1. סרטים
  2. כתבות

האקי טוב שיש: מה הופך את הקולנוע של אקי קאוריסמקי לכל כך מיוחד?

הבמאי הפיני, שהפך שם נרדף לתעשיית הקולנוע במולדתו, חוזר עם סרט חדש - "הצד האחר של התקווה". זאת הזדמנות מצויינת לבדוק ולהבהיר למה הוא כל כך גדול

הצד האחר של התקווה
יש יוצרים שהופכים להיות הפנים של התעשייה כולה. "הצד האחר של התקווה" צילום: B-Plan

יש תעשיות הקולנוע ברחבי העולם שמזוהות עם יוצר אחד ויחיד, שצלו הגדול מוטל על שאר חבריו הקולנוענים. אינגמר ברגמן עשה את זה שנים לקולנוע השבדי, פדרו אלמודובר לקולנוע הספרדי, ניקיטה מיכלקוב לקולנוע הרוסי, עמוס גיתאי לקולנוע הישראלי. בדרך כלל ישנו פער ניכר בין היחס הצונן שיוצר כזה זוכה לו במולדת שלו לבין המעמד הבינלאומי שלו, כי לא תמיד האופן שבו העולם אוהב לראות מדינה מסוימת תואם את האופן שבו המדינה המסוימת הייתה רוצה לראות את עצמה. גם אקי קאוריסמקי הפיני משתייך למועדון המצומצם של יוצרי קולנוע שיצרו זיהוי כמעט מוחלט בינם לבין תעשיית הקולנוע של מדינתם. אף על פי שבעשור האחרון קאוריסמקי יצר שני סרטים בלבד, הוא ממשיך להיות הקולנוען המוכר והמייצג שיצא מפינלנד ולעורר ציפייה כלל עולמית עם כל יצירה חדשה שהוא מוציא לאוויר העולם. גם סרטו החדש, "הצד האחר של התקווה", התקבל בזרועות פתוחות על ידי הפסטיבלים ומבקרי הקולנוע, כולל זכייה בפרס "דב הכסף" היוקרתי לבימוי בפסטיבל ברלין. עם זאת, יכולתו הנדירה של קאוריסמקי לשלב בין חזון אמנותי בלתי מתפשר, לבין היכולת להצחיק ולרגש, קנתה לסרט אהדה גם בקרב הקהל הרחב. יציאתו למסכים של סרטו החדש של קאוריסמקי "הצד האחר של התקווה" בישראל היא הזדמנות טובה לדבר על שלושה דברים שהופכים את הקולנוע של קאוריסמקי לכל-כך מיוחד. 

» "זוג יונים": סקסי כמו נייר זכוכית
» כל הפרטים על "וונדר וומן 2"
» "להציל את נטע": השיא של ניר ברגמן
» כריסטופר נולאן הרס את הקולנוע
» "בייבי דרייבר": מזיע ממאמץ

צפו בקטע מתוך "הצד האחר של התקווה":


ביקורת חברתית עם סגנון

במידה רבה אפשר לראות בקולנוע של קאוריסמקי את הגרסה הפינית למשוררי מעמד הפועלים הבריטיים, כמו קן לואץ' או מייק לי. מרבית סרטיו של קאוריסמקי עוסקים באנשים קשיי יום, ממעמד חברתי נמוך, המתמודדים עם פגעי הכלכלה המקומית. גיבוריו עובדים בעבודות שוחקות ולא מתגמלות, מפוטרים מהן, נקלעים למשברים כספיים ואישיים שסופם הוא לעיתים טרגי. למשל סרטו "עננים נודדים" מ-1996 מספר את סיפורם של מלצרית ונהג, בני זוג אוהבים שמאבדים את מקומות עבודתם במקביל ונקלעים למשבר עמוק - מה שמוביל אותם להתמכרות לאלכוהול. גם גורלם של מהגרים זרים, פליטים ממדינות אפריקה ואסיה שמגיעים לפינלנד וזוכים לקבלת פנים לא מאוד אוהדת מהתושבים המקומיים, מטרידה את מנוחתו של קאוריסמקי בשני סרטיו האחרונים – "חוף מבטחים" (2011) ו"הצד האחר של התקווה" (2017). אף על פי כן, ובניגוד למקביליו הבריטיים, הסגנון הקולנועי חשוב לקאוריסמקי לא פחות מהסיפורים שהוא מספר והביקורת החברתית שהוא מעביר. לקולנוע שלו יש טעם וריח מובהק שקשה לטעות בו. כל תנועת מצלמה, כל פנס תאורה, כל מחווה של שחקן נשזרת ביחד למרחב קולנועי שאינו מנסה לדמות את המציאות, אלא בורא אותה מחדש דרך נקודת המבט הייחודית של היוצר. 

