1. סרטים
  2. כתבות

לא רק פרצוף יפה: איך הפך ריאן גוסלינג מכוכב פופ לשחקן איכותי?

במקום ללכת בדרך הקלה ולהפוך לעוד כוכב חלול עבור נערות צורחות, בחר הבלונדיני המהמם דווקא בתפקידים מאתגרים ובוגרים לגילו. מצעיר כריזמטי ניאו נאצי ועד בחור מופנם שמתאהב בבובת מין - כל הסיבות שגרמו לנו להתאהב בריאן גוסלינג

בלייד ראנר 2049
צילום: יח"צ

בואו נתחיל מהסוף: כולנו אוהבות (ואוהבים, אל תשחקו אותה) את ריאן גוסלינג. שחקן, זמר, רקדן לא רע בכלל ובעיקר בחור יפה בטירוף. החיוך הכובש, הבלורית הבלונדינית והגוף, הו, הגוף ההורס. אבל חוץ מהעטיפה הבאמת מרשימה שהגנים של גוסלינג סידרו לו, הוא ניחן בכשרון משחק, ובדבר אפילו יותר חשוב - אומץ נדיר בבחירות אמנותיות. דבר לא מובן מאליו בהתחשב בכך שעולם המשחק היה פרוש לרגליו מאז שהיה ילד, אבל אותו אומץ סיפק לו מקום הרבה יותר מוערך בתעשיית הקולנוע מאשר עוד פריטי בוי מעפעף שיגרום לנו להפוך לשלולית. לכבוד השתתפותו של גוסלינג ב"בלייד ראנר 2049", אחד הסרטים הכי מדוברים של הזמן האחרון, חזרנו לתפקידים המשמעותיים שהביאו אותו עד הלום.

» סרטי המד"ב הטובים ביותר
» "פוקסטרוט": החמצה בשלושה חלקים
» "קינגסמן: מעגל הזהב": מטופש בכוונה
» הקולנוענים שיזרחו בתשע"ח
» איזה סוכן חשאי אתה?

בגיל 12 הצעיר, הרבה לפני שבחר תפקידי אופי קשים ומורכבים בסרטי קולנוע, גוסלינג הקנדי כבר כיכב בטלוויזיה האמריקאית. אחרי כמה השתתפויות בתחרויות כשרונות צעירים חובבניות, הוא נבחן לאודישן בתעשייה והפך לחבר בקאסט של "מועדון מיקי מאוס" - תכנית ילדים פופולרית של דיסני, שהטריפה את ילדי ארצות הברית וגילתה בין השאר כוכבים כמו ג'סטין טימברלייק, בריטני ספירס וכריסטינה אגילרה. נראה שלצד חבורת בני גילו של גוסלינג שהפכו רובם ככולם לכוכבי נוער נערצים עד היום, היה אמור נער הפלא להצטרף למסלול הנוצץ של בחירות פופולריות וריצוי הקהל. אבל לא ריאן שלנו, הוא ידע כבר אז מה טוב בשבילו (חוץ מהשתתפות באמת מביכה בסדרה "הרקולס הצעיר", אבל על זה אנחנו ממש לא מתכוונים לדבר). אחרי צבירת ניסיון בעולם הטלוויזיה, הוא רצה לשחק מגוון יותר גדול של תפקידים ולקחת את עניין המשחק ברצינות, ולכן החליט לעבור לעולם הקולנוע.

הימור מצד הבמאי. ריאן גוסלינג בסצנה מתוך "המאמין":

