1. סרטים
  2. ביקורות קולנוע

"פטרסון": שלווה פנימית ושמה אדם דרייבר

שובר הלבבות מ"בנות" מוכיח שמנעד המשחק שלו רחב ועמוק. ג'ים ג'רמוש, אולי הבמאי הכי מיוחד שפועל היום, ממשיך לעצב מחדש בעצמו את הקולנוע העולמי כולו

פטרסון
הקצב הייחודי שלו מכתיב את האופי של הסרט כולו. אדם דרייבר, "פטרסון" צילום: Mary Cybulsky

למרות שהוא נחשב ליוצר עצמאי שאינו פונה לקהל הרחב, סרטיו של ג׳ים ג׳רמוש מוקרנים בקביעות בבתי הקולנוע בישראל כבר מעל לשני עשורים. מאז "גוסט דוג: דרכו של סמוראי", שחשף אותו לצופים רבים יותר מאשר בתקופות הפעילות המוקדמות יותר. כך שמצד אחד, אין זה פלא שגם "פטרסון", סרטו הנוכחי של ג׳רמוש, מצא את דרכו אל המסכים. מצד אחר, מדובר בסרט מהסוג שנדיר למצוא בבתי הקולנוע, ויש בו משהו חמקמק מכדי להגדירו - אולי מעין קומדיה אקזיסטנציאליסטית. מעריצי הבמאי ודאי לא יוכלו להרשות לעצמם לפספס את יצירתו החדשה, ועבור מי שעדיין אינם כאלה מגיע הסרט שיכול לחבר בין צופה ליוצר מעתה ועד הנצח.

» "הרוח במעטפת": סוף סוף סרט אקשן ראוי
» "סימן חיים": בסרט הזה כבר הייתם
» 10 הקומדיות הישראליות הכי גדולות
» הבמאי שמנסה ללמד את הקפיטליזם לקח
» "נמל בית": המופע של שמיל בן ארי

» הסרטים החדשים של הכוכבים הישנים

פטרסון (אדם דרייבר) הוא נהג אוטובוס מנומנם, בעיירה המנומנמת ששמה גם פטרסון, שבניו ג׳רזי. הוא מאוד אוהב את אשתו לורה (גולשיפטה פרהאני), את כלבו מרווין, ואת השגרה שלו, המתוארת  בפרטי פרטים. הדבר היחידי שמשתנה ביום של פטרסון הוא כתיבת שיר חדש, או שיוף הטיוטה לשיר שכתב אתמול. הוא כותב למגירה, והשירים שלו מתארים אף הם את הרוטינה שלו, אם כי באופן אמנותי. לעומתו, לורה מנסה ללמוד משהו חדש בכל יום, בין אם בעיצוב הבית, הכנת ארוחת ערב שטרם ניסתה או תחביבים מתחלפים כמו אפייה ונגינה, ודוחקת בבעלה לפרסם את שיריו.

יחסית לסרט על מונוטוניות ונורמליות, ״פטרסון״ הוא אוסף מרהיב למדי של נסים קטנים ומוזריות זעירות, ארוג יחדיו באמצעים אמנותיים עשירים. למשל, אל ההקבלה שבין שם העיר לשם הדמות הראשית מצטרף המימד הנוסף של הקולנוע, שכן זהו גם שם הסרט. ״פטרסון״ מלא בקישורים פנימיים שכאלה, כמו החלומות של לורה, שמרגע שהיא מספרת אותם לבעלה תופסים לפתע אחיזות שונות במציאות. כשהיא חולמת על תאומים, הכפילויות נודדות מן המסך המתמלא בתאומים של ממש, אל מחשבות כמו העובדה שאדם דרייבר מגלם נהג.

רק אמנים מזהים את השינויים הקלים בחיים."פטרסון" - לצפייה בטריילר:

דרייבר, שפרצופו המוכר לקהל הרחב ודאי היווה שיקול בהפצת הסרט, נותן כאן את ההופעה המרשימה בקריירה הקצרה שלו. יש בו משהו מאופק ומאוזן, שלווה פנימית שמושגת בעזרת קולו הנמוך והאינטונציה שלו שמאוד הולמים את הדמות של פטרסון, המקריא את שיריו בראשו בהטעמה והדגשה לא רגילות, כמו של קצב הכתבה. שאר השחקנים מיישרים קו עם הטון האחיד של הסרט, ורובם מייצרים הופעות קומיות מעודנות. את ההצגה גונבת הכלבה נלי, בתפקיד הכלב מרווין, בהופעה המצטיינת של הולכים על ארבע השנה בקולנוע. כל אחת מדמויות הלוויין המקיפות את פטרסון, מנוסעים מזדמנים באוטובוס ועד מנהל העבודה הקוטר או הברמן ויושבי הפאב, נדמית ראויה יותר להפוך לגיבורת הסיפור. כך יכול הבמאי לעסוק בטיפוסים שהחיים כאילו חולפים על ידם, אבל למעשה אין יותר מלאי חיים מהם.

פטרסון
יצירה מיוחדת ושונה בנוף הקולנועי. "פטרסון" צילום: יח"צ

דוגמה אחת לאופן בו הגיבור כאילו פיצח את הסוד לחיים מספקים ניתן למצוא בגיבורים שלו עצמו. פטרסון מעריץ משוררים, בעיקר את וויליאם קרלוס וויליאמס, יליד פטרסון, שגם שורר עליה. וויליאמס אינו המשורר המפורסם ביותר שנולד בעיר, ויש בכך הצהרה. ממש כשם שפטרסון כותב לעצמו, ללא רצון להכרה, אולי רק מצד אשתו או סביבתו הקרובה. לכן, הסרט אינו שיר הלל לאדם הפשוט ולרוטינות של החיים, אלא לשירה ולאמנות שבנשגבותן מרימות אותנו מעל לשגרתי. זוהי תזכורת כי החיים הם אוסף של רגעים החוזרים על עצמם לעייפה בשינויים קלים, ומי שמבחינים בשינויים האלה הם האמנים, היוצרים למען עצמם וכדי להביע את רחשי ליבם, ומתוך כך זוכים לתגובה. ממש כפי שג׳ים ג׳רמוש רק הולך ומחדד את סגנונו האישי עם השנים, בעוד עולם הקולנוע מתיישר לפיו. "פטרסון" יכול להיחוות כמעין סיכום של הקולנוע הג׳רמושי - סרט מקסים באגביות שלו ובאהבתו לחיים, מעשה אמנות שמאיר את השגרה באור שונה, וחוויית קולנוע שהיא הכי קרובה לישיבה עם חברים לבירה בסוף יום עבודה או בסופו של עוד שבוע.

"פטרסון" - איפה ומתי לראות?

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>