המפגש בין חאלד לויקסטרום - "הצד האחר של התקווה":

אקי קאוריסמקי
אוהב אדם או שונא אותו? אקי קאוריסמקי צילום: רויטרס

שום דבר מיותר

כאמור, ייחודיות הקולנוע של קאוריסמקי נובעת לא רק מהמציאות האנושית שהוא מציג על המסך, אלא גם מהאופן יוצא הדופן שהוא בוחר להציג אותה. הסגנון שלו – שיש האומרים כי הוא מושפע מהמאסטרים הצרפתיים רובר ברסון וז'אן פייר מלוויל – שואף לחסכנות המקסימלית בכל הנוגע לתמונה ולקול. לכל דימוי שקאוריסמקי מציג על המסך יש משמעות מדויקת, והוא נמשך בדיוק את פרק הזמן שקליטתו דורשת מהצופים. אחר כך הוא נחתך באיזמל מנתחים חד באופן מיוחד. דמויותיו מנהלות דיאלוגים אך ורק כשאין ברירה אלא לדבר, ואומרות את דבריהם באופן יבש ולקוני. אין רגע לנשום בסרטים של קאוריסמקי. הכל מדוד ומדויק. הרגשות וגם ההומור נשארים מתחת לפני השטח, והצופים צריכים לעשות מאמץ מצדם כדי לחשוף אותם. אך מעשה החשיפה הוא מתגמל במיוחד, והופך את הסרטים לחוויה משמעותית ובלתי נשכחת.

לצחוק מהחיים עצמם - סצינת המסעדה מתוך "הצד האחר של התקווה":

אוהב אדם או שונא אדם?

בסרטים של קאוריסמקי מתקיים מתח מתמיד בין הומניזם גלוי לעין ואהבה שקשה לטעות בה להוויה האנושית, לפיוט היומיומי של השגרה. עם זאת, במבט שלו על בני האדם יש מידה לא מבוטלת של אכזריות, הומור שחור ואלימות. הסרטים של קאוריסמקי נעים תמיד על הסקאלה הזאת, מבלי להתחייב לגמרי לאף אחד מהצדדים שלה. בסרט "הנערה מבית חרושת לגפרורים" (1989), אולי הסרט הטוב ביותר של קאוריסמקי, עוברת הגיבורה (בגילומה של השחקנית הקבועה שלו קטי אוטינן) מסכת של התעללויות מהוריה ומעסיקיה, אך בסוף נוקמת בכולם באופן אכזרי ומספק מאוד מבחינת הצופים. אנחנו אוהדים אותה אך לא יכולים להתעלם ממשמעות מעשיה. אמנם ככל שהזמן עובר, נראה שקאוריסמקי מתרכך והפן ההומניסטי ביצירתו גבר על הפן האפל, אך גם בסרט החדש – שעוסק בתלאותיהם של פליטים מסוריה המגיעים לפינלנד –  הרגעים המצוינים קשורים לאיזון בין האפל למואר.

"הצד האחר של התקווה" - איפה ומתי לראות?

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>