1. סרטים
  2. ביקורות קולנוע

"ההר": הבכורה הנשית המרשימה של השנה

סרטה הראשון של הבמאית יעל קיים משתמש בצילום באופן מושכל ומאיר את העלילה שמתרחשת בין המילים, מציף מחדש שאלות על תשוקה בין גברים ונשים ואפילו מציע מסר חשוב לחיים

לא מתבייש להיות פמיניסטי. מתוך הסרט "ההר" (צילום: יח"צ)

גילוי נאות הוא הדרך היחידה לפתוח טקסט ביקורתי על "ההר", סרטה הראשון באורך מלא של יעל קיים. זאת משום שאת קיים אני מכיר קודם כל באופן חברי ורק אחר-כך קולנועי, אבל מהרגע שהתוודעתי לסרטה הקצר "דיפלומה", אי אפשר היה שלא להחמיא. גם בפסטיבל קאן חשבו כך והעניקו לסרט את המקום השלישי בתחרות הסטודנטיאלית היוקרתית. מאז מפתחת קיים את הפרויקט הנוכחי שלה, "ההר", שיתוף פעולה יוצא דופן עם דנמרק, שהפך סוף סוף למציאות. לאחר בכורתו בפסטיבל ונציה, הספיקו הסרט והבמאית לגרוף מחמאות ופרסים, כולל הצגה במוזיאון ה-MOMA הניו-יורקי וחתימה בסוכנות טאלנטים אמריקאית. להצטרף למהללים זה לא רק מתבקש - אלא שיהיה זה ממש פשע לא לשבח את הסרט - בטח ובטח אחרי ששתי צפיות מספיקות כדי להכתירו כבכורת הבימוי הנשית המרשימה ביותר השנה (טוב, לפחות עד שיגיע "סופת חול" של עלית זקצר).» "ההר" - איפה ומתי אפשר לראות?» כל הסרטים החדשים בקולנועמעלה שאלות על יחסי גברים ונשים. מתוך הסרט "ההר" (צילום: אסף שניר)

"ההר" מן הכותרת הוא הר הזיתים בירושלים, ליתר דיוק בית הקברות היהודי רחב הידיים המשקיף אל הר הבית. בין הקברים הדוממים צצה מי שתהפוך להיות גיבורת הסרט, ששמה לא נחשף עד שלב מאוחר ומתוכנן מראש. מגלמת אותה שני קליין, שעשתה חייל ב"אפס ביחסי אנוש" בתפקיד הקצינה רמה, וכעת מוכיחה ורסטיליות וכשרון גם בתור אשה דתייה קשת יום ועמוסת הרהורים. היא מתגוררת יחד עם בעלה (אבשלום פולק, "ילדי ראש הממשלה") וילדיהם הקטנים בבית צנוע הסמוך לבית הקברות, כדי לחזק את הנוכחות היהודית במקום. את שגרת יומה כעקרת בית ואם מסורה היא מנסה לשבור בטיולים בין המצבות, בחיפוש אחר חברה. את לילותיה מפרות זעקות של זונות ולקוחות, המעוררים בה אי נחת אבל גם משיכה אל חלקים בתוכה שהזניחה עם הזמן. בדידותה גוברת ככל שבעלה מבלה שעות ארוכות יותר בישיבה, עקב היותו עילוי, מה שמוביל אותה לעשות מעשה.היפוכי סטיגמות מרתקים. "ההר" - טריילר:

