור צנום מלא סקס אפיל. למרות הקלישאה על ילדי פלא שמתדרדרים לסמים ותובעים את ההורים, ההנסונים מעולם לא יצאו מתדמית הילדים הטובים.
למה: עד היום הם הלהקה האהובה על בר רפאלי.

התבגרו יפה. הנסון עם "Get The Girl Back":

נצר לשושלת הנכונה: 3T

למשפחת ג'קסון יש אולי המון צרות, אבל חוסר כישרון הוא לא אחת מהן. שלושת בניו של טיטו ג'קסון - טוריאנו אדאריל, טאריל אדרן וטיטו ג'ו - הקימו שלישייה מוזיקלית וקראו לה בשם מלא יצירתיות, 3T. האלבום הראשון של השלושה יצא בשנת 2005 וכלל כמה שירים מוכרים כמו "Why" ו-"Anything" (דואט עם הדוד מייקל). ההרכב קצר את עיקר הצלחתו באירופה, שם המשיכו שלושת האחים עם הגבות הכי מסודרות בשואו ביז לשגשג - הם חתמו בלייבל הולנדי והוציאו שני שירים בצרפת, בלגיה והולנד בתחילת שנות האלפיים.
למה: הכל זה שייכות משפחתית.

להקת בוטיק. 3T עם "Anything":

שרשרת להיטים: ווסטלייף

כשמאחורי הלהקה עומדים שמות כמו סיימון קאוול ורונאן קיטינג, אתם יכולים להיות רגועים ובטוחים שמדובר בחומר טוב. במשך 14 שנות פעילות שיין פיילן, קיאן איגן, מארק פהילי וניקי ביירן (ועד 2004 גם בריאן מקפדן) הוציאו 11 אלבומים, חיממו את בקסטריט בויז ובויזון, הכניסו את שבעת הסינגלים הראשונים שלהם לראש המצעד הבריטי ושברו שיא גינס, הפכו מחמישייה לרביעייה ועדיין המשיכו להופיע ולהקליט. כמו בכל להקת בנים שמכבדת את עצמה, מארק פהילי (החתיך) יצא מהארון בשנת 2005, והותיר המוני מעריצות שבורות לב. בשנת 2012 הודיעו ארבעת החברים שהם מתפרקים באופן סוף-סופי-סופני ומאז לא חזרו להופיע
.למה: בויזון: טייק 2.

באו עם הגב הנכון. ווסטלייף עם "If I Let You Go":

הממשיכים הטבעיים של איסט 17: 5ive

בשנת 1997 ניסו ליצור בוב וכריס הרברט, האנשים שמאחורי הספייס גירלז, להקת בנים עם חספוס. הבנים שנבחרו היו סקוט רובינסון, ריצ'ארד נוויל, אבס ברין, שון קונלון וג'יי בראון. הם עשו דברים קצת אחרת, עם יותר היפ הופ וקצת פחות ריקודים מלוקקים ובכלל - הגישה הייתה לעשות מוצר שהוא פחות מתחנף וקיטשי. הסיפור של פייב הוא סיפור של הצלחה ופספוס - הם הוחתמו אצל סיימון קאוול ובשיאם הגיעו למכירות של מיליונים והופעות ברחבי העולם, השיר "Slam Dunk Da Funk" ליווה עונה של משחקי ה-NBA, והם אפילו הופיעו יחד עם להקת קווין באחד מגלגוליה. הפספוס בא לידי ביטוי כשחברי ההרכב סירבו לשני שירים שהוצעו להם לביצוע: "Baby One More Time" - השיר שהכיר לעולם את בריטני ספירס, ו-"Bye Bye Bye", שעשה פלאים לקריירה של אן סינק. אחר כך הגיעו התמוטטות עצבים (קונלון), פירוק, איחוד לא מוצלח, השתתפות בריאליטי של להקות מתאחדות ועזיבה פתאומית של בראון, שכתב באתר הלקה שהוא אינו מעוניין להיות חלק מתעשיית הבידור יותר. בשנת 2012 הם הודיעו על איחוד, שלאחריו יצאו למסע הופעות שכלל את להיטיהם הגדולים ביותר.
למה: כשהגרוב נכנס לתמונה.

הצלחה ופספוס. 5ive עם "Slam Dunk Da Funk":

