1. סרטים
  2. ביקורות סרטים

"אונה": התעללות מינית כאידיליה מלבלבת

המחזה שעובד לקולנוע מאבד כל אמינות ומוסריות בגרסת המסך הגדול, כולל מה שנראה כהתרפקות על העבר שכולל התעללות מינית קשה. וזה עוד בלי לדבר על המשחק הנורא והבימוי רצוף הטעויות

אונה
האם לאבד את העבודה חפחיד יותר מחיים הרוסים? "אונה" צילום: יח"צ

לפעמים סופם של מחזות מצליחים להגיע לקולנוע, וכך היה גם גורלו של ״בלאקבירד״. כתב אותו דייויד הארוור הסקוטי באמצע העשור הקודם, ומאז הספיקו לעלות מספר גרסאות בימתיות שלו. כולל אחת בשנה שעברה שזיכתה את מישל וויליאמס וג׳ף דניאלס בפרסי טוני על הופעתם בשני התפקידים הראשיים. בגרסת הסרט, שנקרא ״אונה״ על שם הגיבורה, מככבים רוני מארה ובן מנדלסון, ומי שהופקד על הבימוי הוא בנדיקט אנדרוז, גם הוא מעולם התיאטרון.

» השחקנים שעברו מהמסך הקטן לגדול
» 10 הרימייקים הכי טובים בהיסטוריה
» "טירת הזכוכית": מיינסטרים זה כאן
» "תוצרת אמריקה": כיף, סמים ופבלו אסקובר
» "פרנץ": פשוט יפהפה

אונה (מארה) מוצגת בתחילת הסרט כבליינית לילית, אבל קל לראות את הכאב העצום שהיא מחביאה, כמו גם בעיה עם אינטימיות. בבוקר היא נוסעת להתמודד עם המטענים הללו, מרחיקה מעיר הולדתה כדי לפגוש את האיש שהרס את חייה כשהייתה בת 13 (אז מגלמת אותה רובי סטוקס), ספק במטרה להרוס את שלו בתמורה. זהו ריי (מנדלסון) שמבחין ומזהה את אונה באמצע יום עבודה שגרתי, מתנהג כמי שראה רוח רפאים. מכאן מתחיל עימות שיהווה את חלקו הארי של הסרט.

"אונה" - לצפייה בטריילר:

קשה להחליט מהיכן להתחיל למנות את החסרונות והתקלות, אולי בדברים הפעוטים. למשל העובדה ששתי השחקניות שמגלמות את אונה בגילים שונים אפילו לא ניחנו באותו צבע עיניים, או מן התחושה שמארה היא היחידה בלי מבטא בריטי הולם. אפשר גם להיטפל לבחירה של סרט העוסק באופן בוטה למדי עם נושא רגיש כמו קורבן פדופיליה שחייה נהרסו, להפשיט את הגיבורה ללא שום סיבה כבר בדקות הראשונות. קצת קשה להטיף מוסר אחרי כן, אבל במהרה מסתבר שזו לא המטרה של היצירה הזו בכל מקרה.

המטרה היא לדחוף לקהל בפרצוף סיפור על בעילת קטינה, ולמקרה שלא נחרדנו מספיק מהשלכותיה של הפוסט-טראומה גם להציע זווית נוספת על הפרשיה, כזו שכבר באמת מעוררת גועל. הסרט עושה זאת בשתי דרכים שאמורות להיות משלימות אך בפועל סותרות. ראשית, הקורבן מגוללת בפני המקרבן את הסיפור, כולל רגעים בהם רק שניהם נכחו, כך שאין לה שום סיבה לעשות זאת מלבד הצורך של הסרט להשלים פרטים לקהל. החלחלה מתגברת כשהאווירה ברגעים אלה גולשת אל טונים של שיחת התעדכנות בין חברים ותיקים. שנית, הסרט רומז כל העת על היותם של המספרים לא מהימנים ועל זיכרון סלקטיבי של הדמויות, מה שמגובה בתעלולים מיותרים כמו פלאשבקים קצרצרים ומתעתעים, שאולי אמורים גם להקנות לסרט גוון אמנותי.

אונה
כשלשתי שחקניות שמשחקות את אותה דמות אין אותו צבע עיניים, מדובר בבעיה. "אונה" צילום: יח"צ

מלבד העריכה המבלבלת בכוונה, שאולי מנסה לחפות על הכתיבה המגושמת, נראה שהבמאי פשוט לא סומך על השחקנים. אחרת, למה כל שיחות המפתח בסרט מכילות יותר צילומים מרוחקים מאשר קרובים? הבעות פנים שיעידו על כאב או כל רגש אנושי אחר היו יכולות לסייע, אבל במקום זאת אנו חוזים במסדרון מלא לוקרים. אולי זו אמורה להיות מטפורה ויזואלית שתהדהד סביבה של תיכון ותזכיר את גיל הגיבורה בזמן ההתעללות. או שאולי אפשר להתייחס להנכחה של המפעל עצמו כתזכורת לכך שעל הכף מונחת העבודה של ריי. כך או כך, לא יכול להיות שזה יותר מעניין את הבמאי מאשר מה שעובר על הדמויות.

עוד כישלון צורם נוגע לבחירות קולנועיות בקו הזמן הרגיש של הגיבורה בנעוריה. פלטת הצבעים, מיקומי המצלמה והריבוי של סצנות באוויר הפתוח ולאור השמש, מייצרות תחושות הפוכות לגמרי למפעל המחניק והמואר בפלורסנטים. במילים פשוטות, הבמאי בוחר להציג את תקופת ההתעללות המינית והנפשית של הגיבורה כתקופה של אידיליה, שלא לומר רומן מלבלב. מבין כל הפרובוקציות המחליאות שקיימות בסרט הזה, זו כנראה הדוחה ביותר. גם אם המטרה הייתה שאל ליבו של הצופה תתגנבנה מחשבות טמאות, יש דרכים קצת פחות שקופות לעשות זאת. אבל כנראה שאין מקום שהסרט הזה יפספס הזדמנות למעוד בו, ועוד באצטלה של מעשיית מוסר עאלק חתרנית.

"אונה" - איפה ומתי לראות?

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>