1. סרטים
  2. ביקורות סרטים

"פרנץ": סרט פשוט ויפהפה

שני סרטים של הבמאי הצרפתי פרנסואה אוזון מוקרנים זה לצד זה, אבל בניגוד להתפרעות החושנית של "מאהב כפול" כאן מוצגת יצירה עשירה שמשחקת עם הצופה כאילו היה חומר ביד היוצר

פרנץ
שובר מוסכמות קולנועיות עתיקות. "פרנץ" צילום: באדיבות סרטי נחשו

שווה לחזור שוב על העובדה שהבמאי הצרפתי פרנסואה אוזון אחראי לשני סרטים שמציגים כרגע בבתי הקולנוע בישראל, אחרי שערכו את בכורתם זה לצד זה בפסטיבל הקולנוע של ירושלים. מוקדם יותר החודש עלה לאקרנים ״מאהב כפול״, התפרעות חושנית שהזכירה את ראשית הקריירה של הבמאי שפעם כונה הילד הרע של הקולנוע הצרפתי. תזכורת לצד הרך והנוגה הרבה יותר של אוזון מגיעה כעת למסכים עם ״פרנץ״, דרמה תקופתית מפוארת ורומנטית על הקונפליקט בין חוסר יכולת לבין רצון להמשיך הלאה.

» "טירת הזכוכית": המיינסטרים שולט
» יום הולדת לרוברט דה נירו
» "לוגאן לאקי": מהנה אבל נשכח
» הכוכבים שהתחילו בפורנו
» 30 שנים ל"ריקוד מושחת"

העלילה מתרחשת בגרמניה של 1919, מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה. האווירה ברחוב נעה בין לאומנות מרוסקת אך גואה מחדש, לבין ניסיון שנראה כאילו נועד להיכשל ללקק את הפצעים. אנה (פאולה בר) היא אלמנת מלחמה טרייה, שמתגוררת עם הוריו השבורים נפשית של פרנץ, ארוסה שנפל בקרב. בעת שהיא הולכת לבקר את קברו, היא מבחינה בבחור המניח פרחים על המצבה של כמעט-בעלה. אנה מנסה לבלוש ולחקור אודות הזר, שמצדו ניגש הישר אל הוריו של המנוח ומספר שהכיר את פרנץ והגיע כדי לחלוק כבוד. זהו אדריאן (פייר ניני), צרפתי כפי שמסגיר שמו, המתנהל בארץ שהפסידה זה עתה לבני עמו. המסע של אנה לגלות את טיב ההיכרות בין אדריאן וארוסה המת, לצד הבחירה של אדריאן להישאר במקום בו נשקפת לו סכנה, הופכים לשני גורלות הצומחים ונכרכים זה בזה כשני צמחים מטפסים המבקשים למצוא קרן שמש בעולם קודר.

"פרנץ" - לצפייה בטריילר:

את התסריט כתב אוזון בשיתוף עם פיליפ פיאצו, שעבד איתו גם על ״מאהב כפול״, ובהתבסס על סרט בשם ״שיר ערש שבור״. אחראי לו הבמאי הגרמני-הוליוודי ארנסט לוביטש, שמצדו עיבד מחזה של מוריס רוסטאן הפריזאי. יש משהו במשחק העיבודים הזה, של צרפתי שמעבד גרמני שעיבד צרפתי אחר, שמוסיף רובד לסרט המבקש להעמיד לרגע את כל המעורבים בעלילתו בנעליים של חבריהם, ולייצג סוגים שונים של הבנה וחוסר הבנה לצד השני במצב של אחרי מלחמה. זה מתחיל עם אדריאן שמפיג את העוינות סביבו כצרפתי בלב גרמניה המובסת, וממשיך בתעתועי הזהות החביבים כל-כך על הבמאי.

למעשה, היכרות מוקדמת עם סרטיו של אוזון, או פשוט היכנעות למיניות בה הוא מטעין את הסצנות, עשויה להוביל את הצופה לכל מיני מסקנות לגבי זהותו של אדריאן. ככה זה כשיש קולנוען שמסוגל לצלם אפילו רהיטים כך שנדמה שיש ביניהם מתח מיני לא ממומש, ושלא מאמין בגבולות של העדפות מגדריות כשזה מגיע לאהבה. לכן, הרגש הבולט ביותר בסרט שמלא עד להתפקע בהתפרצויות או כיבוי של רגעי אשמה, החמצה וחרטה – הוא דווקא כמיהה. זהו סיפור על אהבות בלתי אפשריות, המסופר מכל הצדדים המעורבים, שבודק עד כמה רחוק אפשר ללכת עבור אלה שאוהבים או אפילו עבור האפשרות לאהוב ולהיות נאהב.

פרנץ
יופי חזותי המרחיב את בית החזה. "פרנץ" צילום: יח"צ

כיאה לכך, ושוב כרגיל אצל אוזון, ״פרנץ״ הוא תצוגה של יופי חזותי המרחיב את בית החזה. אלה לא רק השחקנים, הסביבות, השחזור התקופתי, או המוזיקה שמקיפה ומציפה הכל – אלא משהו עמוק יותר. הסרט מצולם בשחור ולבן, אבל עשיר יותר בפרטים מאשר חצי מהסרטים שמוקרנים לצדו בקולנוע, ובכמה רגעים במהלכו מתמלא צבעוניות. בפעם הראשונה שזה קורה, אפשר להתפעל מהרעיון של אוזון להציג את ההווה בשחור-לבן ואת העבר בצבעים, הפוך מן המקובל. בפעם השנייה התיאוריה מתערערת כשדווקא ההווה נצבע בזכות פרץ של אהבה, מה שמוביל לפרשנות אחרת - רגשות חמים הם שצבעו את בד האקרן. בפעם השלישית כבר ברור שאוזון נמצא לפחות צעד אחד לפני הקהל, ונהנה לשחק בציפיות שלו. הגירוי התמידי של השכל בזמן הצפייה בעושר ויזואלי ומעקב אחר העלילה עתירת הרגשות, הוא חלק ממלאכת הגילוי וההסתרה של ״פרנץ״. נהוג לכתוב על סרטים שככל שמעמיקים לתוכם מקלפים עוד שכבה, אבל ״פרנץ״ כאילו רק מוסיף ועוטה על עצמו עוד ועוד שכבות ומשמעויות, עד שבתום הצפייה הוא הדור כשם שהוא פשוט ויפהפה.

"פרנץ" - איפה ומתי לראות?

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>