הכי טוב שיש לאירלנד להציע: בויזון

עד שנת 93' אירלנד היתה יכולה להתגאות בעיקר בבירה גינס, תפוחי אדמה וכמה ג'ינג'ים לוהטים. ואז נכנסה למשחק בויזון, התשובה האירית לטייק דאת, והביאה לאי גאווה הודות לקית' דאפי, מייקי גרהאם, שיין לינץ' והסולנים הראשיים סטפן גייטלי ורונאן קיטינג. בשנת 2000 הגיע הפירוק שבעקבותיו יצאו קיטינג וגייטלי לקריירות סולו מוזיקליות, דאפי עבר לטלוויזיה והשניים האחרים הורידו פרופיל, עד שחברו למסע הופעות ואלבום נוסף בשנת 2008. שנה לפני הפירוק יצא גייטלי מהארון בראיון לעיתון, עניין לא פשוט ללהקה שמכוונת לאהבה והערצה של בנות צעירות. חברי הלהקה צילמו את הקליפ לשיר "Better" בו כולם נראים עם נשים בעוד גייטלי מופיע לצד גבר. בשנת 2009 מת גייטלי מבצקת הריאות במהלך חופשה בספרד, שנתיים אחר כך הלהקה שחררה אלבום חדש בשם "Brother" שלווה בסיבוב הופעות, וב-2013 בויזון יצאו לטור לכבוד אלבום חדש לציון 20 שנות פעילות.
למה: הם היו שם כשרובי עזב את טייק דאת ונתנו תקווה מחודשת לכל המעריצות האירופאיות השבורות.

עשו את זה נכון. בויזון עם "No Matter What":

הילדים הרעים של עולם הפופ: איסט 17

ייצוא נוסף ומוצלח יחסית של בריטניה הם חברי איסט 17, שקרויה על שם המיקוד של העיר ממנה באו. הכל התחיל כשלטוני מורטימר הובטח חוזה הקלטות אם יהיה חלק מלהקה, מה שהוביל אותו להקים שלישייה עם ג'ון הנדי וטרי קולדוול. בשלב מאוחר יותר הצטרף בריאן הארווי בתור רקדן וזמר רקע ומהר מאוד קודם לעמדת הזמר הראשי לצד מורטימר (אלוהים יודע מה עשו שם השניים האחרים). מורטימר, שניחן בלוק של ילד כאפות צנום וביישן, עמד בראש הרכב כששאר חבריו נראו כמו דמויות מכנופיות שונות ב"אוז", מלאים בסטייל של חולצות משובצות, עגילים גדולים וזקני תיש. היה להם את האטיטיוד, היו להם את תנועות הריקוד והיה להם דבר נוסף - חבר להקה בולט עם בעיית סמים. בשנת 1997 הסתבך הארווי אחרי מספר התבטאויות בעייתיות בנושא אקסטזי, מה שהוביל להדחתו מהלהקה. מורטימר, חבר נאמן, עזב איתו. שנה לאחר מכן ניסו הארווי, קולדוול והנדי להחיות את המוזיקה תחת השם E-17 בהצלחה חלקית בלבד.
למה: הכי קרוב לילדים הרעים של הבריטפופ. דיימון אלברן ונואל גלגאגר משקשקים מפחד.

חברות לפני הכל. איסט 17 עם "It's Alright":

הפרישה המהירה מדי של מארק וולברג: ניו קידס און דה בלוק

NKOTB היא אולי הוותיקה והמכובדת ברשימה. באופן רשמי הלהקה נוסדה ב-1984, אבל ההצלחה האמיתית שלה הגיעה רק בשנת ב-1990. הילדים החדשים בשכונה כללו את האחים ג'ורדן וג'ונתן נייט, האיש והתחתונים מארק וולברג, אחיו דוני וולברג ודני ווד. מארקי מארק הבין מהר מה טוב לו ופרש, ואל הרביעייה שנשארה הצטרף ג'ואי מקינטייר. החמישייה שינתה את העולם עם שירים כמו "Step by Step" ו-"Let's Try It Again" והפכה לסנסציית נוער. השערורייה הגדולה ביותר בקריירה שלהם כללה האשמה קשה (לזמנו) של שימוש בליפ סינק בהופעות, מה שהוביל לתביעות הדדיות מול אחד ממפיקי הלהקה. בשנת 94' עזב ג'ונתן נייט את הלהקה אחרי סדרת התקפי חרדה, וכמו בכל להקת בנים תקינה, החברים הנותרים ניסו לסחוב בלעדיו כחצי שנה עד שהבינו שזה לא יילך ויצאו איש איש לדרך חדשה. ג'ונתן נייט ודני ווד שמרו על פרופיל נמוך (הראשון בנדל"ן, והשני במכירות ובהפקת מוזיקה), ג'ואי מקינטייר וג'ורדן נייט הוציאו אלבומי סולו ודוני נכנס לעולם המשחק עם הופעה בלתי נשכחת בסרט "החוש השישי". בשנת 2007 החברים התאחדו והוציאו אלבום חדש, ולפני מספר חודשים שיחררו את האיפי "Thankful".
למה: הסטייל, רוח הנעורים ומארקי מארק.

