1. סרטים
  2. ביקורות סרטים

פצצה אטומית: האקשן טוב, הפמיניזם פחות

שרליז ת'רון מצליחה ליצור גיבורת אקשן אמינה ומיוחדת, והמכות בסרט נראות כואבות, אבל הדרך עד לניצחון הפמיניזם עוד ארוכה, ועוברת דרך הפחתת סצינות נשים בתחתונים

פצצה אטומית
מצליחה להרביץ לגברים באמינות. שרליז ת'רון, "פצצה אטומית" צילום: באדיבות סרטי יוניייטד

גברים חזקים יותר מנשים. זה ידוע. נפח שריר גדול יותר, עוצמה חזקה הרבה יותר ותגובת הגוף למאמץ טבעית הרבה יותר. אבל נשים, שכל כך נוח להציג אותן כחלשות ונזקקות, מחזיקות בכושר סיבולת הרבה יותר גבוה, עיין ערך לידה - שהרי אם גבר היה צריך לעבור את כאבי התופת שלה, כנראה שלא היו מגיעים יותר ילדים לעולם. היכולת הזאת, שבמידה רבה מבטלת את היתרון שיש לגברים על נשים בכל הנוגע ליכולות פיזיות, היא מה שעומד בבסיס הבון טון החדש של הוליווד - הצבת נשים במרכז סרטי פעולה עתירי מכות, שבסופם האישה עומדת אחרונה. זוהי גם ההצדקה היחידה של "פצצה אטומית", שלו גבר היה עומד במרכזו, הוא היה מושלך אל תחתית נהר השפרה בברלין, כאחרון קלישאות הפעולה.

» מה הקשר בין "דנקרק" להופעה של רדיוהד?
» "דנקרק": מלחמה עכשיו!
» 10 סרטי המלחמה הגדולים ביותר
» הפסקולים הגדולים בהיסטוריה
» "ואז היא הגיעה": וחבל שכך

שרליז ת'רון היא לוריין, סוכנת-על של ה-MI6 (סוכנות הביון הבריטית), שנשלחת לברלין בימים שקדמו לנפילת החומה כדי לחלץ מציפורני הסובייטים רשימת סוכנים סודית. בברלין היא חוברת אל פרסיבל (ג'יימס מקאבוי), ראש התחנה בעיר שבליבה חומה  שמנהל אורח חיים שנע בגבולות 50 הגוונים של אפור, ויחד הם יוצאים למשימת השבת הרשימה. מאחר וברלין הייתה ראש החץ בה נפגשו המעצמות במלחמה הקרה, כל המי ומי של הביון העולמי רחש ובחש בה. כך פוגשת ומתעלסת לוריין עם סוכנת צרפתייה צעירה (סופיה בוטולה), כשברקע גם הק.ג.ב וגם האמריקאיים מעורבים. כשנודע שברשימה ניתן למצוא פרטים אודות "סאצ'ל" - סוכן כפול ומסוכן - המרדף רב המשתתפים הופך לקריטי הרבה יותר.

"פצצה אטומית" - לצפייה בטריילר:

כשמדברים על טרנד האקשן הפמינסטי צריך לדבר גם על הקהל החדש שהוא מתיימר להביא אל בתי הקולנוע - הנשים. להן, בניגוד למקובל בז'אנר הגברי הזה, יהיה מה לראות בסרט הזה בכל הנוגע לאופנה. מגוון מעילים עטירי סטייל, נעלי סטילטו שמעוררים ריר אצל חובבות נעליים כמו שדקירת סוכן רוסי בעין מעוררות אצל גבר (וגם משמות לדקירת סוכנים רוסים בעין), ומספר בלתי ספיר תלבושות מרהיבות שת'רון מחליפה. בכל הנוגע לאמינות בה בלונדינית יפהיפיה מגלמת סוכנת ריגול קשוחה (וכמה יפה היא זוכת האוסקר הדרום אפריקאית), אכן נרשמה אמינות כזאת. אולי בגלל שבמאי הסרט דייויד ליץ' הוא פעלולן מקצועי בעברו, סצינות המכות הן מגוונות, מציאותיות (סוף סוף לאנשים שמקבלים מכות מוות לוקח כמה שניות להתרומם) ובעיקר מראות שגם נשים יכולות להרביץ. עוד נקודת עוצמה של הסרט היא פס הקול שלו, שמציג לראווה את כל הפאר המוזיקלי של שנות ה-80'. גם התיאור ברקע העלילה של האירועים הפוליטיים שהביאו להריסת החומה מרתק, ובכלל אין הרבה דברים יותר מספקי-רגש-מציצנות-חולני מאשר לצפות ברגעיה האחרונים של אימפריה גוססת.

מבחינת סיפור הריגול ניתן לצפות לכל קלישאת ריגול שאי פעם ראיתם, בוודאי אם צפיתם ב"הומלנד". אבל בניגוד לסדרה המעולה ההיא, ב"פצצה אטומית" הפמיניזם הוא להראות אישה שמשחקת בדיוק את אותו המשחק של הגברים, רק בבלונד. כולל, כמובן, מספר סצינות רב של נשים בתחתונים וקלוז אפים צמודי מחשוף - הרי עם כל הכבוד לפמיניזם, גברים הם עדיין רוב הקהל לסרטי אקשן.

פצצה אטומית
פמיניזם אמיתי מציג אישה שמשחקת משחק אחר מהגברים. "פצצה אטומית" צילום: באדיבות סרטי יונייטד

שרליז ת'רון, שמככבת כבר בסרט שני נוטף אלימות אחרי "מקס הזועם: כביש הזעם", מוכיחה שהיא יודעת להרביץ. יותר מכך, גיבורת הפעולה יכולה להרשות לעצמה להראות רגש, ואפילו לבכות רחמנא לצלן, מבלי שזה ייראה כ"לא אמין". אפשר לתאר את תגובות הצופים לו סילבסטר סטאלונה, למשל, היה פורץ בבכי באמצע "רמבו". ג'יימס מקאבוי, שחקן שיכול לגלם כל דמות שאי פעם דרכה על הכדור, מספק את הנדרש ממנו כסוכן נכלולי שאין לסמוך עליו, כולל הפגיעות המסתורית והמפורסמת שלו. אבל הכוכבת האמיתית של הסרט היא בכלל הסיגריה. אין הרבה סצינות בהם הכוכבים לא מציתים / מכבים / שואפים / נושפים אחת, הרי פעם זה היה ממש כך. כעת זה מעלה בעיקר תחושות מחנק וגועל, כמו להיזכר במשהו עבש ומיושן. כמו סרטי פעולה בהם מככבים גברים. תחי המהפכה.

"פצצה אטומית" - איפה ומתי לראות?

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>