בתפקיד הראשי הראשון שלו בסרט "המאמין" בחר גוסלינג ללכת נגד כל מה שהיה אמור להיות העתיד הנוצץ של כוכב כמוהו - הוא גילם את דמותו המורכבת של דניאל בלינט (דניאל בורוס), צעיר יהודי נאו נאצי שהפך לדמות מרכזית בקהילת הכוח הלבן בשנות ה-60' בברונקס. הליהוק המאוד משמעותי הזה הגיע בזכות במאי הסרט הנרי בין, שהימר עליו כשחקן יפה מדי, צעיר מדי ואנונימי יחסית ולקח אותו לתפקיד בגלל אודישן שלטענתו גרם לו להרגיש משהו חדש כלפי הדמות. ריאן גוסלינג מצידו הודה בראיון טלוויזיוני ש"ניסיתי לשכנע את המלהקים שאני יכול לעשות את זה, אבל יותר חשוב מזה - ניסיתי לשכנע את עצמי". ואכן, הסרט הרציני הראשון שלו הוכיח שגוסלינג מסוגל להחזיק בכשרון רב תפקיד עמוס קונפליקטים על אף גילו הצעיר (19, אם תהיתם), ובהתאם, הביקורות היללו. לוס אנג'לס טיימס למשל כתבו עליו ש"גוסלינג מחשמל ומשכנע בצורה מעוררת אימה", ואילו מגזין רולינג סטונס ציין ש"גוסלינג נותן הופעה נהדרת ומלאת תעוזה עליה ידברו עוד במשך שנים". הסרט אפילו זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל סאנדנס של אותה השנה, אבל למרות הפרגון מצד אנשי התעשייה, הוא נחל כשלון חרוץ בקופות כשאפילו לא כיסה את הוצאות ההפקה.אחרי הפריצה הזאת הגיעו תפקידים אפלים לא פחות, בעוד גוסלינג הקפיד להשתתף בעיקר בסרטים עצמאיים: ב"נוסחה לרצח", מותחן שקיבל ביקורות לא מוצלחות מבחינה קולנועית אבל ניצל לדברי המבקרים בעיקר בזכות המשחק של גוסלינג, הוא שיחק תיכוניסט מחונן ואנטיפת, שיחד עם חברו (מייקל פיט) מבצע את הרצח המושלם; בדרמת ההתבגרות "The Slaughter Rule" גילם שחקן פוטבול חסר ביטחון שמוצא את עצמו במערכת יחסים שחורגת מגבולות הנורמה עם המאמן שלו; וב"ארצות הברית של לילנד" המטריד, שהפסיד כל כך בקופות עד שאפילו לא הוקרן מחוץ לארצות הברית, הוא גילם את בנו הצעיר של סופר מפורסם (קווין ספייסי) שעקב כאב עמוק שהוא עצמו חווה, רוצח ילד אוטיסט. גם במקרים האחרונים, מרבית הביקורות (אם כי לא כולן), שיבחו את השחקן הצעיר

.דמויות מטרידות. ריאן גוסלינג בסצנה מתוך "ארצות הברית של לילנד":

למרות הבחירה החוזרת ונשנית בדמויות מן הצד האפל, גוסלינג התחמק פעמים רבות מלהסביר אותה. ב"חצי נלסון" למשל הוא הפך למורה לאזרחות בבית ספר נחשל (בלשון המעטה), שדרך הקראק אליו הוא מכור מפתח מערכת יחסים מיוחדת עם אחת מתלמידותיו. הסרט גרר נחשול של תשבוחות, ואף השיג לו מועמדות ראשונה לאוסקר. בראיון ל-ABC, לקראת המועמדות, נשאל מדוע הוא מגלם טיפוסים מהסוג הזה. "אין לזה קשר לצד האפל, או להימשכות אליו או משהו כזה", הוא השיב, "זה יותר איך שהוליווד תופסת את זה, זאת לא המציאות שלי". בראיון אחר, שעשה ב-"RedCarpetNews Extra", הרחיב קצת על מערכת היחסים שלו עם הדמויות: "זה מאוד תרפויטי. כולם צריכים לשחק, כולם צריכים להצטרף לאיזה קאסט תיאטרון ולנסות לשחק מישהו שהוא ממש שונה ממי שהם... העבודה של שחקן היא להיות כמו עיתונאי... אני אמור לתת נקודת מבט אובייקטיבית על הדמות שאני מגלם. אני עושה את המחקר עליה ואז אני צריך לגלם אותה בסרט, אולי זהו דיוקן שיש בו חיבה, אבל אני לא יכול לערוך אותה יותר מדי"

"בלייד ראנר 2049" - לצפייה בטריילר:

