1. סרטים
  2. ביקורות קולנוע

"מלחמת 90 הדקות": הרבה אווירה, מעט סרט

משה איבגי חוזר לשתף פעולה עם התסריטאי של "גמר גביע" המיתולוגי בעוד סרט על כדורגל והסכסוך. בניגוד ליצירה ההיא, שהייתה מלאת תקווה, כאן נשארו רק ייאוש וחורים עלילתיים

מלחמת 90 הדקות
שחקנים בפרופיל גבוה, סיפור מעניין אבל לא מצליח להגיע לשיא. משה איבגי ונורמן עיסא, "מלחמת 90 הדקות" צילום: יח"צ

בשנת 1991, רגע לפני המהפך של רבין והסכמי אוסלו, יצא למסכים הסרט "גמר גביע", שתיאר את האופן שבו אהבה משותפת לכדורגל מצליחה לחבר בין שבוי ישראלי לשוביו הפלסטינים בלבנון, וביטא תקווה שבסופו של דבר כולנו בני אדם וכל סכסוך ניתן לפתרון. בתפקיד הראשי בסרט ההוא שיחק משה איבגי, ואת התסריט שלו כתב איל חלפון, בעבודה הקולנועית הראשונה שלו. 26 שנים אחר כך, אחרי מעט מאוד רגעי חסד והרבה מאוד רגעים של כאב ומפח נפש בהיסטוריה הישראלית, איבגי וחלפון, שבינתיים הפך גם לבמאי, נפגשים בסרט חדש. באופן מפתיע, גם הפעם הוא מערבב בין כדורגל לסכסוך, רק שמה ששימש בזמנו כפתח לתקווה הופך כעת לסופניות של ייאוש.

» "פטרסון": אדם דרייבר בשיאו
» "אני, דניאל בלייק": אגדת עוני חסרת עוקץ
» "סימן חיים": בסרט הזה כבר הייתם
» 10 הקומדיות הישראליות הכי גדולות
» הבמאי שמנסה ללמד את הקפיטליזם לקח
» "נמל בית": המופע של שמיל בן ארי

"מלחמת 90 הדקות", שמבוסס על ספר באותו שם מאת איתי מאירסון שיצא לאור ב-2008, מתאר מצב מופרך לכאורה שבו ישראלים ופלסטינים קיבלו החלטה להכריע את הסכסוך רב השנים ביניהם באמצעות משחק כדורגל. מי שינצח בין הנבחרות יקבל בעלות מלאה על ארץ ישראל, ומי שיפסיד יפנה את השטח ויעבור למדינה אחרת. האחריות על ביצוע המשחק הגורלי מוטלת על יושבי הראש ההתאחדויות הישראלית והפלסטינית לכדורגל, בגילומם של אבגי ונורמן עיסא. השניים מבלים את זמנם עד המשחק בניסיון להגדיל את היתרון שלהם ולהפריע לצד השני להתכונן כראוי למשחק. במקביל הם גם נאלצים להתמודד עם הלחץ של הציבור, של השחקנים ושל הפוליטיקאים. את כל תהליך ההכנות למשחק, מתאר חלפון בסגנון דוקומנטרי-לכאורה, כפי שהוא משתקף דרך מצלמה של צוות צילום אלמוני, המכין סרט על האירועים.

מתי מתחיל כבר המשחק? "מלחמת 90 הדקות" - לצפייה בטריילר:

אין ספק ש"מלחמת 90 הדקות" הוא סרט יוצא דופן בנוף הקולנוע הישראלי. השילוב בין האסתטיקה הלא שגרתית שלו, הסגנון הקומי-סאטירי, והניסיון לשים על השולחן כמה מהנושאים המדממים ביותר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני (זכות השיבה מישהו?) הוא מעורר עניין והערכה. הקומדיה מאפשרת לחלפון להשתעשע עם פחדים קמאיים ממש של הישראלים לגבי הפלסטינים, ולצאת מזה פחות או יותר בשלום.  באופן דומה ליו"רים של ההתאחדויות היריבות בסרט, הבמאי בונה עבור הסיפור שלו תשתית טכנית מושקעת ומרשימה שכוללת לוקיישנים מצוינים, צילום מיומן (דניאל קדם), מוזיקה מקפיצה (רן שם טוב), עריכה שרירית (אריק להב לייבוביץ') וכמובן שחקנים מהשורה הראשונה. אלא שבסופו של דבר, אנחנו נשארים עם הרבה מאוד תשתית אבל בלי הרבה סרט.

מלחמת 90 הדקות
כמו הכנה לאירוע שלא יתחיל לעולם. "מלחמת 90 הדקות" צילום: באדיבות נורמה הפק

הבעיה המרכזית של "מלחמת 90 הדקות" היא התסריט, שעושה כמה וכמה טעויות משמעותיות. המרכזית בהן היא ההחלטה להעמיד במרכז הסרט דמויות של שני עסקני כדורגל, שלמרות השחקנים המצוינים המגלמים אותם, אינם מצליחים לשכנע שיש בהם עניין אנושי ממשי. מעבר ללחץ הכללי ששניהם נתונים בו, הקונפליקטים שבהם הם מצויים נשארים רוב הזמן מחוץ למסך, ולכן גם אין סיכוי לדמויות שלהן לעורר הזדהות של הצופים או להתפתח. זאת בזמן שברקע נותרות כמה דמויות מעניינות יותר על-פניו להובלת הסרט, כמו השחקן הערבי-ישראלי הלכוד בין שתי נאמנויות סותרות, או אמא של אחד השחקנים היוזמת הפגנות מחאה נגד המשחק. מכיוון שאין בסרט קונפליקט ברור ודמויות ראשיות שניתן להזדהות איתן, עלילתו אינה מתפתחת באופן סיבתי כאשר דבר מוביל לדבר, אלא מורכבת מרצף אירועים שרוב הזמן פשוט מונחים זה לצד זה מבלי להצטבר לשלם משכנע באמת. חלק מהסצנות אמנם מהנות לצפייה, אבל התחושה הכללית היא -באופן אירוני - של הכנה מתמשכת לאירוע שלעולם אינו מתחיל.

"מלחמת 90 הדקות" - איפה ומתי לראות?

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>