1. סרטים
  2. ביקורות סרטים

"פוקסטרוט": החמצה בשלושה חלקים

סרטו השני של שמוליק מעוז עורר סערה עוד בטרם הוקרן, ומציג פריימים מרגשים, שחקנים כמעט מושלמים ועלילה צובטת במלקחיים, אבל נשאר במים הרדודים של דיון על הישראליות

פוקסטרוט
צילום: גיורא ביח

נדמה שלכולם יש דעה על ״פוקסטרוט״, סרטו השני של שמוליק מעוז כבמאי, בין אם צפו ביצירה עצמה ובין אם לא. מי שכן צפו, החליטו לתגמל את הסרט בכל דרך אפשרית. חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע העניקו לו 13 מועמדויות לפרס אופיר שהופכות אותו לפייבוריט מובהק. ביום הקולנוע הישראלי שהתקיים מוקדם יותר החודש, הקהל הגיע בהמוניו אל אחד הסרטים שהפכו למבוקשים ולנצפים ביותר. לאחר מכן הגיע תורו של חבר השופטים בפסטיבל הקולנוע של ונציה, שהעניק לו את ״אריה הכסף״, שהפך את מעוז לאחד הבמאים המעוטרים של הקולנוע המקומי אחרי ש״לבנון״ שלו זכה ב-2009 בפרס ״אריה הזהב״. הפסגות הבאות הממתינות לסרט הן התחרות העלילתית בפסטיבל חיפה, ואולי גם האוסקר האמריקאי, אבל קודם כל הוא מגיע אל בתי הקולנוע.

» הקולנוענים שיכבשו את תשע"ח
» סרטי ההתחלה הטובים ביותר
» הקיץ הגדול של הקולנוע הישראלי
» 10 הקומדיות הישראליות הכי גדולות
» הסרטים הכי גדולים של הסתיו

כדאי לדעת כמה שפחות על העלילה של ״פוקסטרוט״, שכן הסרט לא רק משנה את הפוקוס על הדמויות שלו יותר מפעם אחת, אלא גם מתעתע בצופיו לכל אורכו. מה שכן אפשר לגלות הוא שהסרט מתמקד במשפחה ישראלית. האב (ליאור אשכנזי) אמנם מצוי בבית המשפחה אבל ליבו עם בנו (יונתן שיראי), חייל השומר על אמצע שום מקום. תפקידן של האם (שרה אדלר) ושל הבת (שירה האס), המשלימות את התמונה המשפחתית, יגדל ככל שתתקדם ותקדיר העלילה, בה יהיה גם מקום לנציגי הדור הקודם. כמו כל דבר בצבא גם הסרט מחולק לשלושה חלקים, שביניהם מחבר קטע אנימציה, ומעל כולם מרחף הריקוד שהעניק את שמו לסרט.

"פוקסטרוט" - לצפייה בטריילר:

ייחודו של ריקוד הפוקסטרוט, כפי שנאמר על ידי הדמויות, הוא התחלה וסיום באותה נקודה. הוא מופיע בכל אחת משלוש מערכות הסרט בווריאציות ובמשמעויות שונות, ומהווה את שיא המימד האלגורי שהסרט מבקש להתהדר בו. למעשה, תמונת הפתיחה קשורה לא רק לאופן בו הסרט עתיד להסתיים, אלא גם סוגרת מעגל נוסף – עם סרטו הקודם של מעוז. ״לבנון״ התרחש כולו בתוך טנק, ו״פוקסטרוט״ מתחיל במה שנדמה כמו נסיעה על שביל צר, שיכול להיות ממוקם במדבר או על מאדים, מנקודת המבט של רכב צבאי משוריין. אבל הפעם המבט אינו דרך כוונת, גם אם הפרספקטיבה צרה לפחות כמו הדרך שממול. המטפורה הזו מהדהדת לכל אורך הסרט, שמתרחש בשני לוקיישנים מרכזיים המשלימים זה את זה – בית המשפחה והמחנה הצבאי.

בשני המקרים, שווה לציין את העבודה היוצאת מגדר הרגיל של המעצב האמנותי ערד שאואט והצלם גיורא ביח (שהצטיינו במשותף ב״מי מפחד מהזאב הרע״). שאואט ברא אתרי התרחשות שנראים מוכרים אך גם סוריאליסטיים, מרמזים שהסיפור האמיתי קורה בראש ובלב של גיבורי הסרט, כלומר הרקע מהווה פרשנות למציאות שניבטת מן המסך. ביח, באחת העבודות המופלאות בקריירה שלו, תורם להפיכת הסרט קודם כל להישג אמנותי כביר מאין כמותו. אדם היושב בסלון ביתו מצולם אצלו בתנופה של סצנת אקשן, כדי להמחיש את הסערה המתחוללת בנפשו של הגיבור, בעוד הסצנות שמציגות את השגרה הצבאית מעודנות יותר וחושפות את השגרה הביצועית במלוא תפארתה. צילומיים עיליים מחזקים את העיסוק בהשגחה עליונה, בעוד קלוז-אפים עזי-מבע קושרים בין חטאי אבות לעונשים בין-דוריים (וזה עוד בלי להזכיר את מוטיב בעלי החיים, גם הוא קשור לגמול). הוסיפו לכך עבודת סאונד משובחת והופעות רוטטות מרוב רגש של השחקנים הוותיקים, והתוצאה היא קולנוע חוויתי מאוד, מהסוג שאפשר להרגיש בכל הגוף.

פוקסטרוט
צילום: גיורא בית

יחד עם זאת, ״פוקסטרוט״ מתקשה להגיע לאותה רמת תחכום ושכלול כשהוא נדרש לאמירות מובהקות. המטפורה של המכולה שנוטה על העוקם, בה ישנים החיילים בין השמירות, יחד עם דיאלוגים כמו ״אנחנו שוקעים״ שנאמרת על ידי חייל מכוסה בוץ – ברורה להחריד. את מה שיש לו להגיד רומז הסרט במערכה הראשונה, זועק בשנייה ואז חוזר על כך באופן ישיר בשלישית. אם הסרט מציע דיון מורכב יותר בנושאים שהוא מעלה, החמצתי אותו לחלוטין בצפייה הראשונה. לכן, אני הראשון בתור לא רק לצפייה הבאה, אלא גם לסרט הבא של הבמאי.

"פוקסטרוט" - איפה ומתי לראות?

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>