קואורדינציה מושלמת. ניו קידס און דה בלוק עם "You Got It":

התשובה האירופאית: טייק דאת

הם היו התשובה האירופאית (והקצת יותר מוצלחת) לניו קידס און דה בלוק, הם רקדו ברחובות, הם בכו בגשם, הם ניחנו בכל קלישאות הבוי בנדס המתבקשות והם עשו את זה עם הרבה חן, סטייל וסקס אפיל. רובי וויליאמס, גארי בארלו, מארק אוון, האווי דונלד וג'ייסון אורנג', חמישה בחורים יפהפיים שהיו הדבר הכי טוב שקרה לאירופה בין השנים בתחילת שנות ה-90'. אבל ביום בהיר אחד הכל נגמר - וויליאמס הודיע שהוא עוזב את הלהקה לטובת קריירת סולו והותיר את הארבעה כל כך מבולבלים וחסרי איזון שחצי שנה לאחר מכן הם כבר הודיעו על פירוק הלהקה. מכאן הדרך רצופה בעבודה משותפת וקריירות סולו, מוצלחות יותר או פחות (רובי - יותר, השאר - פחות), הופעות סולד אאוט ושלל דרכים לנסות להחזיק בחיים את המותג, כולל הופעה בטקס הסיום של אולימפיאדת לונדון. רובי וויליאמס חזר ב-2014 ועזב שוב (כי נו, באמת), ג'ייסון אורנג' עזב גם הוא, וטייק דאת הצטמצמו לבארלו, דונלד ואוון. השלישייה שנותרה תגיע לישראל השנה עם האלבום "Wonderland".
למה: גארי בארלו על הבלדות, רובי ווילאמס על הקריצה השובבה. איזון מושלם.

התקופה הכי טובה שיש. טייק דאת עם "Back For Good":

כובשים את לב המעריצות ואת סוכנות החלל הרוסית: אן סינק

הו ג'סטין, מה היינו צריכים לעבור עד שהיקום נתן לנו אותך כמו שאתה. שנים של מוזיקה קיטשית, ריקודים מגוחכים ובגדים שסביר להניח שעוצבו על ידי הלן קלר - כל אלה הפכו את טימברלייק מיהלום בלתי מלוטש למי שהוא היום: אחד הזמרים והפרפורמרים המובילים בעולם. הכל התחיל ב"מיקי מאוס קלאב", תכנית טלוויזיה ששודרה בערוץ דיסני ושבה נפגשו ג'סטין טימברלייק וג'יי.סי שאזיי. לאחר מכן הם חברו אל לאנס בס, ג'ואי פאטון וכריס קירקפאטריק והרכיבו את אחת הלהקות המצליחות ביותר בהיסטוריה של להקות הבנים, לעזאזל, בהיסטוריה של המוזיקה. הם פעלו בהצלחה מסחררת, הוציאו להיט אחר להיט, הסתכסכו עם חברת התקליטים בה הוחתמו, תבעו, ניצחו, ועברו לחברה אחרת בה המשיכו לשגשג. ב-2002 הודיע טימברלייק על פרישה ויצא לקריירת סולו סופר מצליחה שכללה המון שיתופי פעולה מבריקים עם אנשים כמו פארל וויליאמס, טימבלנד, מדונה וג'יי זי. ומה עושים השאר? ג'יי.סי. מנהל קריירת סולו מדשדשת, לאנס בס יצא מהארון והפך לפעיל בקהילה וכריס וג'ואי התפיידו לקריירות שואו ביז מדשדשות.
למה: תודה כל יום על ג'סטין טימברלייק.

הכל בזכות מיקימאוס. אן סינק עם "Bye Bye Bye":

בקסטריט בויז: ממוסד הגמילה ועד ישו

הכל התחיל לפני 20 שנה - לו פרלמן, שעמד מאחורי לא מעט להקות בנים מצליחות, קיבץ בשנת 1993 חמישה צעירים במטרה להקים את האמא של להקות הבנים: ניק "בייבי" קרטר (שהיה בן 12!), האווי "לטינו" דורו, איי.ג'יי "באד בוי" מקליין, בריאן "ונילה" ליטרל וקווין "אפשר היה לשים עציץ במקומו" ריצ'רדסון. הקריירה המוזיקלית המדהימה שלהם כוללת קלאסיקות כמו "Everybody" ו-"I Want It That Way", שהביאו לכך שעד תחילת שנות האלפיים בקסטריט פשוט שלטו בעולם. כמו בכל דבר טוב, גם במכונת הלהיטים המשומנת התגלו תקלות: איי.ג'יי התאשפז במוסד גמילה לטיפול בהתמכרות לאלכוהול ודיכאון, ניק הסתבך בשמועות שהכה את בת זוגו פריס הילטון והתמכר לסמים ואלכוהול, בריאן עבר ניתוח לב וגילה מחדש את ישו ואם כל זה לא מספיק, קווין הודיע על פרישה לאחר 13 שנים. למרות הכל החברים הנותרים המשיכו להוציא אלבומים ("This Is Us" ,"Unbreakable") וגם שיתפו פעולה עם ניו קידס און דה בלוק, הקליטו שני שירים יחד ויצאו לסיבוב הופעות משותף. בסופו של דבר, הכל בא על מקומו בשלום.
למה: סצנת הגשם ב-"Quit Playing Games" שווה את כל הסבל בתקופת ההתבגרות של אלפי בנות.

הבנים עדיין ביחד. בקסטריט בויז עם "I Want It That Way":

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>