קיים כתבה את התסריט ונעזרה בעדשתו המופלאה של הצלם איתי מרום ("מנתק המים") כדי להפוך את הלוקיישן לדמות נוספת בסרט. את הקצב המדוד השיגה הבמאית בשיתוף פעולה עם העורך אור בן דוד ("ערבאני"), וכך נוצר קונספט שיכול להזכיר במבנה שלו קולנוע קוריאני - קודם נפרש הלוקיישן, ממנו צומחות הדמויות, ורק לאחר מכן מגיעה העלילה. לא פלא אם כך שאחת הדמויות קוריאנית בעצמה, כשבאחת הסצנות הנפלאות בסרט פוגשת הגיבורה תייר מדרום קוריאה שעולה לקברה של זלדה המשוררת. בסצנה זאת נחשף בפני הגיבורה באופן אבסורדי כמה מעט יש בינה ובין בעלה, בניגוד לקשר המיידי שהיא מייצרת עם זר שאינו דובר את שפתה, כל זאת דרך השיר "רצון שיכור, מסוכסך" (שיש בינו ובין עלילת הסרט מן המשותף). מפגש נוסף, החוזר במהלך הסרט מספר פעמים, הוא עם אחד הפועלים הערבים במקום, בגילומו של הייתאם עומארי (בדאווי מ"בית לחם"), המפגין כלפיה יותר חום, התעניינות וחיבה מאשר בני משפחתה רבי הדרישות.מסע קולנועי של חיבור אל הנשיות. מתוך הסרט "ההר" (צילום: יח"צ)יחסיה של הגיבורה עם בעלה הם נושא מרכזי בסרט, שמוביל גם לדיון על יחסי גברים ונשים באופן כללי יותר. הבעל נוטה להשתמש במכבסת מילים ומניפולציות רגשיות, וכשהוא אומר "אנחנו נסתדר, לא?" הוא מתכוון מצד אחד להפיל עול נוסף על אשתו, אך בו בזמן גם ליצור ביניהם אחדות ושותפות גורל. בין הסדינים היא מבקשת לשלוט, כלומר להיות למעלה, והוא מאמץ את מעמדו החלש ואף הופך את חולשתו לחוזקה - לתירוץ שבגללו יש להתחשב בו. בכלל, יש בסרט היפוך סטיגמות מעניין בכל הקשור לדעות קדומות על גברים ונשים. הסצנה השנייה, לדוגמה, מציגה זוג מבוגר שהלך לאיבוד בין רבבות המצבות הזהות ומבקש את עזרתה של הגיבורה באיתור חלקת קבר. האישה המבוגרת מכנה את בעלה "היסטרי" ומציע שהוא זה שיירגע, מושגים המוכרים ודאי לכל פמיניסטית שהתלהטה פעם בעת ויכוח עם גבר. יחד עם שלל הנשים שהגיבורה פוגשת בדרכה, כולל התיידדות מפתיעה עם אחת הנשים העובדות (אורלי פרל, "עפולה אקספרס"), נוצר סרט שלא רק שאינו מתבייש להיות פמיניסטי, אלא מהווה מסע קולנועי של התחברות אל הנשיות, מהסוג שיכול לעבוד אפילו עבור צופים ממין זכר.הלוקיישן כדמות נוספת בסרט. מתוך הסרט "ההר" (צילום: יח"צ)נושא עיסוק מרכזי נוסף של הסרט הוא חיים מול מוות, כפי שאפשר לראות כבר מן התמונה הראשונה. הסרט מציג את ירושלים כעיר שעברה ממשיך להתקיים בה בכל עת, כמקום בו המתים מכתיבים את סדר היום של החיים. רוב החיים נעדרי חיוּת, בין אם מדובר בבעל העייף תמיד או בין אם זאת האישה שמשהו בתוכה כבוי, והיא מתכחשת ליצר והתשוקה לחיות, לחוש ולהרגיש נאהבת. קולותיהן של הזונות המזייפות מחוץ לחלונה, לצד המפגשים עם גברים שאינם בעלה אך מגלים בה עניין, מחמירים את הצרכים שהיו מודחקים, ויחד איתם גם את תפיסת גופה של הגיבורה בעיני עצמה. הבחירה בקליין, שחקנית שבטוחה ביופי שלה מבלי להיכנע לתכתיבי הרזון, מוכיחה את עצמה גם כאן. עצם הנוכחות שלה על המסך משדרת מיניות הרוחשת מתחת לפני השטח, בחברה בה בני זוג ישנים במיטות מופרדות במהלך רוב ימי החודש שאינם הימים המותרים למגע. הקור הירושלמי, לא רק הפיזי אלא גם זה המנשב בין בני האדם השוהים במקום בו רבים המתים על החיים, כמעט ומורגש באולם עצמו. המוות הוא "אחינו השקט והגדול", כמאמר זלדה המשוררת, אך בטרם נפגוש בו אפשר וצריך לנצל את זמננו על פני האדמה כדי לחיות, לא להלך כמתים-חיים. זהו אחד המסרים החזקים העולים מסרטה הראשון של יעל קיים, שעושה חשק עז לצפות ליצירתה הבאה ולהמליץ על הנוכחית.

» "ההר" - איפה ומתי אפשר לראות?

עכבר EXTRA

לעוד כרטיסים במתנה >>

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>