1. סרטים
  2. ביקורות סרטים

"ג'קי": השיא של נטלי פורטמן

הסרט החדש שעוקב אחרי הימים הראשונים שאחרי ההתנקשות בקנדי מציג את הכוכבת הישראלית בשיאה, אבל יש מישהו שמצליח להתעלות אפילו עליה - הבמאי פבלו לרין

נטלי פורטמן
מצליחה להפתיע כל פעם מחדש. נטלי פורטמן, "גקי" צילום: בתי קולנוע לב

ג׳ון פיצג׳רלד קנדי הוא נשיא אמריקאי שכולם זוכרים. שמו מונצח בשדה התעופה הבינלאומי של ניו יורק ועוד אינספור אתרי מורשת, והוא נבחר תמיד כאחד מהגדולים שהובילו את האומה האמריקאית. זוכרים לו גם דברים שלא באמת קרו בתקופת כהונתו, כמו למשל הנחיתה האמריקאית על הירח, שהתרחשה כשש שנים לאחר הירצחו. ואולי זאת הסיבה המרכזית שבגינה קנדי נטוע עמוק כל כך בזיכרון הקולקטיבי - ההתנקשות בו. זה קרה אחרי כשנתיים בתפקיד, בהן ניהל בין היתר משבר שכמעט ופתח במלחמה גרעינית כלל עולמית, והחל את המרוץ לחלל. אבל שנתיים הן מעט מאוד זמן להטביע חותם, אפילו כשאתה יפה וכריזמטי כמו קנדי ומגיע ממשפחה כל-אמריקאית. ההנצחה בזמן אמת, וכמובן מאז הרצח ועד היום, היא שקיבעה אותו בתודעה כמנהיג דגול באמת. בסרט חדש המתרכז סביב היממות שלאחר האירוע, מתגלה מי הייתה האחראית לכך - ג'קלין קנדי-אונאסיס, או בקיצור ״ג׳קי״, כשם הסרט אודותיה.

» אוסקר 2017 - כל הכתבות
» 
"מאחורי המספרים": בנאליות מרגשת
» "50 גוונים של סקס": 10 סרטי הסקס הגדולים
» "לה לה לנד" ועוד 14: המועמדים לאוסקר
» הצצה ראשונה ל"טריינספוטינג 2"
» "50 גוונים של אופל": סאדו מאזו לעיניים
» "מעבר להרים ולגבעות": ישראל על דוכן הנאשמים
» השמלות הגדולות של האוסקר

את ג׳קי מגלמת נטלי פורטמן, בעוד הופעה שוות אוסקר. היא פותחת את דלת ביתה לעיתונאי (בילי קרודופ) שהגיע לראיין אותה על מאורעות האירוע הנורא ומה שקדם לו. בחירה זאת מאפשרת לסרט לקפוץ בין זמנים, ולהציג את כל כהונתו של הנשיא קנדי דרך עיניה של זוגתו. בין אם בהצצה אל חדרי החדרים של הבית הלבן, המדומה לטירה קמלוט ולסיפור אגדה בן זמננו, או בהתמודדות הטרייה עם הטראומה שבאובדן הטרגי והפתאומי של מנהיג האומה והמשפחה הפרטית שלו. בסרט מוצגים יחסיה עם ילדיהם, אחיו של ג׳ון, בובי קנדי (פיטר סארסגארד), והעוזרת האישית שלה (גרטה גרוויג). ישנו גם כומר (ג׳ון הרט, באחת מהופעותיו האחרונות בקולנוע), אליו פונה הגיבורה כמחפשת נחמה וכקיר להישען עליו, בזמן שכלפי חוץ היא מקפידה להיות היחידה בסיטואציה שנמצאת בשליטה. זאת למרות שלכאורה הייתה אמורה להתמוטט ולהתפורר מצער, אך יש לה דרכים משלה להתאבל. דרך הפרגמנטים הללו מבקש הסרט ליצור דיוקן רב-פנים של האישה שכולם זוכרים את בעלה, כנראה לא מעט בזכות התנהלותה בזמן אמת.

חשוב לציין כי הסרט אינו דוקומנטרי בשום צורה, אלא פרי מוחו של התסריטאי נואה אופנהיים. עד כה היה חתום הכותב בעיקר על סרטי נוער כמו ״הרץ במבוך״ ו״סאגת מפוצלים: נאמנים״. ״ג׳קי״ הוא למעשה כרטיס הכניסה שלו לליגת העל של הוליווד. התסריט שלו אמנם מפרק לכאורה את האלמנטים המקובלים של ביוגרפיה קולנועית, אבל גם לא ממש טורח להרכיב אותם למשהו שלם או מרתק בחזרה. בדרך הוא גם אומר את כל התובנות שלו בקול רם וצלול מדי, ולא משאיר המון מרחב או אפשרות מחשבה לקהל - כך שסרט שאמור היה לחשוף את פרצופיה הרבים של ג׳קי קנדי, מציב אותה בעיקר בעמדה כמעט מנותקת רגשית, דווקא במה שאמור להיות אחד הרגעים ספוגי העצב והקושי בחייה. יכול להיות שכך מנהיגים אמיתיים מתנהגים, והסרט עמוס רגעים בהם קל לחוש אמפתיה כלפי הגברת קנדי, אבל היא בוודאי לא טיפוס שאפשר להתחבר אליו בקלות.

