1. סרטים
  2. ביקורות סרטים

"געגוע": פיתול אחד יותר מדי

סרטו הראשון של שבי גביזון אחרי עשור מבליט את נקודת החוזקה של הבמאי בכל הקשור לשילוב בין המריר למתוק. הופעה מושלמת של שי אביבי כמעט הפכה את הסרט למושלם, אבל משהו מונע ממנו להפוך לכזה

געגוע
הופעה טובה מכדי להיות אמיתית. שי אביבי, "געגוע" צילום: איתן ריקליס

אפילו לפני שנצפה פריים אחד מתוך ״געגוע״, קל היה לנחש שיתקבל בחיבוק גדול בכל אשר יפנה. אחרי הכל, מדובר בסרטו המצופה של אחד מהיוצרים האהודים בקולנוע הישראלי אחרי כעשור של שתיקה - שבי גביזון (״שורו״, ״חולה אהבה בשיכון ג׳״ ו״האסונות של נינה״). ואכן, חברי האקדמיה הישראלית בחרו להעניק לבמאי והתסריטאי 13 מועמדויות לפרסי אופיר, המספר הגבוה ביותר השנה יחד עם ״פוקסטרוט״ של שמוליק מעוז. בסרטו החמישי, אחרי הסדרה שהפכה לסרט ״אבידות ומציאות״, גביזון ממשיך לשלב בין המריר למתוק באופן שהקנה לו פרסים גם בפסטיבל הקולנוע של ירושלים, ובהמשך אולי גם בוונציה וטורונטו.

» "מעל החוק": ג'יימי לאניסטר המלך
» הרימייקים הטובים בהיסטוריה
» השחקנים שעברו מהטלוויזיה לקולנוע
» "טירת הזכוכית": המופע של שיא המיינסטרים
» הסרטים הכי גדולים של הסתיו

השילוב בין העצוב והמצחיק נעשה בעיקר באמצעות דמותו של גיבור הסרט, אריאל בלוך, בגילומו הטוב מכדי להיות אמיתי של שי אביבי. בסצנה הראשונה הוא מגיע לפגישה עם אהובה שלא ראה כמעט 20 שנה (אסי לוי), המטלטלת את עולמו באומרה שנולד להם בן, על קיומו לא ידע האב עד לאותו הרגע. אריאל האמיד והערירי-לשעבר משהה את חייו התל-אביביים כמנהל מפעל, ונוסע לבלות כמה ימים בעכו במטרה להתוודע אל בנו. הוא עושה זאת בעיקר על ידי היתקלות או מעקב אחר דמויות מפתח בחייו (בגילומם של נטע ריסקין, אלה ארמוני ושמעון מימרן, בין היתר).

"געגוע" - לצפייה בטריילר:

התקציר הזה מעורפל במכוון, לבקשת מערך היח״צ והשיווק של הסרט שחרד לחשוף אפילו את כל המתרחש בסצנה הראשונה. כיוון שאני לא מאמין שייתכנו ספוילרים בשלב בו טמונה בדרך כלל מהות היצירה, אגע בכך בהמשך. אך מפני שאני מכבד את אנשי יחסי הציבור אזעק ספוילר לפני שאעשה זאת, תמוה העניין ככל שיהיה בעיניי. אבל זה יקרה רק בפסקה האחרונה.

המעלה העיקרית של ״געגוע״ היא כאמור הופעת העל של אביבי בתפקיד הראשי, שמצליח להיות מוכר ומזוהה עם תפקידיו הקודמים אבל גם שונה וייחודי. דמותו המכונסת בתוך מעילה, המגמגמת בחינניות אבל מלאת אסרטיביות הופכת גורלות, פוגשת בדרך דמויות חולפות שגם הן כתובות ומשוחקות היטב. המסע המאוחר מדי לנסות ולהיות הורה טוב לילד שמעולם לא הכיר נוגע ללב וגם מבדר במוזרותו לפרקים. יחד עם ההתבוססות ברגשות מכל הסוגים, ורגעים כמו גבר יושב על ספסל מול ביתה של אישה או מוצף בגשם ברגע המדמה בכי - קל למקם את הסרט בגוף היצירה של הבמאי. אך העלילה מתפתלת פעם אחת יותר מדי לקראת הסוף, וכיוון שאין בסרט פירצות בהן אפשר לצחוק מכל הלב או לבכות את העיניים מחוריהן, נותרת בסיומו מועקה. כדי להבינה באמת, צריך להבהיר מה בעצם קורה בסצנת הפתיחה.

ספוילרים, לסצנה הראשונה בלבד כאמור, מכאן ועד הסוף: העיתוי בו אהובתו לשעבר של הגיבור מספרת לו שנולד להם בן לפני 20 שנה, אינו מקרי. זאת משום שהדבר הנוסף שהיא חושפת הוא שהילד המשותף נהרג בתאונה. לכן, המסע המיוחד שעובר הגיבור הוא שילוב מעניין בין ניסיון להכיר את הבן שמעולם לא פגש, לבין השלמה עם העובדה כי לעולם לא יהיה יכול לעשות זאת. כך נוצר המשחק בין הקומי לטרגי, אותו גביזון יודע לשחק היטב,  גם אם אינו ייחודי לו. לפני שנה הוקרן וזכה באותו פסטיבל ירושלים הסרט ״שבוע ויום״ של אסף פולונסקי, גם בו גילם שי אביבי אב המתאבל על בנו הצעיר בדרכים לא שגרתיות. אם מוסיפים את ״פוקסטרוט״ שהוזכר לעיל, אפשר לכתוב פרק מרתק בתולדות הקולנוע הישראלי על ייצוגים חדשניים של אבל ושכול. אבל לשם כך יש לדון במלוא המורכבות של ״געגוע״, כיצירה שכמו הגיבור שלה אינה בוחרת בין שימור הזיכרון לניסיון להבין את ההווה ולדאוג לעתיד. לדעתי, חבל למנוע ממנו את הזכות הזו על ידי הסתרת חלק מהותי ביצירה מפני קהל פוטנציאלי, שלכאורה עלול לחשוש לצפות בסרט שנותן מקום לאובדן. כפי שמוכיח הסרט, תמיד עדיף לתת לקהל להחליט בעצמו.

געגוע
בין לא מספיק צחוק ל-לא מספיק בכי, נותרת מועקה בתום הצפייה. "געגוע" צילום: איתן ריקליס

"געגוע" - איפה ומתי לראות?

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>