1. סרטים
  2. ביקורות סרטים

"הפרה ז'קלין": לאוהבי פרות, לא לאוהבי אדם

הסרט הצרפתי החדש יצטרף כנראה לגל ההצלחות של הקולנוע הפרנקי בישראל. אולי בגלל ששם כמו כאן אוהבים לצחוק על אחרים, ללעוג למעמדות נמוכים ולהעריץ פרות במקום בני אדם אמיתיים

הפרה ז'קלין
צילום: BF Distribution

לא רק ברחובות או בחופים של ישראל שולטת השפה הצרפתית, אלא גם בבתי הקולנוע. לצד יצירות נועזות ומעניינות כמו ״מאהב כפול״ של פרנסואה אוזון, שעלה לאקרנים השבוע, אפשר למצוא תמיד איזו דרמה קומית תבניתית. ארוחה חברית או משפחתית חושפת סודות, קשר מיוחד הנרקם בין דמות ותיקה וצעירה, או פשוט אוסף של סיטואציות וולגריות ולכאורה הומוריסטיות סביב נושאים כמו מעמדות או בגידות. בדרך כלל המבקרים יתעלמו או יעקמו את האף, הקהל יגיע ברבבות וכנראה יתבדר, והכל יחזור על עצמו עם סרט חדש שהוא בעצם בדיוק כמו קודמיו. בכל זאת, מדי פעם כדאי לסטות מחלוקת התפקידים המקורית, ו״הפרה ז׳קלין״ התגלה כהזדמנות מצוינת לנסות ולהבין מדוע יש מי שייהנו ומי שיתענו.

» מה הקשר בין "דנקרק" להופעה של רדיוהד?
» "דנקרק": מלחמה עכשיו!
» "חולי אהבה": סרט בורקס אמריקאי
» "פצצה אטומית": אקשן פמינסטי משובח

»  הסרטים הכי גדולים של סטיבן קינג

הפרה ז׳קלין אינה גיבורת הסרט, למרבה הצער, כי אם חוואי אלג׳יראי בשם פתח (פאטסה בויאמד) המתגאה בבהמתו בעלת הייחוס והשם הצרפתי. חלומו הוא להשוויץ בה לא רק בפני חבריו לכפר המדברי שכוח האל, אלא מול כולם ביריד החקלאות הגדול שמתקיים בפריז. משאלתו מתגשמת כשהוא מוזמן לראשונה להגיע, עקב הצקות רבות שנים, אבל ללא מימון מלא. הוא מחליט לסכן את הנכס היחיד שלו - הפרה ז׳קלין, ואחרי שייט מעבורת לצרפת לגרור אותה רגלית במשך כמעט חודש עד פריז. במסעו הוא חולף על פני צרפת של ימינו, החל מגיסו (ג׳אמל דבוז) המהגר שהשתקע במקום החדש, המשך באציל מקומי (למברט ווילסון) שיורד מנכסיו, וכלה בכל מעמדות הביניים בחברה.

"הפרה ז'קלין" - לצפייה בטריילר:

הבמאי הוא מוחמד חמידי, המוכר לקהל בישראל בזכות סרטו הקודם, ״דרכון לאלג׳יר״. הוא גם כתב את התסריט יחד עם השחקן הראשי, ושותפם לסרט הקודם אלאן-מישל בלאן. לא ברור מי מהם אחראי לרבע השעה האחרונה בה הסרט כאילו נזכר שהוא זקוק לעלילה, אבל תודה לו. בשאר הזמן, כלומר אחרי הפתיחה המציגה את הכפר האלג׳יראי כחור אמיתי, כל מה שקורה עד לסיום הוא פשוט איש שהולך עם פרה בכל מיני נופים. לפעמים היא נעלמת ויש למצוא אותה, לעיתים הוא מסתבך עם המקומיים, אבל קשה לומר שמסעו של פתח בין הצרפתים באמת אומר משהו מעניין על המקומות והטיפוסים בהם הוא נתקל. מה גם שאין בסרט שום עקביות בנוגע לדינמיקה בין הדמויות, וגיבורנו יכול ללעוג למישהו על שאשתו עזבה אותו כי ״ככה זה גברים צרפתים״, אבל לבקש מאותו גבר צרפתי עצה בנוגע לשלום בית כשאצלו מתעוררת בעיה זהה.

כיוון שהמסע הוא רק תירוץ לפגוש עוד דמויות, הן אמורות לספק את מירב העניין בסרט. אלא שכאן ״הפרה ז׳קלין״ באמת מותח את הסבלנות, ובוחר פעם אחר פעם בדרכים פוגעניות: אשת הגיבור זעפנית, צרפתית פלרטטנית קרויה בפיו שוב ושוב ״השמנה״ (למרות שאיננה) והמילה ״הומו״ נאמרת רק לגנאי. אל הגיבור עצמו איש לא מתייחס חלילה בגזענות, להיפך - הוא אהוב על כל איש ואישה שנקרים בדרכו. זאת למרות שמדובר באדם הנאיבי, הבוטה, הכסיל, חסר האחריות והכי בלתי נסבל שאפשר למצוא מחוץ לעולם קלטות הילדים. אין רגש שהוא לא מביע בהגזמה שתגרום ליובל המבולבל להסמיק, והוא מצפצף על החוקים בדרכו להשיג כל מה שירצה. בחסות ממליכי מלכי הסרק הלא הן הטלוויזיה והרשתות החברתיות,  נדמה כי מי שנכנע לבהמתיות שבו - מנצח.

הפרה ז'קלין
צילום: יח"צ

כך, במסווה של סרט אוהב אדם, נצחונו של האדם הפשוט או שאר סיסמאות שקריות, הסרט מרשה לעצמו להציג באופן מאוד לא מחמיא את כל היצורים האנושיים המאכלסים אותו. האם אהבת אדם פירושה הכרה בעליבותו והיכולת לצחוק עליו, או להשתמש בהומור על מנת להצביע על שוני בין איש לרעהו? האם ניצחון האדם הפשוט הוא כניעתם של כל האנשים שאינם פשוטים לרצונו ולגחמותיו, מה שמציב אותו כחלש המושך את החברה מטה ומונע ממנה להתקדם? אלה לא שאלות רטוריות, אני באמת לא מסוגל להבין איך מצליחים ליהנות מסרטים כמו זה, שאלה רק חלק מן המסקנות שאפשר להגיע אליהן לאחר הצפייה, שהייתה עבורי נטולת חיוך באופן מתסכל.

"הפרה ז'קלין" - איפה ומתי לראות?

תגיות

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>