הרשימה המרשימה של תפקידים מאתגרים ועמוסי אהדה ממשיכה עם מותחן מורט עצבים כמו "עדות שבורה" בו שיחק עורך דין צעיר ויהיר שמנסה להפיל את אנתוני הופקינס בפח; "לארס והבחורה האמיתית" בו גוסלינג הבריק כבחור צעיר וביישן בעיירה מנומנמת, שבעיות קשות של אינטימיות מובילות אותו להזמין בובת מין מגומי בדואר ולפתח איתה מערכת יחסים אמיתית לחלוטין; "בלו ולנטיין" ו"כל הדברים הטובים" המתארים מערכות יחסים זוגיות הרסניות בינו לבין מישל וויליאמס או בינו לבין קירסטן דנסט; "דרייב" ו"רק אלוהים סולח" האלימים, האינטנסיביים והאמנותיים משהו (עפנו מהם לחלוטין, על אף שהם ויזואליים בעיקרם); ו"המקום בתוך היער" היומרני וקורע הלב ו"מכונת הכסף" הביוגרפי והכבד שהתמקד באנשים שהרוויחו מהמשבר הכלכלי הגדול בארצות הברית. תסלחו לנו אם השמטנו כמה. בין כל הכבדות הארטיסטית הזאת, ריאן גוסלינג הספיק גם לעשות כמה דברים יותר קלילים ומהנים לטובת הקופות ומכירות הכרטיסים, כמו למשל לגלם דון ז'ואן הורס וכריזמטי ב"טיפש, מטורף, מאוהב" לצד סטיב קארל, טיפוס אדיוטי ומשעשע למדי ב"בלשים בע"מ" הקומי והטיפשי לצד ראסל קרואו, נגן ג'אז בשאיפה לצידה של אמה סטון בסרט הנהדר ועמוס הפרסים "לה לה לנד", וכמובן - ה-תפקיד ה-ראשי ברומן הנעורים הרומנטי והמופלא "היומן" שיצא ב-2004, שהכניס אותו מיידית אל לב ליבו של המיינסטרים הקולנועי ולתודעתו של הקהל הרחב. "היומן" ייזכר כנראה לדראון עולם בתור הסרט הכי טוב שלו אצל כל מעריץ ממוצע, פשוט כי ככה, הוא אהב אותה כל כך מאז ומתמיד והאמנו לכל רגע (וכן, ברור שצפינו בו וברייצ'ל מקאדמס משחזרים את הנשיקה האגדית מהסרט בטקס פרסי MTV של אותה שנה. בריוויינד).

הנשיקה הכי יפה בתולדות ריאן גוסלינג. מתוך "היומן":

נראה שעל אף שבקלות היה יכול לעשות בחירות עלובות וקלות בתפקידים הראשיים הראשונים שלו, ולעשות קומדיות רומנטיות או סרטי קיץ כיפיים עתירי תקציב שידברו למכנה המשותף הנמוך ביותר, כמו פריטי בויז אחרים בתחילת דרכם (ויסלחו לי מתיו מקונוהיי, אורלנדו בלום, ג'יימס פרנקו והית' לדג'ר המנוח), ריאן גוסלינג התנער מהר מאוד מהנזק ש"הרקולס הצעיר" ו"מועדון מיקי מאוס" היו יכולים לעשות לקריירת המשחק שלו, ובחר בתפקידים מורכבים שנוגעים בדמויות אמביוולנטיות מהצד הקשוח של החיים. לא רק זה, האמינות והאבסולוטיות שלו כלפי האנשים שהוא שיחק, גרמה לנו כצופים להתאהב בו גם כשגילם נער אבוד שלא מוצא את עצמו ומחפש נחמה במקומות הלא נכונים, וגם כששיחק מאצ'ו מנופח משרירים שלא מדבר הרבה אבל כן מרטש לאנשים חופשי את הפרצוף.

כש-16 שנים של קריירה קולנועית מאחוריו, ריאן גוסלינג בן ה-36 הצליח למצב את עצמו כאחד השחקנים הגדולים בדורו, כזה שהוכיח שאת התפקידים שלו הוא קיבל בגלל האופי ולא בגלל היופי ועוד מיני קלישאות. עכשיו, אחרי הניים דרופינג המוגזם שהלך פה ואחרי שכבר הבנו במי מדובר, אנחנו מרשים לו ולעצמנו להתרווח בכורסה ולצפות בו עושה שמות ב"בלייד ראנר 2049". האריסון פורד, מאחוריך.

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>