ג'קי
אין כזה דבר "אמת היסטורית". נטלי פורטמן, "ג'קי" צילום: יח"צ

מי שמאפשרת בכל זאת גישה אל נפשה של הגיבורה, ויודעת גם ליצור את הריחוק ומסך העשן לסירוגין, היא כמובן פורטמן. בכל פעם שנדמה כי אפשר להלל יותר את השחקנית והיוצרת ברוכת הכשרונות, היא שוב מפתיעה. כאן היא משכילה לעבור בין המצבים הנפשיים השונים באופן מדויק ויודעת איך להחביא מאחורי העיניים רגש המנוגד לזה שדמותה מבקשת להפגין. היא מצליחה להפוך את החזות הקרה לכזאת שמזמינה דווקא קרבה ורצון לחקור ולהבין אותה, והרגעים שבהם קנדי בפירוש מעמידה פנים משוחקים בקריצה עבור הצופים ובאופן שונה עבור הדמויות שמקיפות אותה בסרט. פורטמן מועמדת לאוסקר על תפקידה, ויש סיכוי מסוים שאף תזכה בפסלון שני בקריירה (אחרי ״ברבור שחור״ בתחילת העשור), אך מלבדה קשה לציין לטובה את שחקני המשנה, אולי חוץ מסארסגארד והרט המחלצים את המקסימום מן התפקידים שלהם.

משחק שזועק "אוסקר"."ג'קי" - טריילר:

הקטגוריות הנוספות בהן מועמד הסרט לאוסקר הן עבור המוזיקה של מיקה לוי (״מתחת לעור״) ועיצוב התלבושות של מדלין פונטיין (״אמלי״), שסיכויי הזכייה שלה גבוהים למדי. אבל את מירב התשבוחות צריך לקבל הבמאי שהצליח להפוך את הסרט ליצירה קוהרנטית ואף מרהיבה לפרקים - פבלו לארין. זאת בהחלט התקופה המוצלחת בקריירה של הבמאי הצ׳יליאני, שהתפרסם בזכות ״לא״ לפני כמה שנים. כבר בסרט ההוא ניכר הפטיש של לארין לתקופות היסטוריות מבחינת הסטייל והחזות של הסרט שהתאים את עצמו לתקופת התרחשותו. הפעם הבמאי חוגג את ראשית שנות ה-60 בהן מתרחש הסרט, משחזר סיור טלוויזיוני בבית הנשיא המודרך בידי הגברת הראשונה כפי שצולם אז, ומתענג על הצבעים והצבעוניות של הרגעים ההיסטוריים הקודרים שהוא עוסק בהם.

ג'קי
השילוב בין שחקנית מעולה לבמאי מבריק יוצר חוויה עוצמתית. "ג'קי" צילום: יח"צ

צריך במאי בסדר גודל ענק כדי להסיט את העין מהחיבורים התסריטאיים הרופפים, ובעיקר כדי להפוך את הסרט לייחודי וזכיר. אחרי הכל, אלא הנושאים בהם הוא עוסק, והיה זה אירוני באופן מוגזם אם התוצאה הייתה זניחה. לארין הוא בהחלט האיש למשימה הזו, בזכות האמביוולנטיות שהקולנוע שלו מייצר - מצד אחד תחושה מלאת ערגה לזמן ומקום אחרים, ומצד אחר הידיעה כי אנו צופים בסיפור דרך פילטר מאוד מסוים, של מספר שייתכן ומסלף או משנה את ההיסטוריה. כיוון שקנדי מוצגת כמי שעשתה בדיוק את זה, יש כאן עוד פתח ואפשרות לחיבור בין יצירה וצופה. רוצה לומר, ייתכן שתבואו לסרט בשביל ג׳קי קנדי או נטלי פורטמן, אבל תישארו בזכות לארין. ואם כך הדבר, שווה לציין שבחודש הבא יגיע לישראל סרטו הבא של הבמאי, החוזר אפילו עוד יותר אחורה בהיסטוריה ומציג את סיפורו של המשורר והמהפכן הפוליטי פבלו נרודה, בסרט שנקרא על שמו. מדובר ביצירת פאר כבירה וממזרית, ש״ג׳קי״ הוא רק המנה הראשונה שמוגשת לפניה.

"ג'קי" - איפה ומתי לראות?

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>